נבחרת ישראל מאוכזבת בסיום יורובאסקט 2017 בת"א. צילום: fiba.basketball
נתחיל דווקא מהדברים הטובים: המשחק מול גרמניה והרבע השלישי מול גיאורגיה צריכים להיות האורים והתומים של הנבחרת בשנים הבאות. כמו כן הנבחרת צריכה לקחת מנבחרת העתודה את הדרך, השיטה, המאמן ואת השלשות. מילה טובה נוספת לאיגוד הכדורסל שלקח על עצמו משימת ארגון ראשונה ועמד בה בכבוד רב ומעלה מכל הבחינות. כל העסק תקתק היטב ובהחלט נותן כבוד וגאווה לכדורסל הישראלי.
ולחדשות בהרחבה:נתחיל מהאיש בראש המערכת, ארז אדלשטיין.ארז מלא בסיפורים וקלישאות, אבל לא טורח לקחת אחריות אמיתית על בחירת השחקנים בסגל, על ניהול המשחק השבלוני נטול אומץ ומקוריות, על היעדר שיטה, על חוסר היכולת להעז (רק המעז מנצח…),ועל כך שהיה יכול להוציא הרבה יותר מהנבחרת.
ריצ'רד האואל הפתיע לטובה הן ביכולת ובעיקר במחויבות הגדולה שלו לנבחרת ויחד עם עומרי כספי היו השניים היחידים שהגיעו לעבוד ונתנו תפוקה. שניהם צריכים להיות העוגן של הנבחרת בשנים הבאות לצד צעירים מוכשרים ורעבים.
גל מקל מכדרר עצמו לדעת וגם אם פה ושם זה עובד, הפגיעה בשאר השחקנים היא קריטית. מקל לא קלעי ולא מנהל משחק ובסה"כ שחקן מאוד מוגבל. הלפרין, אליהו, אוחיון, כדיר ובעיקר פניני הרבה מעבר לשיא והרגליים והידיים כבר לא מה שהיה פעם. ולא, משחק אחד טוב של פניני מול גרמניה לא מחפה על שלושה משחקים בהם סיים עם מדד +/- שלילי אסטרונומי והעדר מוחלט של פעולות חיוביות.
נציגי דור הביניים, טימור ובלייזר נותנים תקווה להמשך וחבל שאדלשטיין לא טרח לעשות שימוש נרחב יותר בשניהם. זלמנסון ודוסון צריכים להשתפר בהרבה פרמטרים.
בסופו של יום האליפות מבחינת ישראל היא כישלון באופן חד משמעי. המטרה היתה ברורה ולא הושגה. מכבסת המילים לא תשנה את זה, ולא ארז, זה ממש לא היה "בית המוות".
מבט קדימה: הנבחרת צריכה מעכשיו להיבנות ולא במפגש לפני אליפות. חשוב להתחיל לבנות שלד שירוץ ביחד עם משחקי אימון ומפגשים לאורך השנה ועבודה בקיץ. כספי, האואל, טימור, דוסון ובלייזר צריכים להישאר מהסגל הנוכחי ויחד איתם לבנות קאדר על בסיס נבחרת העתודה, הפצועים, החסרים והנבחרת עד 21: איתי שגב, כארם משעור, תומר גינת, שלומי הרוש, רפי מנקו, יפתח זיו, טי ג'יי ליף, יובל זוסמן ותמיר בלאט. ומי שצריך לנהל את זה בגזרת האימון הם עודד קטש ומאיר טפירו. בנימה אופטימית זו ניפרד מאליפות אירופה…
ניצחון בכורה לישראל ביורובאסקט 2017. fiba.basketball
מנת פתיחה
ניצחון הבכורה אי פעם באליפות אירופה בישראל של הנבחרת המקומית על גרמניה 80-82 שייך בראש ובראשונה לריצ'רד לב הארי האוול שהוביל את הנבחרת בקרבות העיקשים מול גרמניה תוך שהוא משתטח על הפרקט, נלחם כמו ארי ועוקץ כמו דבורה. גם לעומרי כספי עם דאבל-דאבל חגיגי וגיא פניני בשלשה מכרעת יש חלק בלתי מבוטל בניצחון ההיסטורי. ומילה טובה לקהל שהביע אמונו בנבחרת ונתן בסיום המשחק תצוגת עידוד מרשימה בסיוע הכרוז ניב זהבי. שלא ייגמר לעולם…
מנה ראשונה
אוקראינה ואיטליה (מול גיאורגיה וליטא בהתאמה) פתחו ביתרון 0-8, ניצחו בפער משמעותי בנקודות מאיבודים והפסידו בפער משמעותי בנקודות מהספסל. אלא שאוקראינה תירגמו את הנתונים לניצחון בכורה על גיאורגיה 81-88 ואילו איטליה להפסד בכורה 73-78 לליטא. שני המשחקי היו חד צדדיים כשרק פעם אחת הלוח הורה שוויון.
