תגית: נבא

מייקל ג'ורדן חוגג היום 50 אביבים. אפשר לספר את סיפור חייו המרגש, למנות את כל התארים האישיים והקבוצתיים שהוא השיג במהלך קריירת הכדורסל הפורייה שלו ולנסות להסביר שוב למה הוא השחקן הכי טוב שאי פעם דרך או ידרוך על הפרקט ומבין הספורטאים הגדולים בכל הזמנים. אבל בגלל שעל גדולתו של ג'ורדן אפשר למלא ספרים שלמים, הנה לכם בתמצות: 50 עובדות וסיבות למה לאהוב את ג'ורדן ולמה הוא באמת הכי טוב בהיסטוריה:

1. הוא נבחר (רק!) שלישי בדראפט 1984.

2. לארי בירד חושב שהוא אלוהים – ומי אנחנו שנתווכח עם לארי.

3. שיא הנקודות האישי של מייקל במשחק הוא 69 מול קליבלנד בשנת 1990.

4. הסרט "ספייס ג'אם" – באגס באני וג'ורדן ביחד,יותר טוב מזה? פשוט חלומו של כל ילד חובב כדורסל.

5. מייקל זכה פעמיים בתחרות ההטבעות עם שלל ביצועים שלא נראו עד תקופתו.

6. הוא כל כך חשוב שבנו לכבודו פסל מחוץ לאולם ה"בולס".

7. יש לו 6 אליפויות – כוכבים רבים אחרים סיימו קריירה ללא טבעת רק בגללו.

8. שחקנים הודו שמייקל הוא מודל לחיקוי לאלפי שחקנים בליגה ובכל מקום אחר על הגלובוס.

9. ג'ורדן תרם את כל המשכורת שלו בוושינגטון לטובת נפגעי ה-11/9.

10. מייקל מחזיק בשיא הנקודות בממוצע בפלייאוף – 33.4 נקודות למשחק.

11. מייקל נבחר 10 פעמים לחמישיית העונה.

12. עקב הביקוש המטורף לנעלי "אייר ג'ורדן", נשדדו באיומי אקדח אנשים שנעלו את נעליו.

13. מאז ג'ורדן "להוציא לשון" היא לא פעולת גנאי.

14. מייקל שיחק ומשחק כמעט בכל ענף ספורט: כדורסל, בייסבול, גולף, פוטבול…

15. 23 הוא כבר לא סתם מספר – זה סמל.

16. כי כמו אלביס, השם ג'ורדן לעולם לא ימות או יותר נכון "יעזוב את הבניין".

17. כבר עבר עשור מאז הפסיק מייקל להתחרות באופן מקצועי וליין המוצרים שלו לא מפסיק לגלגל כסף עם רווחים שגדלים כל שנה.

18. מייקל היה שותף ל-14 משחקי אולסטאר – במשחק הראווה האחרון קיבל כבוד מכל שחקני חמישיית המזרח שהציעו לו את מקומם בחמישייה הפותחת.

19. העיר שיקאגו כבר לא "עיר רפאים" בזכותו.

20. שוויה של קבוצתו ה"בולס" הוכפל בעת תקופתו פי עשר!

21. מייקל שיחק עם 40 מעלות חום בסדרת הגמר מול יוטה – וניצח.

22. הוא זכה עם ארה"ב במדליית זהב באולימפיאדת לוס אנג'לס עוד בטרם נכנס לליגה כשחקן מקצועני – לרקורד הוא הוסיף עוד מדליית זהב באולימפיאדת ברצלונה.

23. הוא פרש 3 פעמים במהלך הקריירה מכדורסל מקצועני – פעם אחר פעם האהבה למשחק והרצון לנצח הכניעה אותו והחזירה אותו לפרקט.

24. הוא חגג את יום הולדתו ה-40 כשחקן כדורסל מקצועני.

25. חלק גדול מהונו האישי, תורם ג'ורדן עד היום למטרות צדקה.

