עונה חדשה וכמו בכל שנה אתר דאנק מפתיע ומביא לעולם חידוש מרענן. והפעם הכוכבים של דאנק:
בכל שבוע נציג 3 ישראלים, 3 זרים (ומתאזרחים) ו-2 צעירים (עד גיל 22) שיקבלו מאיתנו כוכבים. מקום ראשון – ***** (5 כוכבים), מקום שני – **** (4 כוכבים), ומקום שלישי – *** (שלושה כוכבים). בתום העונה נכריז ונכתיר בטקס מרגש את הכוכב של דאנק בכל קטגוריה. וגם נוסיף מילה טובה בכל שבוע. נצא לדרך…
הכוכב הישראלי של דאנק:
***** גוני יזרעאלי (חולון) – הוינר הגדול של חולון שב הביתה לתצוגה מושלמת: 6/7 מהשלוש, 6/6 מהעונשין, 7 אסיסטים, ומדד 31, ומעל הכול הוביל את חולון לניצחון ענק על מכבי ת"א
**** יונתן שולדבראנד (הפועל ת"א) – שלשה מנצחת, 15 נק', 3/3 ל-2, 3/5 ל-3, 5 ריבאונדים, 4 אסיסטים ומדד 22. מה עוד אפשר לבקש?
*** אפיק ניסים (אילת) – הוביל את הקבוצה מהדרום לניצחון חוץ, עם נקודות ברגעים שבהם גלילבוע חזרה למשחק. מסיים עם 20 נק', 4/6 ל-3, 7 אסיסטים ומדד 22.
הכוכב הישראלי הצעיר של דאנק:
***** שון דאוסן (ראשל"צ) – משחק נפלא עם שפע ביטחון ואנרגיות מטורפות. מסיים עם שיא קריירה של 20 נק', 5 ריבאונדים, 2 אסיסטים ומדד 20. עצר את הריצה של נס ציונה במו ידיו.
**** אדם אריאל (ירושלים) – המשיך את היכולת הטובה ממשחקי האימון ופתח בחמישייה. להט עם שיא קריירה של 14 נק' ללא החטאה, והיה נקודת האור היחידה של ירושלים.
הכוכב הזר של דאנק:
***** אוסטין פרימן (אשדוד) – יצא כמו מלוע של תותח, עם 22 נק' , 3/4 ל-3 ובעיקר אחראי לניצחון המפתיע של אשדוד, עם לקיחת אחריות ברגעי ההכרעה עם 8 נק' בדקה וחצי.
**** טילר האניקאט (נס ציונה) – חטיפת השנה של העולה החדשה. 26 נק', 13 ריבאונדים, סחט 7 עבירות ו-4 אסיסטים. מדד 41. תחנה בדרך לקבוצה גדולה באירופה או NBA.
*** קווין פאלמר (אילת) – החזיק את אילת במשחק. מסיים ערב רב גווני עם 14 נק', 8 ריבאונדים, סחט 6 עבירות, 3 חטיפות ומדד 22.
מילה טובה
למאמנים הישראלים שמפקידים את ניהול המשחק בידי ישראלים (ואפילו צעירים): נמרוד טישמן בגלילבוע, אדם אריאל והלפרין בירושלים, דרור חג'ג' ודאוסן בראשל"צ, ניסים, ברקוביץ וחנוכי באילת, ליפשיץ באשדוד, לימונד בהפועל, בן שימול בהרצליה וגוני בחולון.
שימו לב מה כתבנו במוסף החגיגי שלנו לפתיחת העונה לכל קבוצה בחלק של "שימו לב ל…" ובעיקר שימו לב ליכולות הפנומנאליות של הנביא אילון סלוס.
הפועל אילת. שימו לב ל: טרנס רודריק. עוד הברקה מבית היוצר של אילת. שחקן רב גווני בכל האספקטים. אכן פגענו בגדול. רודריק מסיים עם 28 נקודות, 11/13 מהשדה, 6 ריבאונדים, 4 חטיפות ומדד ענק: 38.
הפועל חולון. שימו לב ל:איתי שגב. הילד על תקן התקווה של הכדורסל הישראלי חייב לקבל דקות וצ'אנס. אכן פגענו. משחק נהדר של הילד שהביא למהפך ומפנה במשחק. 21 דקות על המגרש,3 נק', 4 ריבאונדים, 3 חסימות ומעל הכול הרבה חכמה, אינטליגנציה ובהחלט יש תקווה.
