עידו הוא השחקן התשיעי בהיסטוריה של ליגת ווינר סל אשר רושם ציון דרך זה.
גל מקל. כל סיפור הנבחרת מתחיל בכלל מאותו שחרור של מקל מהנבחרת. כן, גם מקל היה ספורטאי מצטיין בצבא, וככל הנראה הגיע להגיד שלום מדי פעם למספר אנשים שמעורפלים בזכרונו בבסיס.
לא ברור איך אדם שמקבל פריבילגיה כל-כך גדולה ממדינה שנאבקת על קיומה מאז מעולם, מרשה לעצמו להתחמק כדי לדאוג לטובתו עצמו. אולי מקל היה צריך לשרת כחייל קרבי כדי להבין, ואולי באמת הגיע הזמן לחוקק חוק שבמידה וחייל מגוייס כספורטאי מצטיין הוא מחוייב להתייצב לכל זימון של הנבחרת.
מה שהרבה יותר עצוב, הוא שמאמן הנבחרת הכושל ואיגוד הכדורסל נתנו לגיטימציה למהלך.
במקום להציב עובדה, שיבק נתן אור ירוק לשכונה. הוא האשים את דאלאס ("דאלאס עושים משהו לא הוגן") וחיכה להגעה של הוד-מעלתו שנדחתה שוב ושוב, עד שהאחרון החליט שהוא לא מגיע. כמובן ששיבק המשיך להיות חסר עמוד-שדרה גם במקרה הזה: "מקל חסר, אבל משחקים עם מי שיש. החלטתי לא להוציא את גל לא בסדר, קשה לו עם זה גם ככה". פשוט נקרע הלב. אני בטוח שמקל בכה כמה ימים והסתגר בחדרו.
זו לא הפעם האחרונה ששיבק החליט להיות רך מדי עם הסו-קולד סופרסטארים שלו. עמרי כספי הגיע לנבחרת והתנהג בשחצנות. שדרוג למחלקת ביזנס עם אליהו (שדחה הצעה של 500 אלף דולר נטו לעונה, ובאמת שווה משהו כמו 200) והנבדלות ממעמד הביניים של ניצן חנוכי, אפיק נסים וכו'. אבל זה מילא, גם על הפרקט ראינו לא פעם את כספי הולך ראש בקיר, שהוא לא סופר בכלל את החברים שלידו. אז בסדר, הוא שחקן NBA מקורח סיטואציה מסויימת שנוצרה, אבל אם נסתכל על מה הוא תרם לכדורסל הישראלי ועל היכולת המגוחכת שלו ב NBA בשלוש העונות שלו שם, הוא פחות גדול אפילו מקוז'יקרו וגרין.
שיבק בחר לנקוט מדיניות עדינה. כספי היה על המגרש כמעט בכל מצב, וקיבל "תרגילים" שמבודדים אותו למהלכי אחד על אחד שהוא לא מצטיין בהם בלשון המעטה.
גם ליאור אליהו, "הכוכב" השני שהגיע אחרי עונת פח במכבי, היה חלש מאוד. שחקן שלא שיפר קמצוץ ביכולת שלו כבר כמה שנים אבל בטוח שמגיע לו הרים וגבעות.
שיבק גם החליט לחכות ולחכות ולחכות ולחכות לאלכס טיוס (שבלשון המעטה לא ממש התלהב לשחק בנבחרת), וזה בזמן שלנדסברג בריא ועושה טירונות.
ההתנהלות של שיבק יותר מזכירה תמהוני מאשר מאמן כדורסל. הציטוטים המבישים בסיום ההפסדים המביכים ("היה חסר לנו את בלות'נטאל", "בריטניה ואוקראינה הן נבחרות טובות" וכו'), וחוסר ההודאה בכך שיש לנו סגל טוב שחייב להשיג משהו באליפות הזו.
כאילו להוסיף חטא על פשע, העסקנות מנעה את זימונו של מורן רוט, שבהחלט היה יכול להוסיף אנרגיות והתלהבות לנבחרת הכבויה של שיבק. יש האומרים שמורן לא זומן בגלל שהוא מסוכסך עם שיבק (ועם קטש עוד מהתקופה בגליל).
לסיכום, הרבה אנשים צריכים לבקש סליחה מחובבי הכדורסל בארץ. מה שחזינו בו היה בושה לאומית לכל דבר.