גיאורגיה שיכורה מניצחון הבכורה המפתיע על ליטא לא מצליחה לשחזר את היכולת , למרות 17 נק' עם 9/9 מהקו של שרמנדיני, מיודענו, ומשחק טוב של זאזא פאצוליה. מנגד, ערב ענק של ארטם פוסטבוי בגיבוי של לוקשוב וליפובוי מעניק לאוקראינה ניצחון 81-88.
ליטא חוזרת להיות המועמדת העיקרית לסיים ראשונה בבית, גם מבחינת הקהל. ליטר ניצחה 73-78 את איטליה. המפתח למיצחון הפעם מגיע מהספסל העמוק, שסיפק מחצית מהנקודות שלה בראשות אדאס יוסקביצ'יוס עם מדד +/- של 14+ ו-20 נק' ב-80%. לשם השוואה חברו לנבחרת, מריוס גריגוניס, סיים עם מדד 15-.
מנה עיקרית
הפתיחה הייתה נהדרת, כשמקל ואליהו הובילו את הכחולים-לבנים יתרון 0-6. בהמשך המשחק התאזן כשהלוח מורה 10-10. האוול וכספי הובילו ריצה משלהם 10-16. שרודר החזיר את גרמניה לעניינים וכספי חתם את תוצאת הרבע 18-23 לישראל.
האוול ושלשות של אוחיון ופניני וישראל ביתרון דו-ספרתי 23-33. תיס חגג מתח לסל והוריד את ההפרש 34-37. כספי והאוול המשיכו לייצר נקודות והקמן חתם את המחצית בדרך לשוויון 43-43.
הרבע השלישי המקולל של הנבחרת שבו שום דבר לא עבד פגע גם הפעם. תיס, שרודר ופיגטמן חגגו בדרך ליתרון דו-ספרתי שנשמר לאורך כל הרבע. דקה לסיום שתי התקפות שמייצגות את הרבע: מצד אחד כספי מחטיא שלשה ומנגד התקפה של גרמניה שבה האוול וכספי מצילים כדורים אבודים, אלא שהכדור משום מקום מגיע לידיים גרמניות ובסיומו אקפינר יורה שלשה 56-69 לגרמניה. האוול מהקו חותם רבע קשה 57-69 גרמניה.
הרבע האחרון ייזכר ויינצר בספר דברי הימים של נבחרת ישראל. רבע שבו הכול התחבר, הרוח שרתה על השחקנים ותודה מיוחדת לשרודר שחירב את נבחרתו. מקל, טימור ופניני הורידו לחד ספרתי 66-75. האוול השתטח על הפרקט ועבודת הגנה טובה על שרודר והפער יורד ל-4, 72-76. כספי עם 4 רצופות והאוול מעלים את ישראל ליתרון אחרי הרבה דקות 77-78. תיס ושרודר מחזירים את היתרון 78-80 לגרמניה. פניני מנסה את התרגיל הידוע שלו של סחיטת עבירה לאחר זריקה משלוש אלא שהכדור בוחר הפעם להיכנס והיתרון חוזר לישראל 80-81. שרודר מחטיא ומנגד מקל מהקו נותן את האות לחגיגות 80-82 לישראל
קינוח
ריצ'רד האואל עם שורה סטטיסטית מרשימה: 23 נק' , 10/15 מהשדה, 9 ריבאונדים (5 בהתקפה), 7 חטיפות ומדד 36.
כשבר טימור היה על המגרש ישראל ניצחה על 16, כשהוא היה על הספסל הפסדנו ב-14.