עירוני נס ציונה. שימו לב ל: טל דן. נתן עונה חלומית בליגה הלאומית ומגיע לסיבוב שני בליגת העל. הפעם בשל ומנוסה יותר. פגיעה מושלמת. דן מסיים משחק נהדר עם 15 נק', 8 ריבאונדים, 3 אסיסטים ומדד מכובד : 26.
גלילבוע. שימו לב ל: נמרוד טישמן. מקבל את המפתחות להנהיג קבוצה בגיל צעיר. יקבל בטחון ויהפוך לשחקן ישראלי בכיר. טישמן אכן מקבל את המפתחות עם 29 דקות, 9 נק', 6 ריבאונדים ו-3 אסיסטים. שיפור אחוזי קליעה והנבואה תתגשם.
ראשל"צ. שימו לב ל: שון דאוסן. הילד שנתן ניצוצות בעונה שעברה, צפוי להיות שחקן מפתח עם החוק הרוסי. אכן הילד קיבל 17 דקות, 3 נק', 4 אסיסטים ושפע של ביטחון.
ירושלים. שימו לב ל: רפי מנקו. בוגר מחלקת הנוער ושחקן הבית. קיבל צ'אנס ולקח אותו בשתי ידיים במשחקי ההכנה. מנקו במשחק נהדר עם 3/4 ל-3, ב-18 דקות, הרבה אופי והרבה לחימה
נתניה. שימו לב ל: דולב דראפיץ'. ייעשה העונה את הפריצה שלו. נתן הופעות טובות במשחקי האימון ויקבל דקות רבות. דראפיץ' מקבל 18 דקות משחק.
מכבי ת"א. שימו לב ל: ג'ייק כהן. הסנטר הצעיר שעשה חייל במכללות, בא כשחקן משלים ויסיים כשחקן מפתח. משחק מושלם לג'ייק כהן עם 100% מהשדה, 5/5 , 7 נק', ו-4 ריבאונדים.
שימו לב ל: קרלון בראון. הזר היחיד שמתפקד בהפועל ת"א. גארד מצויין שייעשה פה סיבוב בדרך לקבוצה בכירה. פגיעה מושלמת אחרונה: בראון מוליך את קלעי הפועל ת"א עם 21 נק' באחוזים מרשימים,
גם התחזית שלנו לגבי הקבוצות בהחלט מרשימה. אנחנו נמשיך לעקוב.
שובם של הישראלים
גביע וינר מלמד שהחוק הרוסי עושה טוב לישראלים. הם שיחקו יותר דקות בהשוואה לשנה שעברה, ועושה רושם שיותר ישראלים צעירים מקבלים צ'אנס על המגרש ופחות מבלים בחימום הספסל: באשדוד, אלעד הופמן מסיים משחק נפלא עם 12 נק', 3 ריבאונדים, ומדד 13 והכול ב-15 דקות משחק. בנס ציונה, גיל אמיתי קולע 8 נק' ב-17 דקות, עלילות טל דן צויינו למעלה, וגם רז זהביאן מקבל 15 דקות. בחולון הישראלים מקבלים דקות וצ'אנס: נאור שרון, נועם מטלון, שלומי הרוש ואיתי שגב מקבלים דקות משחק משמעותיות. בגלילבוע ציינו את נמרוד טישמן.באילת נציין את הקו האחורי שנשלט באופן מוחלט ע"י הישראלים: חנוכי, ברקוביץ וניסים ונוסיף את קזרנובסקי עם 10 דקות יפות. בראשל"צ הישראלים מנגנים כינור ראשון ואור סולומון כבר מאותת עם 17 נק', 8 ריבאונדים ומדד 19 ב-25 דקות משחק, גם דאוסן ודניאל איידן מקבלים 18 דקות. בירושלים מקבלים הצעירים דקות משמעותיות: אדם אריאל עם 19 דקות, 11 נק', ומדד 15 ורפי מנקו. בנתניה יועד בית יוסף עם 12 נק ו-5 אסיסטים ודראפיץ' עם דקות משמעותיות. שולדברנאד ממשיך את היכולת הטובה שלו בהפועל ת"א עם 17 נק', 5 ריבאונדים ו-5 אסיסטים ורביב לימונד עם 13 נק', 7 ריבאונדים, 5 אסיסטים ו-5 חטיפות.