דבר קטן ואחרון: ניצן חנוכי שחקן נבחרת ודגן יבזורי בבית. לכו תבינו…
בשלב השאלות בסגנון חופשי ב MEDIA DAY שנערך ביום שני השבוע, במסגרת ערב סיכום העונה של המנהלת, נשאל מורן רוט שחקנה של חולון לשעבר האם מכבי חיפה היא אכן האלטרנטיבה האיכותית ביותר למכבי מאז חולון של 2008, רוט חשב למשך כמה שניות וענה את תשובת המפתח לשאלת הצלחת , אכן חיפה היא קבוצה איכותית אבל ההבדל העיקרי הוא שחולון 2008 ניצחה את מכבי 3 פעמים במשך העונה ,טרם הגמר וחיפה אף לא פעם אחת.
זה קיר המוות העיקרי שחיפה עדיין לא עברה העונה, היכולת המנטלית להתעלות למשך 40 דקות של כדורסל ולא רק להביט לצהוב בעיניים אלה גם לגרום לו להשפיל אותן.
הקיר הזה הוא זה שהביא את הירוקים להפסיד 3 מ5 משחקי הפלייאוף והוא שאילץ אותם ל 5 משחקים מול אילת .
זה הקיר שהופך את פול סטול לשריף ששולף ללא התרעה את התחמושת שלו כמנהג המערב הפרוע כשהטיימינג לא תמיד מתאים והתוצאות עלולות להיות הרות אסון (במונחי כדורסל כמובן).
זה הקיר שגורם לבראד גרינברג איש מקצוע מהטובים שנחתו כאן לכלות את זמנו בוויכוחים מיותרים עם השופטים.
ב 4 משחקי הליגה מול מכבי , למרות שחיפה נחשבת כקבוצה גבוהה וחסונה היא פיגרה ב ממוצע 39-35 בריבאונדים, ו 8-3 בחסימות, תוסיפו לכך יתרון של מכבי 11-8 בחטיפות ו 13-16 באיבודים ותקבלו 15 פוזשנים עודפים למכבי פר משחק. זה הסיפור כולו בתמצית. אם הבחורים מהכרמל לא יבואו לאכול את הפרקט פשוטו כמשמעו, ההחלטה להעביר את הגמר אליהם הביתה תתברר כאיבוד הזדמנות אולי היסטורית. גם בהתקפה חייבת חיפה לשפר את האחוז ל2 (40% בממוצע מול מכבי) כאשר קלאתס וסמית יצטרכו לחפות על החוסר בפ.פרוורד ולנצל את יכולת הקליעה והחדירה שלהם לנקודות קלות.
אם אכן כוונותיו של ג'ף רוזן שיעדר מהמעמד, רציניות לגבי עתיד הקבוצה להשתלב באירופה, הערב יש לחיפה הזדמנות כמעט חד פעמית , להפוך להיות אלטרנטיבה אמיתית, אם לסקור את חברות קבוצת "המסה הקריטית" שהמדור מחשיב כקבוצות המסוגלות לגרד את הקיר הצהוב (הפועל ת"א,חולון,גליל,חיפה, וי"ם) הרי שחיפה היא הנציגה המוצלחת ביותר של האופוזיציה לפחות נכון לכתיבת שורות אלו.
בברכת גמר מוצלח והוגן, ישחקו הנערים. (ועידו גם…) .
(צילום: עודד קרני, מנהלת הליגה)
הוא לא זכה בתואר כבר שש עשרה שנה
ורק הפסדים היו לו בכל פינה
הוא לא הניף גביע, צלחת לא הרים
הרבה דמעות של מים, זכיות של אחרים
תלכו אצלו, תקחו אותו
פרשו עליו כנפיים, מגיע לו
תלכו אצלו, תקחו אותו
תנו לו את הצלחת, מגיע לעידו
בערב הגאלה של סיום העונה בגעש נשאלו שחקני מכבי "בזן" חיפה מי האדם הראשון שהם יחשבו עליו כאשר יזכו באליפות ביום חמישי. חלק אמרו שיחשבו על אמא,חלק על אבא, וחלק על הילד. אבל חלק מהשחקנים וגם עוזר המאמן של חיפה השיבו שהאדם הראשון שהם יחשבו עליו יהיה עידו קוז'יקרו.
ב-1993 בזכייה ההיסטורית של גליל עליון , קיפץ נער בן 15 מבית הלל על הפרקט בכפר בלום כשהוא מחבק את אנדרו קנדי ולוגם מהשמפניה של ברד ליף. לנער קראו עידו קוז'יקרו. מאז עברו הרבה מים וקאייקים בנהר החצבני, ו-16 שנות קריירה מפוארות של עידו "קיר בטון" קוז'יקרו.
עידו זכה במהלך הקריירה ב-2012 באליפות הליגה הבלקנית עם גלבוע/גליל, ובשנת 2004 זכה עם הפועל ירושלים בגביע יול"ב עם ניצחון על ריאל מדריד.