26. לקח לו 7 שנים לזכות באליפות ראשונה – למרות הפסדים חוזרים ונשנים בפלייאוף, בסוף זה קרה.

27. מייקל ג'ורדן תמיד רצה לנצח, זה מה שהניע אותו ולא עניין אותו מי או מה עומד בדרכו.

28. ג'ורדן עבר לבייסבול עקב טראומת רצח אביו ביולי 1993 – מייקל ואביו היו קרובים מאוד.

29. הוא זכה בתואר ה-MVP 5 פעמים במהלך הקריירה ו-6 פעמים כ-MVP בסדרת הגמר.

30. הוא הוביל את שיקאגו ל-72 ניצחונות בעונה (!) – כלומר רק 10 הפסדים במהלך עונה.

31. ג'ורדן הוא מודל לחיקוי במוסר העבודה הגבוה שלו – על הפרקט ומחוצה לו.

32. הוא הגארד שחסם הכי הרבה בהיסטוריית הליגה – 893 חסימות בכל הקריירה.

33. ג'ורדן העלה את אחוזי הצפייה ברחבי אמריקה ופתח דלתות ברחבי העולם ל-NBA, הגלובליזציה שעשתה הליגה היא בחלק ניכר תרומתו של מייקל.

34. משפחת ג'ורדן חשבה שדווקא אחיו הבכור של מייקל, הוא שיהיה לשחקן כדורסל.

35. לצד ההתקפה, מייקל עשה הגנה ולא מעט – מייקל זכה גם בתואר שחקן ההגנה של השנה ו-9 פעמים שחקן בחמישיית ההגנה של השנה.

36. מייקל ג'ורדן הוא אייקון כלכלי – הוא ספורטאי הכי משווק בהיסטוריה.

37. מייקל הוכיח שגם הוא בן אדם – כשהודה בבעיית הימורים, בגירושים שנבעו מרומנים וכשנתפס מתפרק מתשישות על זרועותיו של סקוטי פיפן.

38. למייקל פשוט "לא הלך" עם בנות בתיכון.

39. הוא חבר היכל התהילה – האמת שיותר ראוי שיקראו להיכל התהילה על שמו.

40. אחוזי הרייטינג של ליגת ה-NBA צנחו לאחר פרישתו של ג'ורדן.

41. הקרוסאובר על בריין ראסל – רגע שחקוק בזיכרונו של כל אוהד כדורסל.

42. "Be like mike" – היה כזה שיר, היה כזה סרט, כולם רצו להיות כמו מייקל.

43. ממקדונלדס עד גטורייט – הפרסומות שבהן מייקל כיכב לא רק היו אבן דרך בעולם הפרסום, הן הניבו רווחים עצומים למפרסמים.

44. מייקל הכי מזוהה עם שיקאגו – אבל הוא בעצם יליד ברוקלין, ניו יורק.

45. גדול שחקני הלייקרס, מג'יק ג'ונסון אמר: "יש את מייקל ג'ורדן ויש את כל השאר".

46. הלוגו של ג'ורדן, "האיש הקופץ" הוא אחד המותגים המוכרים בעולם הספורט.

47. ג'ורדן פעם אמר שלאנס אמסטורנג הוא הספורטאי הגדול ביותר מבחינתו, מעניין האם הוא היה בוחר בעצמו היום?

48. מייקל שומר על אורך חיים ספורטיבי – אבל הסיגר וג'ורדן חברים קרובים.

49. במשחקו האחרון של מייקל המשחק נעצר. הקהל, השחקנים, המאמנים, אנשי תקשורת וגם אנשים בבית עמדו ומחאו כפיים במשך 5 דקות לגדול השחקנים אי פעם – מייקל דרך אגב נראה מעט נבוך מכל העניין.

50. לסיום, איש איש באמונתו אחיה אבל מייקל ג'ורדן הוא "האלוהים".

נכון שאני משוחד וגם ל"אלוהים" יש פגמים, אבל בחגיגות ה-50 אנחנו פשוט לא מתעסקים בזה! כי זה הזמן להוקיר ולהודות למייקל ג'ורדן שבזכותו רבים (בניהם אני) התאהבנו לראשונה בכדורסל.