בזמן שכולם מברברים וחופרים על כישלון נבחרת ישראל, אתר דאנק מסתכל קדימה ומציע פתרון יצירתי לחלק מהבעיות והכישלונות של נבחרות ישראל באליפויות השונות. כל מאמן בקבוצה ייקח תחת חסותו שחקן אחד וייתן לו מעטפת שלמה של כלים כדי להצליח: דקות משחק בשפע, מאמן אישי, פסיכולוג, מאמן כושר צמוד והכול במטרה להפוך אותו ל"דבר הבא" בכדורסל הישראלי. כדי להקל על התהליך אנחנו כבר מסמנים עבור כל מאמן את השחקן שלו שיהפוך ל"דבר הבא" בכדורסל הישראלי.
מכבי חיפה
אלכס צוברוביץ' (בן 27, 2.12) – סנטר העתיד של נבחרת ישראל. אחרי פרישת עידו ויניב אין ולו גבוה אחד לרפואה. נבחר לחמישיית הבוסמנים של הליגה הספרדית השנייה לעונת 2010-11 כאשר שיחק באילסקאס אורבן בעונה שעברה בחיפה החל לצבור דקות משחק ועם עבודה נכונה ודקות יהפוך לגבוה לגיטימי.
מכבי ת"א
ארד הררי (בן 19, 1.95) – שיחק בעונה שעברה באקדמיה הספרדית בגראן גנאריה, משחק כרכז. שיחק בעבר בליגת העל מספר דקות, ואולי בלאט ייבנה לנו פעם אחת שחקן לעתיד אחרי כישלונות רבים קודמים.
הפועל אילת
עמית נוטס (בן 17, 1.92) : שחקן הבית של הפועל אילת. ליד אפיק ניסים, ניצן חנוכי וניב ברקוביץ כדי לתת גם לילד דקות משחק כי בהחלט יש לו ממי ללמוד. ואולי יהפוך לעודד קטש הבא…
נתניה
דולב דראפיץ' (בן 20, 1.91): התחיל לקבל דקות בעונה שעברה ובמשחק ההכנה היה מצוין. רובי בלינקו יכול להפוך אותו לשחקן מצוין, שחקן אתלטי עם חדירה טובה ובהחלט ראוי לדקות משחק.
מכבי ראשל"צ
אור סולומון (בן 20, 2.00): נתן עונה טובה במסגרת הקבוצה וגם באליפות האחרונה במדי העתודה. בשתי מסגרות אלו, הוכיח שהוא יותר מראוי להפוך לשחקן מוביל. עם עבודה טובה ונכונה ירשום התקדמות נוספת העונה.
הפועל ירושלים
רפי מנקו (בן 19, 1.98): קפטן נבחרת הנוער, בעל פוטנציאל גבוה מאוד, צריך להוביל קבוצה ולקבל ניסיון, בעל קליעה מצויינת ומנהיג.
רפי מנקו וגולן גוט. FIBA Europe / Ciamillo-Castoria / Matteo Marchi
הפועל חולון
איתי שגב (בן 18, 2.04): הגיע מספסל מכבי ת"א. גדל במחלקת עמק יזרעאל. בעל יכולות אתלטיות, קליעה וכדרור וחדירה מרשימות. נתן אליפות טובה עם נבחרת הנוער. עם דקות משחק ועבודה נכונה יהפוך לשחקן נבחרת לגיטימי
הפועל ת"א
יותם שירן (בן 23, 1.98): קיבל בעונה שעברה קרדיט ענק מארז, ונקווה שגם השנה יקבל קרדיט דומה ואף ייעלה בחמישייה, עוד קצת ליטוש, דקות משחק, והרבה אמונה בדרך לנבחרת.
גלילבוע
חואקין שוכמן (בן 18, 1.92): גארד מצויין, בוגר המועדון וקיבל דקות משחק בעונה שעברה. נתן אליפות מצוינת עם נבחרת הנוער ובחממה של גלילבוע עשוי להתפתח לשחקן מצוין.
מכבי אשדוד
אור קהל (בן 18, 1.90): ההפתעה הגדולה של אליפות אירופה לנוער דרג ב'. הפרויקט המקומי של הקבוצה, יקבל דקות משחק ועשוי להיות תגלית העונה הקרובה.
