תגית: רוממה

(צילום: רון סלוס. על מנת להשתמש בתמונות יש צורך לתת קרדיט לדאנק ולרון)

אתחיל דווקא בסוף, אם יש בשורה מעודדת מליל חמישי ברוממה, היא לא רק מעצם ההישג, אלה הרבה מכך שאחרי הפעם השלישית ב6 שנים, הסנסציה כבר הפכה לסוג של שיגרה. גם הפעם לחץ הדם החל לעלות מתחילת הרבע הרביעי, ההמתנה לשריקת הסיום גם כשחצי דקה לסוף חיפה כבר הובילה ב 7 הפרש, השמחה המתפרצת עם הנפת הצלחת ונאום חוצב להבות ולבבות של הכוכב הלא כל כך חדש גל מקל. ההיסטוריה הקצרה יחסית של אלופות חדשות ייצרה ביום חמישי כבר את השחקן השלישי שזוכה פעמיים באליפות מבלי ללבוש חולצה צהובה (מצטרף לגוני יזרעאלי ואבישי גורדון שזכו עם חולון וגלבוע) . אל מקל עוד נחזור בסיום.

גם לאחר המשחק,הפנים הנפולות של שמעון, דמעות התנין של אליהו, התככים המתבשלים במכבי –בלאט כן או לא , גור שלף( איך הוא בדיוק אשם) לא. ושוב טורי הפרשנים  שמבכים את "חוסר הספורטיביות" של השיטה.

כאשר ההתרגשות הזו הופכת לסוג של שגרה, ימים טובים ושפויים יותר בפתח, נכון לכדורסל הישראלי עוד דרך ארוכה לפניו, ולמלעיזיו עוד יש הרבה כדורים בקנה, אבל ליל ה 13 ביוני הוא עוד לבנה בקיר חדש שביום מן הימים יהיה בתקווה חלק מבניין מחודש.

19:45 בשאטל בדרך לרוממה –מייד עם היציאה מתחנת הרכבת של חוף הכרמל ממתין במפתיע אוטובוס של אגד עם הכיתוב "נסיעה מיוחדת" בחזית. מפיח סוג של תקווה שאולי הצטרפנו למשפחת העמים המודרניים בכל הקשור לתחבורה לאירועי ספורט. 99% מהנוסעים לובשים כמובן צהוב, אוהדי מכבי בכלל לא עוסקים ביריבה או במשחק הצפוי, כולם מסכמים כבר את העונה ונזכרים שפעם האחרונה שהיו בשאטל כזה הייתה בפיינל פור הזכור להם לטוב בפריז.

20:10 רוממה-כמו ישראלים טובים כולם כמובן מגיעים ביחד, ההפרדה בין הירוקים לצהובים כמעט סטרילית ,ללא סיבה מוצדקת. המשימה למצוא את חדר התקשורת מסתיימת כמעט בכישלון עד שבתום 20 דקות של חיפושים מתגלה סוג של שער ברזל, שמאחוריו מדרגות ,שבסופם שביל, שבקצו שלו שלט VIP שמסתיר את זה של חדר התקשורת שנמצא משמאל.

20:50 המשחק מתחיל. האולם הדחוס באמת מזכיר מעט אולמות ביתיים של קבוצות ביון,טורקיה, סרביה. הרוב המספרי של מכבי נראה לעין אבל קצת פחות לאוזן, כמו תמיד חבורה של כמה עשרות ילדים בצהוב ,מנסה לעורר את כל שאר השבעים. הקופים הירוקים ממול לא יושבים לרגע, נראה שהם מאמינים כבר משריקת הפתיחה.

21:50 מחצית התור לשירותים והצפיפות ליד המזנונים מוכיחה שאף אחד לא באמת הכין את האולם לתפוסה מלאה. כמות העברות המוזרות שנשרקות לחיפה מעלה זיכרונות מהגמר האחרון בין השתיים ב 2009. עם זאת אמר פעם קטש שכדאי לרדת עם פיגור מול מכבי למחצית. קבוצה של אוהדים "נופלת" על מליניאק בכניסה לאחד השערים

22:20 האסימונים מתחילים לרדת SMS  ראשון לחבר , "זה נראה אפשרי" אמנם הרבע השלישי מסתיים ביתרון מכבי אבל נראה לעין שחיפה לא נשברת. החבר עונה "מקל סוף סוף נכנס למשחק .עוד חצי שעה יסתבר שזו הייתה סוג של נבואה. מבט אלכסוני למטה וימינה מגלה את הפנים הכל כך אהובים עלינו של הדון מבואס, פרצוף של הלוויה במשחק כדורסל, שמעון (עד 120) כבר כנראה לא יתבגר לעולם. יוגי מבצע את העבירה החמישית ובלאט מלווה אותו בצעקות לספסל. בשנות ה 50 למדו בקיבוצים עם מותו של סטאלין שמה שעובד ברוסיה לא בהכרח עובד בישראל. ב 2013 בלאט עדיין לא הפנים את זה . גיא פניני חוזר למקורות עם בלתי ספורטיבית, למחרת היום יסתבר שמכבי מתעקשת להשאיר את סמל המפוקפק הזה גם לעונה הבאה.