אבל כדי לסיים קריירה מפוארת, חסר לעידו תואר ישראלי. ולא שהוא לא ניסה: אחד עשר פעם במהלך הקריירה הגיע לארץ המובטחת ולא זכה בתואר ישראלי:
שלוש פעמים הגיע למעמד גמר ליגת העל (עם הפועל ירושלים ב-2006, מכבי חיפה ב-2009, גלבוע/גליל ב- 2011) ארבע פעמים הגיע למעמד חצי גמר אליפות המדינה (שלוש פעמים עם גליל עליון ב-2000,2001,2003 ופעם נוספת עם עירוני נהריה ב-2008), ושלוש פעמים הגיע לגמר גביע המדינה (גליל עליון ב-1996, הפועל ירושלים ב-2004, מכבי חיפה ב-2013.)
לעידו חסר גם קורטוב של מזל, הוא הגיע לקבוצה תמיד לפני או אחרי: אחרי שעזב את הפועל ירושלים הם זכו פעמיים ברציפות בגביע המדינה, שנה לפני שהגיע לגלילבוע הם זכו באליפות, או שהיה שם איזה טולברט, אוריוו, בלאט, סטול, שקילקלו לו.
אז ביום חמישי 2500 צופים ירוקים ורבים אחרים ברחבי הארץ מהגליל עד ירושלים צריכים להחזיק אצבעות כדי שנהער ההוא מבית הלל יקפץ על הפרקט ברוממה ישתה מהשמפניה שלו ויוסיף לרזומה שלא את השורה:
2013 – אליפות ישראל עם מכבי חיפה. בהצלחה !
הארוחה השבועית של דאנק מוקדשת להצעה לסדר היום: שדרוג ההסכם השיווקי בין הטוטו למנהלת הליגה על תמריץ לקישום ישראלים: ליצור מקדם נוסף לכל מי שמשתף צעירים ובאמת מקדם את השחקנים הישראלים: כל דקת משחק של צעירים מגיל 22 ומטה ייחשבו ל-5 דקות. וגם מיהו הזר האידיאלי, וצל"ש לישראלים של אשקלון.
לקראת הבחירות הבאות עלינו בעוד שלושה חודשים, הרכבנו בשבילכם את ממשלת הצללים של ליגת וינר. ממשלה שתחרוט על דגלה שלום (עם אויבינו ובעיקר, אם הם יתנהגו יפה, עם מכבי ת"א), בטחון (בכדורסלן הישראלי ובכדורסלנים הצעירים) וכלכלה (שפע של קהל ותקציבים גבוהים) ממשלה שתוביל אותנו לשנים יפות של כדורסל ישראלי. מדובר בממשלה עם 8 שרים בלבד שמהווה גם מופת לשלטון אחראי, צנוע, ומוסרי.
ראש הממשלה – עידו קוז'יקרו
האיש והאגדה. האיש הנכון בזמן הנכון, משנתו הידועה "קיר הבטון" תהווה תחליף הולם למשנת ז'בוטינסקי "קיר הברזל". עומד שנים בגאון מול האמריקאים ומול האירופאים. עומד בכבוד מול האויבים הגדולים של ליגת וינר (דון שמעון וחבורתו) ולקינוח גם הסתבך עם המוסלמים והנוצרים באמירת השפר הידועה שלו: "אין כמו להתחיל את החג עם מצות טבולות בדם של ילדים נוצרים ומוסלמים".
שר הביטחון – מתן נאור
השחקן שמופקד על ההגנה והביטחון בכל קבוצה. שחקן ההגנה הכי טוב בארץ. טבע את המשפט שמהווה אחד מקווי היסוד של ממשלת הצללים: "אם מכבי לא תהיה בליגה כמה שנים, זה יעשה רק טוב". ישתף פעולה היטב עם ראש הממשלה קוז'יקרו כשניים שידועים בחוסר אהבתם הגדולה למכבי ת"א, ובאהבתם הגדולה לכדורסלן הישראלי.
שר האוצר – יניב גרין
האיש שמקבל כבר שנים הכי הרבה כסף ביחס לדקות משחק. ניסיונו הרב בכל שנה להשיג חוזים אסטרונומיים, למרות גילו ויכולותיו המוגבלות יהוו בסיס איתן, ויטוו דרך לשחקן הישראלי הצעיר והמבוגר בענייני כספים, חוזים, ומשאים ומתנים.
שר החוץ – אפיק ניסים
שהה 9 שנים ברחבי אירופה שם זכה בהישגים מדיניים רבים: זכה עם שטרסבורג הצרפתית באליפות הליגה הצרפתית, הגיע עם בי.סי. קייב לגמר של הפלייאוף האוקראיני ולפיינל-פור היורוצ'לנג', זכה באליפות צ'כיה עם נימברוק, ובעונה האחרונה זכה עם נובו מסטו באליפות סלובניה.