בני הרצליה
עוז בלייזר (בן 20, 2.00): נתן הופעה מצוינת כקפטן נבחרת העתודה ובעונה שעברה במדי עפולה. אפי בירנבוים צריך לפתוח איתו בחמישייה ולהפוך אותו לפוורווד המוביל של נבחרת ישראל בשנים הבאות.
עירוני נס ציונה
גיל אמיתי (בן 23, 1.97): אחד הכשרונות המבטיחים גארד בעל גובה מרשים, ניחן בראיית משחק טובה ובעיקר בקליעה מצוינת מעבר לקשת.
גל מקל. כל סיפור הנבחרת מתחיל בכלל מאותו שחרור של מקל מהנבחרת. כן, גם מקל היה ספורטאי מצטיין בצבא, וככל הנראה הגיע להגיד שלום מדי פעם למספר אנשים שמעורפלים בזכרונו בבסיס.
לא ברור איך אדם שמקבל פריבילגיה כל-כך גדולה ממדינה שנאבקת על קיומה מאז מעולם, מרשה לעצמו להתחמק כדי לדאוג לטובתו עצמו. אולי מקל היה צריך לשרת כחייל קרבי כדי להבין, ואולי באמת הגיע הזמן לחוקק חוק שבמידה וחייל מגוייס כספורטאי מצטיין הוא מחוייב להתייצב לכל זימון של הנבחרת.
מה שהרבה יותר עצוב, הוא שמאמן הנבחרת הכושל ואיגוד הכדורסל נתנו לגיטימציה למהלך.
במקום להציב עובדה, שיבק נתן אור ירוק לשכונה. הוא האשים את דאלאס ("דאלאס עושים משהו לא הוגן") וחיכה להגעה של הוד-מעלתו שנדחתה שוב ושוב, עד שהאחרון החליט שהוא לא מגיע. כמובן ששיבק המשיך להיות חסר עמוד-שדרה גם במקרה הזה: "מקל חסר, אבל משחקים עם מי שיש. החלטתי לא להוציא את גל לא בסדר, קשה לו עם זה גם ככה". פשוט נקרע הלב. אני בטוח שמקל בכה כמה ימים והסתגר בחדרו.
זו לא הפעם האחרונה ששיבק החליט להיות רך מדי עם הסו-קולד סופרסטארים שלו. עמרי כספי הגיע לנבחרת והתנהג בשחצנות. שדרוג למחלקת ביזנס עם אליהו (שדחה הצעה של 500 אלף דולר נטו לעונה, ובאמת שווה משהו כמו 200) והנבדלות ממעמד הביניים של ניצן חנוכי, אפיק נסים וכו'. אבל זה מילא, גם על הפרקט ראינו לא פעם את כספי הולך ראש בקיר, שהוא לא סופר בכלל את החברים שלידו. אז בסדר, הוא שחקן NBA מקורח סיטואציה מסויימת שנוצרה, אבל אם נסתכל על מה הוא תרם לכדורסל הישראלי ועל היכולת המגוחכת שלו ב NBA בשלוש העונות שלו שם, הוא פחות גדול אפילו מקוז'יקרו וגרין.
שיבק בחר לנקוט מדיניות עדינה. כספי היה על המגרש כמעט בכל מצב, וקיבל "תרגילים" שמבודדים אותו למהלכי אחד על אחד שהוא לא מצטיין בהם בלשון המעטה.
גם ליאור אליהו, "הכוכב" השני שהגיע אחרי עונת פח במכבי, היה חלש מאוד. שחקן שלא שיפר קמצוץ ביכולת שלו כבר כמה שנים אבל בטוח שמגיע לו הרים וגבעות.
שיבק גם החליט לחכות ולחכות ולחכות ולחכות לאלכס טיוס (שבלשון המעטה לא ממש התלהב לשחק בנבחרת), וזה בזמן שלנדסברג בריא ועושה טירונות.
ההתנהלות של שיבק יותר מזכירה תמהוני מאשר מאמן כדורסל. הציטוטים המבישים בסיום ההפסדים המביכים ("היה חסר לנו את בלות'נטאל", "בריטניה ואוקראינה הן נבחרות טובות" וכו'), וחוסר ההודאה בכך שיש לנו סגל טוב שחייב להשיג משהו באליפות הזו.