22:50 קצת לפני השריקה– מישהו שיושב מימיני אומר לחברו עכשיו אולי זה סגור, 7 הפרש, חצי דקה לסוף ועדיין לא השתחררנו מזיכרונות הקאמבאק של מכבי, אחד כזה היה ממש לא מזמן במשחק 3 נגד י"ם. אילון כתב דאנק עונה לו שעד השריקה זה לא גמור,אני נזכר ב2008 בנוקיה שמכבי הובילה על חולון ב 6 הפרש דקה לסוף, אילון רצה ללכת הביתה, כמו אסיר שעד שלא נסגרים מאחוריו שערי הכלא הוא לא באמת מרגיש חופשי.

23:15 אפשר להתחיל לסכם מבעד להררי הקונפטי ולהבות האש אפשר לראות עוד תקווה חדשה נולדת, זר, קריא אוהד מכבי לא יבין זאת, מאוחר יותר ברכבת בחזרה לתל אביב אשמע אוהדי מכבי שלא אכפת להם אפילו שחיפה יצליחו באירופה והם לא מבינים למה אנשים מחכים ל"נציגת ישראל" בפינה גם באירופה, כן "נציגת ישראל" שהצליחה להנמיך אפילו את הקומה של שני הישראלים ששרדו בקושי את דיוויד בלאט (אוחיון ואליהו). בושה צהובה מספר אחת: הדון ממלא מקום יו"ר האיגוד מנער מעליו את לחיצת היד של יו"ר המנהלת שמואל פרנקל ולא מתייצב לחלק את הצלחת כנציג איגוד הכדורסל בושה צהובה מספר שתיים: מעט אוהדי מכבי שנשארו לטקס ההנפה קולטים שהנה הצלחת בידיים ירוקות וטרם ההנפה ,טסים בעמוק ליציאה כאילו מישהו הטמין ביציע מטען חבלה.

סוף דבר

גל מקל אלוף ושחקן העונה בפעם השנייה מסמן אולי טוב מכולם את רוחות השינוי, פעם כל שחקן ישראלי מוצלח נהג לומר שכבוד לשחק במכבי וכל חייו הוא חלם על האפשרות הזו . מקל : "כנראה שאני ומכבי לא נועדנו להיות וכנראה שגם לא בעתיד, מכבי זה לא המקום היחיד בארץ ולפעמים כיף להיות אופוזיציה לוחמת. מילים אמיצות של ישראלי שהייבוש על הספסל של מכבי התחיל לו את הקריירה במקום לסיים אותה. כן ירבו אמיצים שכאלה.

(צילום: עודד קרני, מנהלת הליגה)

הוא לא זכה בתואר כבר שש עשרה שנה
ורק הפסדים היו לו בכל פינה
הוא לא הניף גביע, צלחת לא הרים
הרבה דמעות של מים, זכיות של אחרים

תלכו אצלו, תקחו אותו
פרשו עליו כנפיים, מגיע לו
תלכו אצלו, תקחו אותו
תנו לו את הצלחת, מגיע לעידו

בערב הגאלה של סיום העונה בגעש נשאלו שחקני מכבי "בזן" חיפה מי האדם הראשון שהם יחשבו עליו כאשר יזכו באליפות ביום חמישי. חלק אמרו שיחשבו על אמא,חלק על אבא, וחלק על הילד. אבל חלק מהשחקנים וגם עוזר המאמן של חיפה השיבו שהאדם הראשון שהם יחשבו עליו יהיה עידו קוז'יקרו.

ב-1993 בזכייה ההיסטורית של גליל עליון , קיפץ נער בן 15 מבית הלל על הפרקט בכפר בלום כשהוא מחבק את אנדרו קנדי ולוגם מהשמפניה של ברד ליף. לנער קראו עידו קוז'יקרו. מאז עברו הרבה מים וקאייקים בנהר החצבני, ו-16 שנות קריירה מפוארות של עידו "קיר בטון" קוז'יקרו.

עידו זכה במהלך הקריירה ב-2012 באליפות הליגה הבלקנית עם גלבוע/גליל, ובשנת 2004 זכה עם הפועל ירושלים בגביע יול"ב עם ניצחון על ריאל מדריד.
אבל כדי לסיים קריירה מפוארת, חסר לעידו תואר ישראלי. ולא שהוא לא ניסה: אחד עשר פעם במהלך הקריירה הגיע לארץ המובטחת ולא זכה בתואר ישראלי:

שלוש פעמים הגיע למעמד גמר ליגת העל (עם הפועל ירושלים ב-2006, מכבי חיפה ב-2009, גלבוע/גליל ב- 2011) ארבע פעמים הגיע למעמד חצי גמר אליפות המדינה (שלוש פעמים עם גליל עליון ב-2000,2001,2003 ופעם נוספת עם עירוני נהריה ב-2008), ושלוש פעמים הגיע לגמר גביע המדינה (גליל עליון ב-1996, הפועל ירושלים ב-2004, מכבי חיפה ב-2013.)

לעידו חסר גם קורטוב של מזל, הוא הגיע לקבוצה תמיד לפני או אחרי: אחרי שעזב את הפועל ירושלים הם זכו פעמיים ברציפות בגביע המדינה, שנה לפני שהגיע לגלילבוע הם זכו באליפות, או שהיה שם איזה טולברט, אוריוו, בלאט, סטול, שקילקלו לו.

אז ביום חמישי 2500 צופים ירוקים ורבים אחרים ברחבי הארץ מהגליל עד ירושלים צריכים להחזיק אצבעות כדי שנהער ההוא מבית הלל יקפץ על הפרקט ברוממה ישתה מהשמפניה שלו ויוסיף לרזומה שלא את השורה:

2013 – אליפות ישראל עם מכבי חיפה. בהצלחה !