קובי בראיינט קלע 35 נק' ב11 מ24 מהשדה כולל 4-5 לשלוש. דווייט הווארד קלע 23 נק' ב9 מ17 מהשדה והוסיף אליהם 18 ריבאונדים כשהוא קולע 5 מ7 מהעונשין – אחוז מצויין בהתחשב ביכולת הקליעה המזעזעת שלו העונה מהקו ובכלל לאורך הקריירה. הלייקרס לא היו קרובים לניצחון. לקראת סוף המשחק כשהם מפציצים משלוש מכל זווית אפשרית, הם הצליחו להגיע למרחק של 4 נק', דהיינו, שני פוזשנים מאוקלהומה. זה נגמר 114-108, זה הרגיש כמו 20 הפרש.
קובי ברייאנט נותן לדעתי את העונה הכי טובה בקריירה שלו. בגיל 34. הוא קולע באחוזים יותר טובים ממה שהוא קלע ברוב הקריירה שלו, משמע בחירת הזריקות שלו השתפרה משמעותית (28.4 נק' בכמעט 40 אחוז לשלוש ו-49 אחוז לשניים עם 87 אחוז מהעונשין). שאר הממוצעים שלו לא השתנו משמעותית ביחס לעונות האחרות שבהן שיחק. עונה של אם וי פי אמיתי, יעיל ומצויין. האבסורד הוא שהלייקרס של השנה, אחריי מקצה השיפורים שדרש ברייאנט עצמו, לא מתקרבים להראות כמו קבוצה אלופה. במאזן שלילי של 11-9, השאלה שצריכה להשאל היא לא האם הם יכולים לקחת אליפות, אלא האם הם מספיק טובים לעבור סיבוב בפלייאוף כשנכון לעכשיו קבוצות כמו גולדן סטייט, ממפיס, סאן אנטוניו ואוקלהומה כמובן, מראות כדורסל מחובר ומוצלח בהרבה מהחבר'ה מאל איי.
יש שיגידו, וכנראה בצדק, שהלייקרס נפגעו מהיעדרותם של נאש וגאסול מהמשחק מול או.קיי.סי. עם זאת במחצית המשחק כשאוקלהומה מובילה 53-67 אחריי מחצית פנומנלית של ווסטברוק עם 27 נקודות (10-16 מהשדה) ו-5 אסיסטים כשדוראנט לצידו שקט וקטלני כהרגלו (19 נקודות באחוזים נפלאים), ישבו שלושת הפרשנים של ESPN, מג'יק, ג'יילן רוז וביל סימונס, ואמרו את מה שאף אחד בלוס אנג'לס (חוץ מכנופיית כריס פול) רוצה לשמוע. ללייקרס, גם עם נאש וגאסול בריאים לא היה מה למכור על המגרש אתמול מול אוקלהומה. הסיבה היא פשוטה, בעוד שד'אנתוני עשה קריירה מה'אני מאמין' שלו בפילוסופיה של התקפה מהירה, אותה התקפת 7 השניות העוקצנית, הרי שהקבוצה שמשחקת את סוג ההתקפה הזה בצורה הטובה ביותר בליגה, היא דווקא זו של דוראנט-את-ווסבטברוק. זה גם לא ממש מפתיע בהתחשב שבעוד דוראנט, ווסטברוק וחבריהם נמצאים בשיאם האתלטי, ואילו החבר'ה מהלייקרס וזה כולל את שבעת משמונת השחקנים המובילים! חצו את גיל 30. במילים אחרות ד'אנתוני מפעיל התקפה שמתאימה לקבוצת קולג' מיומנת עם חבורה שנושקת לגיל הפנסיה מול האתלטים הכי טובים בליגה. עצם המחשבה על הניסיון להציב את נאש הקשיש על ווסטברוק במשחק רווי מתפרצות יש בו מן הפוטנציאל לסיוטים. גאסול מצידו רק המשיך את הדעיכה שלו מתחילת העונה תחת ד'אנתוני והוא נראה ומשחק כמו רודי פרננדס בימי פורטלנד. כפסע מלחזור לדמדומי קריירה חביבים בשמש הקטאלונית, שם אגו-מאניאקים כקובי לא מפריעים לו לשחק את המשחק שהוא יודע לשחק, ושבו הוא כנראה עדיין אחד מהטובים במשחק.