כאילו להוסיף חטא על פשע, העסקנות מנעה את זימונו של מורן רוט, שבהחלט היה יכול להוסיף אנרגיות והתלהבות לנבחרת הכבויה של שיבק. יש האומרים שמורן לא זומן בגלל שהוא מסוכסך עם שיבק (ועם קטש עוד מהתקופה בגליל).
לסיכום, הרבה אנשים צריכים לבקש סליחה מחובבי הכדורסל בארץ. מה שחזינו בו היה בושה לאומית לכל דבר.
דבר קטן ואחרון: ניצן חנוכי שחקן נבחרת ודגן יבזורי בבית. לכו תבינו…
ראשית, בטרם אתחיל, עליי לציין שאין בכוונת טור זה לפגוע באוהדי מכבי ת"א או בקבוצה עצמה, אלא לקדם את הכדורסל בישראל.
בסרט 'מאניבול' המגולל את סיפורו של בילי בין, ג'נרל מנג'ר במייגו'ר ליג (ליגת הבייסבול האמריקאית), אנו עדים לרגע מכריע בתחילתו של הסרט בו בין שואל את יועציו מדוע הקבוצה נכשלה. הנ"ל עונים לו תשובות שונות, חלקם מדברים על שחקנים, חלקם מדברים על סטטיסטיקה, אך בין עונה להם בפשטות- העניין הוא כסף, אנחנו קבוצה ענייה. בין מדבר על חוסר ההיגיון המשווע שבו נאלצת קבוצתו, אוקלנד אתלטיקס, להתמודד על עלייה לגמר מול הניו יורק יאנקיס, קבוצה שתקציבה כפי שלושה מזה של קבוצתו. הוא אף עד לדרך שבה הקבוצות הגדולות 'גונבות' את כוכביו אחד אחריי השני. כמו אותם יועצים של בין, כך גם אנשי כדורסל שונים ומכובדים מספרים במשך מספר דורות מעשיות שבהם הם מונים את בעיותיו של הכדורסל הישראלי התחרותי. אחדים מספרים על הכדורסלן הישראלי שאינו גבוה מספיק, אחרים מדברים על כך שהוא אינו אתלטי מספיק, כולם אבל כולם מתעלמים מהעובדה שבכדורסל הישראלי אין תחרות! אני יודע מה אתם חושבים "גילית לנו את אמריקה, יש קבוצה שתקציבה הוא בערך פי עשר מרוב קבוצות הליגה והיא לוקחת אליפויות באחוזים שעומדים רק עם אחוזי הבחירה בדיקטטור מזרח תיכוני", למה שנהיה מופתעים, זה ידוע לכל. אבל זהו אינו מה שמוזר, מה שמוזר הוא שאנחנו כבר לא מופתעים, מה שמוזר הוא שהתרגלנו לכך. דהיינו, אנחנו יכולים להמשיך לתלות את מצבם של האולמות הריקים בכך שאין מספיק ישראלים מוכשרים, או לחלופין נכיר בעובדה שאנחנו בסך הכל ליגה נידחת הרחק מהמרכז של הכדורסל ונתלה בכך את כישלוננו, אך הבעיה תישאר בעינה והיא מאוד מזכירה את מסקנתו של בין 'אי שיווין פיננסי=חוסר תחרותיות'. מדוע יבזבז את זמנו ילד ללכת לצפות במשחק המשוחק במפעל שבו האלופה כבר הוכתרה מראש וכל סיכוי להפתעה הוא בגדר פנטזיה? ילדים הם לא טיפשים, אלו מבוגרים המבקשים להיות עיוורים לנוכח עוולות.
אך אל דאגה חברים. יקום חכם קופל* ויטקס לנו עצה כיצד נשיבה את התחרותיות למחוזותינו. מדוע לא נקיים ליגה שבמהלכה ישוחקו מאות משחקים ולבסוף נכריע את האליפות על סמך שני משחקים. את שני המשחקים נקיים באולמה הביתי של אותה קבוצה עשירה (השנה נערך באופן שרירותי דווקא אצל הקבוצה השנייה, מסיבה שלא ברורה לי עד לכתיבת שורות אלה, הרי היא לא זכתה בביתיות או משהו), רק כדי שבכל זאת נוכל לשמר את סיכוייה להישאר אלופה, אחריי הכל אנשים לא מגיבים טוב לשינויים. בכל אופן לפחות הוחזרה התחרות שכן מה יכול להיות תחרותי יותר מאותה שיטה ידועה והוגנת המוכרת בכל רחבי העולם בשם הנודע 'ארבע האחרונות'. אך עליה וקוץ בה, כל עולל-כדורסל יודע שבמשחק נתון אחד אין בהכרח הקבוצה הטובה יותר מנצחת. עדיין, יקומו חכמינו שיבדלו לחיים ארוכים ויהללו את הדרך בה הצליחו להכניס שלוש אלופות אחרות בשמונה השנים האחרונות מאז הונהגה השיטה. 37.5 אחוזי הצלחה! הידד, הוחזרה התחרותיות.