ועכשיו, חוזר להנהיג את משרד החוץ של ממשלת הצללים של ליגת וינר.
"מעבר ליכולותיו המדיניות הידועות לכולנו, אפיק מביא איתו ניסיון אדיר ברמות הגבוהות של אירופה"
שר התשתיות – מאיר טפירו
מאיר "בעל הנס", משמש גם כנציג שומרי המסורת. מלך האסיסטים של כל הזמנים ובין חמשת המובילים בחטיפות, מה שנותן לו את המומחיות הגדולה בענייני אספקת תשתיות, שוות ערך לנקודות בליגת וינר. גילו וניסיונו הרב יסייעו רבות לממשלה בעיצוב המדיניות שלה.
שר התיירות – יוני ניר
התייר הכי גדול בליגת וינר. במשך 9 שנים שיחק ב-9 קבוצות. נע ונד בכל הארץ ומכיר כל פינה בכל אולם ובכל חדר הלבשה ברחבי ליגת וינר: הפועל ירושלים, עירוני ר"ג, בני השרון, ראשון לציון, גבעת שמואל, הפועל חולון, מכבי חיפה, אשקלון, והפועל ת"א. תורם רבות בכל מקום מרוחו ומנשמתו.
שר התקשורת – משה מזרחי
מאייש גם את משבצת המזרחי של ממשלת הצללים. לנוכח שמו המחייב "משה מזרחי" גם במאי סרטים וגם ניצב הנלחם בשחיתויות יהווה תואם "משה כחלון" ובכך יהפוך לחביב הממשלה. כשחקן מצוין עם קליעה פנטסטית ובדרך כלל שחקן לא מוערך זו תהיה הזדמנות עבורו לתקן את הרושם באמצעי התקשורת שיסורו למרותו.
שר החינוך – גיא פניני
האיש במשבצת של נטורי קרתא בממשלה הפלסטינית, הצהיר, לאחר קבלת סרט הקפטן, שמעתה הוא יפסיק לעשות פרובוקציות, יתנהג כמו ילד טוב ויהווה דוגמא ומופת חינוכית לדור הצעיר. השאלה כמה זמן זה יחזיק מעמד, האם זה יקרה בחודש ינואר במלחה או בחודש מרץ בדרבי בראשון לציון.
שר לפיתוח הנגב והגליל – ליאור ליפשיץ
אחראי לפיתוח קבוצות בפריפריה. נולד בנגב בעומר, שם בגיל 6 החל את הקריירה שלו ולקח עם הפועל עומר את גביע הפועל. היה בגליל (העליון) בתחילת הקריירה שלו ושם השיג את הישגו הגדול ביותר כשחקן בניצחון של גליל על מכבי, בשלהי הקריירה שלו משחק בדרום (קדנציה שנייה באשקלון).
שר לאיומים אסטרטגיים – שון דניאל
במשבצת הנסיך בממשלת הצללים. דור שלישי לשחקנים בליגת העל ובנבחרת ישראל. נכד של מוסא דניאל ובן של מוטי דניאל. דניאל הנסיך לפרגון ואהבה מהקהל, ומחזיר בלחימה עיקשת באיומים אסטרטגיים בדמות נפילים בקרבות מתחת לסל ובמשחק הגנה, כשהמילה פשרה לא אצלו בלקסיקון. חוטף שנים בלי תגובה מהשופטים (המפגש עם הכתף של סופו, היד שליטפה את עומר סניד, והקללות מאוהב מכבי) וזו הזדמנות בשבילו בממשלת הצללים לשנות.
רוצים להחליף את השלטון? בואו להיות מרכיבי הממשלה הבאה ותזכו בפרס מתנת דאנק!
בחרו את הממשלה שלכם, שחקני כדורסל ישראלים, ואנו נבחר את הממשלה שתזכה את ראש הממשלה שלה בפרס.
את הממשלה שלכם יש לשלוח דרך כאן.
"אין חכם כבעל ניסיון", מבט על רשימת השחקנים המובילים את מניין עונות המשחק בליגת העל מגלה ש-12 שחקנים משחקים עשר עונות ומעלה בליגה הראשונה בכדורסל. שחקני מכבי ת"א והפועל ירושלים מפארים את צמרת הרשימה, כנראה טוב היכן שיש כסף…
הערב, עם צפי להיכל מלא, ישראל תנסה לכסות את הפער של 6 הנק' שנפער מול מונטנגרו בפתיחת הקמפיין. איזה ישראל נראה הערב? (צילום: עודד קרני, פיבא אירופה)