נסיים בברכת מזל טוב למייקל, לעוד הרבה שנים של עשייה בתחום שאתה הכי אוהב בעולם!

 

קובי בראיינט קלע 35 נק' ב11 מ24 מהשדה כולל 4-5 לשלוש.  דווייט הווארד קלע 23 נק' ב9 מ17 מהשדה והוסיף אליהם 18 ריבאונדים כשהוא קולע 5 מ7 מהעונשין – אחוז מצויין בהתחשב ביכולת הקליעה המזעזעת שלו העונה מהקו ובכלל לאורך הקריירה. הלייקרס לא היו קרובים לניצחון. לקראת סוף המשחק כשהם מפציצים משלוש מכל זווית אפשרית, הם הצליחו להגיע למרחק של 4 נק', דהיינו, שני פוזשנים מאוקלהומה. זה נגמר 114-108, זה הרגיש כמו 20 הפרש.

קובי ברייאנט נותן לדעתי את העונה הכי טובה בקריירה שלו. בגיל 34. הוא קולע באחוזים יותר טובים ממה שהוא קלע ברוב הקריירה שלו, משמע בחירת הזריקות שלו השתפרה משמעותית (28.4 נק' בכמעט 40 אחוז לשלוש ו-49 אחוז לשניים עם 87 אחוז מהעונשין). שאר הממוצעים שלו לא השתנו משמעותית ביחס לעונות האחרות שבהן שיחק. עונה של אם וי פי אמיתי, יעיל ומצויין. האבסורד הוא שהלייקרס של השנה, אחריי מקצה השיפורים שדרש ברייאנט עצמו, לא מתקרבים להראות כמו קבוצה אלופה. במאזן שלילי של 11-9, השאלה שצריכה להשאל היא לא האם הם יכולים לקחת אליפות, אלא האם הם מספיק טובים לעבור סיבוב בפלייאוף כשנכון לעכשיו קבוצות כמו גולדן סטייט, ממפיס, סאן אנטוניו ואוקלהומה כמובן, מראות כדורסל מחובר ומוצלח בהרבה מהחבר'ה מאל איי.

יש שיגידו, וכנראה בצדק, שהלייקרס נפגעו מהיעדרותם של נאש וגאסול מהמשחק מול או.קיי.סי. עם זאת במחצית המשחק כשאוקלהומה מובילה 53-67 אחריי מחצית פנומנלית של ווסטברוק עם 27 נקודות (10-16 מהשדה) ו-5 אסיסטים כשדוראנט לצידו שקט וקטלני כהרגלו (19 נקודות באחוזים נפלאים), ישבו שלושת הפרשנים של ESPN, מג'יק, ג'יילן רוז וביל סימונס, ואמרו את מה שאף אחד בלוס אנג'לס (חוץ מכנופיית כריס פול) רוצה לשמוע. ללייקרס, גם עם נאש וגאסול בריאים לא היה מה למכור על המגרש אתמול מול אוקלהומה. הסיבה היא פשוטה, בעוד שד'אנתוני עשה קריירה מה'אני מאמין' שלו בפילוסופיה של התקפה מהירה, אותה התקפת 7 השניות העוקצנית, הרי שהקבוצה שמשחקת את סוג ההתקפה הזה בצורה הטובה ביותר בליגה, היא דווקא זו של דוראנט-את-ווסבטברוק. זה גם לא ממש מפתיע בהתחשב שבעוד דוראנט, ווסטברוק וחבריהם נמצאים בשיאם האתלטי, ואילו החבר'ה מהלייקרס וזה כולל את שבעת משמונת השחקנים המובילים! חצו את גיל 30. במילים אחרות ד'אנתוני מפעיל התקפה שמתאימה לקבוצת קולג' מיומנת עם חבורה שנושקת לגיל הפנסיה מול האתלטים הכי טובים בליגה. עצם המחשבה על הניסיון להציב את נאש הקשיש על ווסטברוק במשחק רווי מתפרצות יש בו מן הפוטנציאל לסיוטים. גאסול מצידו רק המשיך את הדעיכה שלו מתחילת העונה תחת ד'אנתוני והוא נראה ומשחק כמו רודי פרננדס בימי פורטלנד. כפסע מלחזור לדמדומי קריירה חביבים בשמש הקטאלונית, שם אגו-מאניאקים כקובי לא מפריעים לו לשחק את המשחק שהוא יודע לשחק, ושבו הוא כנראה עדיין אחד מהטובים במשחק.