מבלי לגרוע מהישגן של הפועל חולון של 2008, הפועל גליל עליון של 2010 ומכבי חיפה של 2013, הקבוצה האחרונה שאיננה מכבי תל אביב ושזכתה באליפות כשהיא ללא עוררין הקבוצה היותר טובה, הייתה הפועל גליל עליון של 93. סיכוייה של גליל עליון בתחילתה של אותה עונה עמדו יחד עם סיכוייו של בר כוכבא לנצח את רומא, בקיצור, במונחים של היום הייתם יכולים לשים שקל בווינר ולבנות וילה. לאותה אליפות אף קדמו כשלים עוקבים בבנייתה של מכבי תל אביב של אותה עונה וכנראה גם הפרעה קוסמולוגית שנבצרה מבינתי. אך אילו הופעתה של גליל עליון המיתולוגית הייתה בגדר הגעתו של ברבור שחור למחוזותינו, הרי שהמשך השתתפותן של שאר הקבוצות ובעליהן במפעל שאין בו כל ערך ספורטיבי נתפס בעיניי כטירוף מזוכיסטי מוחלט. אינני יכול להבין כיצד יכולים אנשים להתעורר מדי יום לתוך ספורט בו הם יודעים שאין להם אפשרות סבירה להיות הטובים יותר. בעוד שעלי תאנה כפיינל פור ואלופות נדירות עדיין ממשיכים לסבסד את התפיסה שלשאר הקבוצות יש סיכוי כלשהו לקחת אליפות ממכבי תל אביב בדרך זו או אחרת, הרי שהאמת היא שלאף קבוצה בליגה כולל זו של הפועל ירושלים אין אפשרות להתמודד עם האיכות של מכבי. יותר מכך אני מופתע איך מכבי עצמה, מרמת האוהדים, דרך השחקנים ועד רמת המנכ"ל יכולים להמשיך להשתתף במפעל שמאתגר בערך כמו משחק מחבואים עם ריי צ'ארלס. אבל אל תפריעו לשמעון, הוא עדיין מתרגש עם זכייה בכל תואר ממש כמו בפעם הראשונה.
באחת מן ההרצאות שלקחתי במסגרת לימודיי דרש המרצה* לגביי האיליאדה של הומרוס. לדידו לחייו של אכילס אין כל משמעות כל עוד הוא נצחי. זהו הרגע שבו הקורא מבין שאכילס הוא בעל תודעת מוות שבו מתחילות הפעולות שהוא מבצע לקבל משמעות. כלומר, אם תחיה לנצח, מה זה משנה אם תפנה ימינה או שמאלה בצומת הקרובה שכן בין כה וכה תוכל לחזור לצומת במועד אחר ולבצע את הפעולה ההפוכה. אך מה אם הכל זמני, מה אם לא תוכל לחזור? הבחירה מקבלת משמעות. למזלנו, בינתיים, החיים זמניים, אך שלטון מכבי הוא נצחי. למעשה האפשרות שמכבי לא תדרוס את הליגה בחמש השנים הקרובות משולה למדע בדיוני. במילים אחרות, ולשם שינוי אינני אנסה לעדן את ביקורתי, לאליפות ליגת העל בכדורסל אין כל משמעות.