ישראל ניצחה את המשחק בזכות ניצחון בריבאונד, בחטיפות, בנקודות במתפרצת ומאיבודים.
זמן ההובלה היה כמעט זהה. ישראל הובילה במשך 17:39 דק' וגרמניה במשך 17:59 דק'.
דאנק חונך פינה שבועית חדשה: "השלוש של סלוס" שתכלול שלוש תובנות שבועיות מהכדורסל הישראלי עם מלוא החופן מספרים בשילוב ניחוח סטטיסטי. הראשונה להופיע במדור- נבחרת ישראל.
החדשות הטובות
לימדו אותי שלפני שאומרים בקורת מתחילים עם הדברים הטובים. ונבחרת ישראל היא הזדמנות טובה ליישם את התובנה. הקפטן עומרי כספי וגל מקל, אחרי שיסירו את החלודה, מסתמנים כמי שאפשר לסמוך עליהם בהובלה והנהגת הנבחרת. מול מקדוניה הם קלעו 56% מהנקודות באחוזים טובים (היחידים שקלעו 50% ומעלה). גם מול אוקראינה הם הובילו את הנבחרת ומול מקדוניה כספי הוביל את הנבחרת ומקל היה בין המובילים. הבשורה הנוספת באה מכיוונם של שון דוסון ורוברט רותבארט'. מול מקדוניה דוסון קלע 12 נק' והוריד 8 ריבאונדים ובמשחק הראשון מולם קלע 9 נק' ו-6 ריבאונדים. רותבארט' מול מקדוניה סיים עם 9 נק' ו-6 ריבאונדים. השניים מכניסים אנרגיות טובות ורעננות לנבחרת.
החדשות הרעות
הזריקות ל-3 לא פוגעות. מול מקדוניה נתקענו על 2/10, דגן יבזורי שאמור להיות סוג של באנקר לא מצליח לפגוע מהשלוש (1/3 מול מקדוניה, 2/6 מול מקדוניה, 1/6 מול מקדוניה). רביב לימונד ואפיק ניסים עסוקים בכדררת, דאוד פישר רחוק מהסנטר המאיים משני צידי המשחק שאנחנו מחכים לו, אלישי כדיר לא מוצא את עצמו בסבך הענקים. בלייזר וצ'וברוביץ הם לא יותר מתפאורה ולא ברור מה השימוש בליאור ליובין, להזכירכם עוזר המאמן… מול מקדוניה היינו בנחיתות בולטת בריבאונדים (25-35), באחוזים מהשדה ומהקו, ובאסיסטים.
דגן יבזורי. קרדיט: איגור קרסטבסקי, ספורט מדיה.
והתקוות
יוגב אוחיון שיהיה כשיר, יפתור את הבעיות בהגנה, בעודף הכדררת ובקבלת ההחלטות ובעיקר יהיה עסוק בהנעת המשחק ובתפקיד הדבק של הנבחרת, ליאור אליהו יסייע בחלק ההתקפי ובריבאונדים ושניהם אמורים לתת לנבחרת את המימדים שחסרים לה. החמישייה תכלול את אוחיון, מקל, כספי, אליהו ופישר תהיה גבוהה יחסית עם אפשרויות ריצה וחוכמת משחק. דוסון , כדיר ורותבארט' אמורים להשלים רוטציה של שמונה, אלא אם ניסים, יבזורי ולימונד שעד כה לא הוכיחו את הצ'אנס שקיבלו, יעלו מדרגה בצמד המשחקים מול סרביה.
גל מקל. כל סיפור הנבחרת מתחיל בכלל מאותו שחרור של מקל מהנבחרת. כן, גם מקל היה ספורטאי מצטיין בצבא, וככל הנראה הגיע להגיד שלום מדי פעם למספר אנשים שמעורפלים בזכרונו בבסיס.
לא ברור איך אדם שמקבל פריבילגיה כל-כך גדולה ממדינה שנאבקת על קיומה מאז מעולם, מרשה לעצמו להתחמק כדי לדאוג לטובתו עצמו. אולי מקל היה צריך לשרת כחייל קרבי כדי להבין, ואולי באמת הגיע הזמן לחוקק חוק שבמידה וחייל מגוייס כספורטאי מצטיין הוא מחוייב להתייצב לכל זימון של הנבחרת.