מהצד השני אוקלהומה נראית חופשייה מתמיד בעידן פוסט הארדן. דוראנט ו-ווסטברוק העלו את רמת המשחק שלהם השנה, כשהראשון אף מפגין כישורי הובלת כדור מרשימים, מצרך הכרחי בקבוצה נטול האיש המזוקן. עדיין, אם יש סיבה מובהקת לדאגה באוקלהומה היא העובדה שברגע שהרגליים של ווסטברוק נגמרות, המחליפים עולים והמשחק מתחיל לעמוד. שם מתחילות לצוץ בעיות. לפניי כשבועיים שיחקה אוקלהומה כנגד הסלטיקס. בוסטון שאף היא מעוטרת בשחקנים שכיכבו בNBA LIVE 2000, הצליחה לעצור את אוקלהומה על 100 נק' ועל הדרך הראו שהבעיה האמיתית של הת'אנדרס לא נפתרה. מעבר לדוראנט, ווסטברוק ואיבקה, אין לאוקלהומה יצרני נקודות משמעותיים. אל מול האין-הגנה של ספסל הלייקרס הצליחו לייצר ביחד קוליסון ומרטין 24 נק' ב9 מ15 מהשדה, לעומת זאת אל מול המחליפים של הסלטיקס מצא עצמו צמד זה מייצר 11 נק' ב4 מ 12 (קוליסון קלע 8 נק' ב3 מ5 מהשדה). כלומר בעוד אפשר להסתמך תמיד על השלישייה המובילה שתקלע בדאבל פיגרס, כאשר אוקלהומה ניצבת מול קבוצה שמאיטה את המשחק, היא מוצאת את עצמה בבעיה. כך במשחק מול הלייקרס אוקלהומה יצרו 28 נק' במתפרצות בעוד שבמשחק מול בוסטון הם קלעו 9 נק' בלבד. אם אוקלהומה רוצה למצוא את עצמה כיריבה שקולה מול מיאמי, היא חייבת למצוא דרך לייצר נק' גם כשדוראנט ווסטברוק לא על המגרש, נכון לעכשיו עדיין חסרים לה את הכלים.
ומצדם של הלייקרס, בסופו של דבר ד'אנתוני יאלץ להחליט האם לנטוש את פילוסופיית המשחק שלו ולעבור לצורות משחק נוסח קבוצות כבוסטון וכסאן אנטוניו. שתי האחרונות מנצלות את המשחק העומד על מנת להביא לידי ביטוי את אינטליגנציית המשחק וניסיונם של כוכביה המתבגרים וכך מצליחות לטשטש את דעיכתם האתלטית. אילו ימשיך לדבוק בקצב המשחק המהיר שאינו יכול לעמוד לו אל מול קבוצות עם רגליים צעירות, אני מאמין שבקרוב נראה את 'אמן הזן' חוזר ומפזז על קווי הלייקרס (עד כמה שמישהו בגיל והבריאות שלו יכול לפזז). אגב, גם במקרה הזה אני סקפטי לגביי יכולתם להגיע לגמר או אפילו לגמר איזורי. כפי שכבר טענתי קובי ברייאנט מראה בעונה זו את הכדורסל הטוב בחייו (לפחות סטטיסטית) ועדיין שלשום על המגרש היו שני שחקנים שלכל הפחות עמדו איתו מבחינת רמת הכדורסל, אם לא עלו עליו. הדור הבא כאן והוא פשוט יותר טוב.