עם זאת, לא הכל שחור. השינוי אפשרי והוא אינו כה קשה לביצוע. תארו לכם מפגש בין שאר אחד עשר בעלי הקבוצות בארץ. תארו לכם מפגש שבו ראשי הקבוצות האחרים מבקשים להכניס משמעות לליגה שמייצגת את ענף הספורט התחרותי השני בגודלו בישראל. תארו לכם תקרת תקציב שתאפשר תחרות סבירה בין 3-4 קבוצות וגמר פלייאוף של 5 משחקים שבו שמה של המנצחת אינו חרוט על הגביע בטרם כדור הג'אמפ הראשון. תארו לכם מצב בו יש קורלציה מסוימת בין התקציב של הקבוצה העשירה בליגה לבין זו הענייה. כל מה שצריך הוא פגישה אחת של אנשים שבאמת איכפת להם מהענף הזה, אנשים שהשקיעו כסף במקום שבו הם יודעים שבין כה וכה הוא אינו הולך לחזור חזרה, אנשים שרוצים ללכת למשחק כדורסל ולדעת שהכל אפשרי וששום דבר לא קבוע.
אילו יעצור לדקה שמעון מזרחי ויקרא את הטור הזה יבין אף הוא שאין זה רק האינטרס של אוהדי שאר הקבוצות שעולה מבין שורות אלה, זהו אף האינטרס שלו עצמו ושל אוהדי קבוצתו. הכדורסל הישראלי חשוב לכל מי שטורח להגיע למשחקים בארץ, בין אם זה כדורסלן קבוצת ילדים ומשפחתו בקצרין או מאמן באילת, או שמא אלו אוהדי קבוצת נערים של מכבי תל אביב במחוז מרכז. עם זאת, יש להכיר בכך שלפניי הכל כדורסל הוא ספורט, ולא סתם ספורט, אלא ספורט תחרותי וללא תחרות אין לו כל משמעות. לראות סרט בפעם הראשונה זה כיף, בפעם השנייה זה נחמד, אם אתה רואה את אותו הסרט בפעם החמישים ואחת כנראה שממש לא איכפת לך מהסוף. לפניי כשנה החלה התמרמרות מצד אנשי מכבי על כך שהחוק הרוסי כובל את ידיהם, יש שאף קראו להפסיק לשחק בליגה ולעבור לשחק רק בליגה האדריאטית. אני לתומי חשבתי שאולי בין השורות של ביקורות אלו, מתחבאת לה העובדה שאולי אף הם כבר הבינו שאין למכבי תל אביב במתכונתה הנוכחית כל עניין בליגה כיום.
בניגוד גמור לכל הנאמר למשחקי האימון ולכל הנכתב באמצעי התקשורת והתחזיות הפסימיות על נבחרת ישראל , אתר דאנק מצהיר בזאת שנבחרת ישראל תיתן באליפות אירופה בסלובניה הופעה נהדרת. הקו האחורי בראשות הלפרין ואוחיון קיבל במשחק האחרון נגד גיאורגיה, זריקת עידוד וביטחון שהיה כל כך חסר לו בכל משחקי האימון. שניהם מגיעים לאליפות במצב אידיאלי. הצמד ליאור אליהו ועומרי כספי הוא מהצמדים הטובים ביותר שיש לנבחרת להציג באליפות הזו. החוכמה והניסיון שיש יניב גרין אין להרבה גבוהים ביבשת, וטיוס ייתן תפוקה גבוהה לעשרים דקות במשחק. גם הספסל ייתן את שלו: אפיק ניסים ורביב לימונד שנותנים זריקת מרץ, עידו קוז'יקרו ואלישי כדיר כמחליפים לגבוהים וניצן חנוכי למשימות מיוחדות (אף מילה על גיא פניני כי הוא לא אמור להיות בנבחרת, גם מקצועית וגם ערכית).
בשלב הראשון בלובליאנה הנבחרת תנצח את בריטניה, אוקראינה, גרמניה ובלגיה ובקרב על ראשות הבית מול צרפת הכול יכול להיות. בהנחה שנעלה מהמקום השני במומנטום נהדר ועם אלכס טיוס בכושר טוב יותר. בסיבוב השני נפגוש כבר נבחרות טובות יותר: מקדוניה, ליטא ומונטנגרו. בית יחסית נוח ונבחרות שניתן לנצח. ישראל תנצח את מקדוניה ומונטנגרו ותפסיד לליטא. ישראל תסיים במקום השלישי בבית וברבע הגמר תפגוש את השנייה בבית המקביל, כנראה את יוון. מכאן כבר הכול פתוח וביום נתון הכול יכול להיות.
ונסיים במילותיו של יוסי גיספן:
בכל מקום, כל הזמן
יש לכולנו מגדול ועד קטן
ימים יפים, וגם פחות
ובניהם תשובה לכל השאלות