מה שהרבה יותר עצוב, הוא שמאמן הנבחרת הכושל ואיגוד הכדורסל נתנו לגיטימציה למהלך.
במקום להציב עובדה, שיבק נתן אור ירוק לשכונה. הוא האשים את דאלאס ("דאלאס עושים משהו לא הוגן") וחיכה להגעה של הוד-מעלתו שנדחתה שוב ושוב, עד שהאחרון החליט שהוא לא מגיע. כמובן ששיבק המשיך להיות חסר עמוד-שדרה גם במקרה הזה: "מקל חסר, אבל משחקים עם מי שיש. החלטתי לא להוציא את גל לא בסדר, קשה לו עם זה גם ככה". פשוט נקרע הלב. אני בטוח שמקל בכה כמה ימים והסתגר בחדרו.
זו לא הפעם האחרונה ששיבק החליט להיות רך מדי עם הסו-קולד סופרסטארים שלו. עמרי כספי הגיע לנבחרת והתנהג בשחצנות. שדרוג למחלקת ביזנס עם אליהו (שדחה הצעה של 500 אלף דולר נטו לעונה, ובאמת שווה משהו כמו 200) והנבדלות ממעמד הביניים של ניצן חנוכי, אפיק נסים וכו'. אבל זה מילא, גם על הפרקט ראינו לא פעם את כספי הולך ראש בקיר, שהוא לא סופר בכלל את החברים שלידו. אז בסדר, הוא שחקן NBA מקורח סיטואציה מסויימת שנוצרה, אבל אם נסתכל על מה הוא תרם לכדורסל הישראלי ועל היכולת המגוחכת שלו ב NBA בשלוש העונות שלו שם, הוא פחות גדול אפילו מקוז'יקרו וגרין.
שיבק בחר לנקוט מדיניות עדינה. כספי היה על המגרש כמעט בכל מצב, וקיבל "תרגילים" שמבודדים אותו למהלכי אחד על אחד שהוא לא מצטיין בהם בלשון המעטה.
גם ליאור אליהו, "הכוכב" השני שהגיע אחרי עונת פח במכבי, היה חלש מאוד. שחקן שלא שיפר קמצוץ ביכולת שלו כבר כמה שנים אבל בטוח שמגיע לו הרים וגבעות.
שיבק גם החליט לחכות ולחכות ולחכות ולחכות לאלכס טיוס (שבלשון המעטה לא ממש התלהב לשחק בנבחרת), וזה בזמן שלנדסברג בריא ועושה טירונות.
ההתנהלות של שיבק יותר מזכירה תמהוני מאשר מאמן כדורסל. הציטוטים המבישים בסיום ההפסדים המביכים ("היה חסר לנו את בלות'נטאל", "בריטניה ואוקראינה הן נבחרות טובות" וכו'), וחוסר ההודאה בכך שיש לנו סגל טוב שחייב להשיג משהו באליפות הזו.
כאילו להוסיף חטא על פשע, העסקנות מנעה את זימונו של מורן רוט, שבהחלט היה יכול להוסיף אנרגיות והתלהבות לנבחרת הכבויה של שיבק. יש האומרים שמורן לא זומן בגלל שהוא מסוכסך עם שיבק (ועם קטש עוד מהתקופה בגליל).
לסיכום, הרבה אנשים צריכים לבקש סליחה מחובבי הכדורסל בארץ. מה שחזינו בו היה בושה לאומית לכל דבר.
דבר קטן ואחרון: ניצן חנוכי שחקן נבחרת ודגן יבזורי בבית. לכו תבינו…
כן חברים, זו עובדה פשוטה ובולטת והחשובה מכל: הרבה שחקנים הגיעו למכבי ת"א, רובם בשיא הקריירה שלהם ופשוט נעצרו. ממיקי ברקוביץ, בואך ג'מצי ואפילו קטש, עד לליאור אליהו ועוד רבים וטובים. אף אחד מהם לא הגיע ממכבי ת"א ל-NBA. מצד שני מקל וכספי לא נספרו במכבי ת"א, וברחו מהקבוצה בזמן, מתוך הבנה ברורה שמכבי ת"א היא מכשלה בדרך להגשמת החלום. מקל חימם את הספסל בנוקיה במשך מספר משחקים וכספי, להזכירכם השתחרר ממכבי ת"א לאחר שלא היה אפילו שמיני בסגל בדקות משחק. שניהם עשו את הפריצה וההוכחה שלהם דווקא בפריפרייה: בגליל עליון, גליל/גלבוע ומכבי חיפה.