מהצד השני אוקלהומה נראית חופשייה מתמיד בעידן פוסט הארדן. דוראנט ו-ווסטברוק העלו את רמת המשחק שלהם השנה, כשהראשון אף מפגין כישורי הובלת כדור מרשימים, מצרך הכרחי בקבוצה נטול האיש המזוקן. עדיין, אם יש סיבה מובהקת לדאגה באוקלהומה היא העובדה שברגע שהרגליים של ווסטברוק נגמרות, המחליפים עולים והמשחק מתחיל לעמוד. שם מתחילות לצוץ בעיות. לפניי כשבועיים שיחקה אוקלהומה כנגד הסלטיקס. בוסטון שאף היא מעוטרת בשחקנים שכיכבו בNBA LIVE 2000, הצליחה לעצור את אוקלהומה על 100 נק' ועל הדרך הראו שהבעיה האמיתית של הת'אנדרס לא נפתרה.  מעבר לדוראנט, ווסטברוק ואיבקה, אין לאוקלהומה יצרני נקודות משמעותיים. אל מול האין-הגנה של ספסל הלייקרס הצליחו לייצר ביחד קוליסון ומרטין 24 נק' ב9 מ15 מהשדה, לעומת זאת אל מול המחליפים של הסלטיקס מצא עצמו צמד זה מייצר 11 נק' ב4 מ 12 (קוליסון קלע 8 נק' ב3 מ5 מהשדה). כלומר בעוד אפשר להסתמך תמיד על השלישייה המובילה שתקלע בדאבל פיגרס, כאשר אוקלהומה ניצבת מול קבוצה שמאיטה את המשחק, היא מוצאת את עצמה בבעיה. כך במשחק מול הלייקרס אוקלהומה יצרו 28 נק' במתפרצות בעוד שבמשחק מול בוסטון הם קלעו 9 נק' בלבד. אם אוקלהומה רוצה למצוא את עצמה כיריבה שקולה מול מיאמי, היא חייבת למצוא דרך לייצר נק' גם כשדוראנט ווסטברוק לא על המגרש, נכון לעכשיו עדיין חסרים לה את הכלים.

ומצדם של הלייקרס, בסופו של דבר ד'אנתוני יאלץ להחליט האם לנטוש את פילוסופיית המשחק שלו ולעבור לצורות משחק נוסח קבוצות כבוסטון וכסאן אנטוניו. שתי האחרונות מנצלות את המשחק העומד על מנת להביא לידי ביטוי את אינטליגנציית המשחק וניסיונם של כוכביה המתבגרים וכך מצליחות לטשטש את דעיכתם האתלטית. אילו  ימשיך לדבוק בקצב המשחק המהיר שאינו יכול לעמוד לו אל מול קבוצות עם רגליים צעירות, אני מאמין שבקרוב נראה את 'אמן הזן' חוזר ומפזז על קווי הלייקרס (עד כמה שמישהו בגיל והבריאות שלו יכול לפזז). אגב, גם במקרה הזה אני סקפטי לגביי יכולתם להגיע לגמר או אפילו לגמר איזורי. כפי שכבר טענתי קובי ברייאנט מראה בעונה זו את הכדורסל הטוב בחייו (לפחות סטטיסטית) ועדיין שלשום על המגרש היו שני שחקנים שלכל הפחות עמדו איתו מבחינת רמת הכדורסל, אם לא עלו עליו. הדור הבא כאן והוא פשוט יותר טוב.