2. הגעת לגיל שאפשר להתחיל
כספי הגיע לליגה הטובה בעולם בגיל 21, מקל עושה זאת בגיל 25. זה פחות או יותר הטווח הנכון עבור שחקן להגיע ל-NBA. מתחת גיל 21 חסרה הבשלות, חסר הניסיון וחסר התשוקה. מעל גיל 25 חסר העתיד, והייאוש כבר נעשה יותר נוח.
3. משפחה… משפחה…משפחה
יותר חשוב מסוכן ויותר חשוב ממאמן (אפרופו מאמן… כדאי לעבור אצל עודד קטש בדרך ל-NBA…) הוא המשפחה. אצל כספי המשפחה דוחפת ודוחפת והיתה גורם מכריע בהחלטה האמיצה והנבונה לברוח ממכבי ת"א. מי שניהל וניווט את הקריירה של כספי הוא האבא שמעון שהאמין בילד כל הזמן.
גם אצל מקל המשפחה משחקת תפקיד חשוב. האבא אלון לא חשש גם להתעמת עם מכבי ת"א וניווט באומץ את דרכו של גל עד לליגה הטובה בעולם.
אין ספק, שהעונה הנוכחית של עומרי כספי, היא עונת מבחן. הוא מסיים חוזה בקאבס ובדרך כלל שחקנים במצב זה ובמעמדו של עומרי, משתדלים לתת את כל כולם, על מנת להגיע לחוזה הבא. אם אפשר שיהיה ליותר משנה אחת.
בשבועות האחרונים ובעיקר מאז שהחלה הליגה, אני מוצא יותר ויותר אנשים, אשר כותבים ומדברים ביותר מקורטוב של שמחה לעד על מצבו של כספי, ודומה, כי לו יכולים היו, היו מוסיפים גיחוך קל וקריאת: "עומרי חזור הביתה, מכבי צריכה סמול פורוורד במקום ניק קיינר-מדלי".
הגדיל לעשות חבר שלומד איתי, אשר אין לחשוד בו כי אינו מבין בכדורסל וב-NBA (על אף שהוא אוהד את הבלייזרס…) אשר טען שעומרי עשה שלוש עונות בינוניות ומטה בקינגס ובקאבס והמשיך בכך שעדיף לילד מיבנה לחזור לישראל, או למצוא קבוצה בכירה באירופה, בה יוכל להפגין את ביצועיו.
עומרי כספי יחזור למדים הצהובים-כחולים?. צילום: מכבי תל אביב
לפני שאגיע להשוואה אותה ערכתי, אני רוצה להזכיר לכל מי ששכח, שרק לא מזמן, חגגו אלפי ישראלים באישון ליל, את בחירתו של דורון שפר במקום ה-36 על ידי הקליפרס בדראפט 96', ואת חתימתו של עודד קטש בניקס בשנת השביתה של 99'. שני השחקנים הגדולים הללו, לא נחתו בסופו של דבר בליגה הטובה בעולם.
דבר נוסף הראוי לציון, הוא מה שכתב גדול אנשי ה-NBA בישראל, פרופסור מנחם לס בספר סיכום עונת 97-98. בספר – אותו הוציא יחד עם ירון טלפז – כתב לס: "ישראל תמשיך לחלום, לשווא, אחרי שחקן ישראלי ב-NBA. זה פשוט לא יקרה. 5 מיליון תושבים איטיים ונמוכים זקוקים לנס לשם כך". כלומר, מקרה עומרי כספי, על פי הפרופסור, הוא נס.
שני הנתונים האחרונים, הובאו על מנת להזכיר לכולנו, שעד לא מזמן, קיווינו וייחלנו. חלמנו והתפללנו. כל זאת, עבור שחקן ישראלי, אשר ישבור את תקרת הזכוכית, ויגיע לליגה של מייקל וסקוטי, דאנקן ורובינסון, ווייד ולברון.
אז אחרי שאמרנו תודה לבורא עולם, על כך שיש לנו ישראלי ב-NBA, נשאלת השאלה: האם שלוש עונותיו בליגה היו טובות, בינוניות, או חלשות?
לשם כך הרכבתי טבלה, המשווה את נתוניהם של 34 השחקנים האחרונים שנבחרו במקום ה-23 בדראפט ה-NBA, עד לשנת 2009, בה נבחר עומרי.
מספר נתונים על הטבלה:
1) הפסקתה בשנת 1977 אינה מקרית. שנה לפני כן התאחדה ליגת ה-NBA עם ה-ABA. בשנים שלפני כן, התחרו הליגות על השחקנים, מה שהביא לירידה באיכות הבחירות.
2) הוספתי עמודה ובה כמות השנים בהן שיחק כל נבחר 23 בליגה, זאת על מנת לבדוק, כמה זמן שורד נבחר דראפט שכזה. להוציא את השחקנים הפעילים כמובן, בחירה מספר 23, שורדת 7 שנים בממוצע בליגה. כלומר הבחור רק במחצית הקריירה.
3) עומרי כספי קלע בממוצע בשלוש שנותיו הראשונות בליגה, 8.9 נקודות למשחק. האנשים הטוענים כי הוא לא מספיק טוב, עושים זאת בוודאי על סמך סטטיסטיקה בין היתר. אז הנה האמת. מבין 34 השחקנים שנבדקו, מדורג כספי במקום ה- 9 בצבירת נקודות. כלומר, בכל תקופת הזמן שנבדקה, כספי קלע בממוצע, טוב יותר מ-25 שחקנים. מעניין מה הפרופסור אומר על זה?
4) נמוכים ואיטיים? כן, כשמדובר בי. אבל כספי לא נכנס תחת ההגדרה הזו. אחרת איך תסבירו את העובדה שהוא לקח יותר כדורים חוזרים מ-23 שחקנים ברשימה זו?
הבהרה וסיכום.
כותב שורות אלה, אינו מחשיב את עצמו מאוהדיו השרופים של עומרי כספי. יתרה מזאת. פעמים רבות ספגה הטלוויזיה בביתי חתיכות פיצה ישנה ושיריי ביסלי, כהבעת אי נחת מפעולותיו של "הישראלי הראשון" במדי נבחרת ישראל. בנוסף, אין להוריד מעל השולחן את הערותיו של ביירון סקוט – מאמן קליבלנד – על כך שעומרי יקנה את מקומו בליגה, רק דרך ההגנה. טוב יעשה כספי אם יקשיב.
מטרת הכתבה הייתה לרענן מעט את זכרונו של אוהד ה-NBA הישראלי, תרות העיניים. זה השוכח לעיתים כמה זמן הלכנו במדבר בציפייה לקבל אישור מהליגה של הדוד סם, שגם אנחנו יכולים. עומרי כספי רחוק מלהיות לברון ג'יימס, או אפילו טרבור אריזה. אבל הוא עשה דברים יפים מאוד בליגה קשה ועל כך מגיע לו קרדיט נכבד.
השוואת נבחרי #23 בדראפט ה-NBA
שנה
שם
שנים בליגה
ממוצע נקודות וריבאונדים בשלוש העונות הראשונות ב-NBA
"תחל שנה וברכותיה" . לכבוד שנת תשע"ג אתר דאנק מאחל 3 ברכות שנה טובה לכדורסלן הישראלי, שנה שתתחיל במשחקי ליגת ויינר ותסתיים בדיוק בקיץ 2013 באליפות אירופה בכדורסל.
נבחרת ישראל הבטיחה הערב מעשית את העפלתה ביורובאסקט בקיץ הבא בסלובניה כאשר משחק צמוד במחצית הראשונה התפתח לטיול ערב קליל במחצית השניה ונצחון מוחץ. ביום רביעי הנבחרת תתארח בסרביה ותנסה לסיים את הקמפיין בטעם טוב במקום השני ולהעפיל לאליפות אירופה בזכות ולא בחסד.
