ראשית, בטרם אתחיל, עליי לציין שאין בכוונת טור זה לפגוע באוהדי מכבי ת"א או בקבוצה עצמה, אלא לקדם את הכדורסל בישראל.
בסרט 'מאניבול' המגולל את סיפורו של בילי בין, ג'נרל מנג'ר במייגו'ר ליג (ליגת הבייסבול האמריקאית), אנו עדים לרגע מכריע בתחילתו של הסרט בו בין שואל את יועציו מדוע הקבוצה נכשלה. הנ"ל עונים לו תשובות שונות, חלקם מדברים על שחקנים, חלקם מדברים על סטטיסטיקה, אך בין עונה להם בפשטות- העניין הוא כסף, אנחנו קבוצה ענייה. בין מדבר על חוסר ההיגיון המשווע שבו נאלצת קבוצתו, אוקלנד אתלטיקס, להתמודד על עלייה לגמר מול הניו יורק יאנקיס, קבוצה שתקציבה כפי שלושה מזה של קבוצתו. הוא אף עד לדרך שבה הקבוצות הגדולות 'גונבות' את כוכביו אחד אחריי השני. כמו אותם יועצים של בין, כך גם אנשי כדורסל שונים ומכובדים מספרים במשך מספר דורות מעשיות שבהם הם מונים את בעיותיו של הכדורסל הישראלי התחרותי. אחדים מספרים על הכדורסלן הישראלי שאינו גבוה מספיק, אחרים מדברים על כך שהוא אינו אתלטי מספיק, כולם אבל כולם מתעלמים מהעובדה שבכדורסל הישראלי אין תחרות! אני יודע מה אתם חושבים "גילית לנו את אמריקה, יש קבוצה שתקציבה הוא בערך פי עשר מרוב קבוצות הליגה והיא לוקחת אליפויות באחוזים שעומדים רק עם אחוזי הבחירה בדיקטטור מזרח תיכוני", למה שנהיה מופתעים, זה ידוע לכל. אבל זהו אינו מה שמוזר, מה שמוזר הוא שאנחנו כבר לא מופתעים, מה שמוזר הוא שהתרגלנו לכך. דהיינו, אנחנו יכולים להמשיך לתלות את מצבם של האולמות הריקים בכך שאין מספיק ישראלים מוכשרים, או לחלופין נכיר בעובדה שאנחנו בסך הכל ליגה נידחת הרחק מהמרכז של הכדורסל ונתלה בכך את כישלוננו, אך הבעיה תישאר בעינה והיא מאוד מזכירה את מסקנתו של בין 'אי שיווין פיננסי=חוסר תחרותיות'. מדוע יבזבז את זמנו ילד ללכת לצפות במשחק המשוחק במפעל שבו האלופה כבר הוכתרה מראש וכל סיכוי להפתעה הוא בגדר פנטזיה? ילדים הם לא טיפשים, אלו מבוגרים המבקשים להיות עיוורים לנוכח עוולות.
אך אל דאגה חברים. יקום חכם קופל* ויטקס לנו עצה כיצד נשיבה את התחרותיות למחוזותינו. מדוע לא נקיים ליגה שבמהלכה ישוחקו מאות משחקים ולבסוף נכריע את האליפות על סמך שני משחקים. את שני המשחקים נקיים באולמה הביתי של אותה קבוצה עשירה (השנה נערך באופן שרירותי דווקא אצל הקבוצה השנייה, מסיבה שלא ברורה לי עד לכתיבת שורות אלה, הרי היא לא זכתה בביתיות או משהו), רק כדי שבכל זאת נוכל לשמר את סיכוייה להישאר אלופה, אחריי הכל אנשים לא מגיבים טוב לשינויים. בכל אופן לפחות הוחזרה התחרות שכן מה יכול להיות תחרותי יותר מאותה שיטה ידועה והוגנת המוכרת בכל רחבי העולם בשם הנודע 'ארבע האחרונות'. אך עליה וקוץ בה, כל עולל-כדורסל יודע שבמשחק נתון אחד אין בהכרח הקבוצה הטובה יותר מנצחת. עדיין, יקומו חכמינו שיבדלו לחיים ארוכים ויהללו את הדרך בה הצליחו להכניס שלוש אלופות אחרות בשמונה השנים האחרונות מאז הונהגה השיטה. 37.5 אחוזי הצלחה! הידד, הוחזרה התחרותיות.
מבלי לגרוע מהישגן של הפועל חולון של 2008, הפועל גליל עליון של 2010 ומכבי חיפה של 2013, הקבוצה האחרונה שאיננה מכבי תל אביב ושזכתה באליפות כשהיא ללא עוררין הקבוצה היותר טובה, הייתה הפועל גליל עליון של 93. סיכוייה של גליל עליון בתחילתה של אותה עונה עמדו יחד עם סיכוייו של בר כוכבא לנצח את רומא, בקיצור, במונחים של היום הייתם יכולים לשים שקל בווינר ולבנות וילה. לאותה אליפות אף קדמו כשלים עוקבים בבנייתה של מכבי תל אביב של אותה עונה וכנראה גם הפרעה קוסמולוגית שנבצרה מבינתי. אך אילו הופעתה של גליל עליון המיתולוגית הייתה בגדר הגעתו של ברבור שחור למחוזותינו, הרי שהמשך השתתפותן של שאר הקבוצות ובעליהן במפעל שאין בו כל ערך ספורטיבי נתפס בעיניי כטירוף מזוכיסטי מוחלט. אינני יכול להבין כיצד יכולים אנשים להתעורר מדי יום לתוך ספורט בו הם יודעים שאין להם אפשרות סבירה להיות הטובים יותר. בעוד שעלי תאנה כפיינל פור ואלופות נדירות עדיין ממשיכים לסבסד את התפיסה שלשאר הקבוצות יש סיכוי כלשהו לקחת אליפות ממכבי תל אביב בדרך זו או אחרת, הרי שהאמת היא שלאף קבוצה בליגה כולל זו של הפועל ירושלים אין אפשרות להתמודד עם האיכות של מכבי. יותר מכך אני מופתע איך מכבי עצמה, מרמת האוהדים, דרך השחקנים ועד רמת המנכ"ל יכולים להמשיך להשתתף במפעל שמאתגר בערך כמו משחק מחבואים עם ריי צ'ארלס. אבל אל תפריעו לשמעון, הוא עדיין מתרגש עם זכייה בכל תואר ממש כמו בפעם הראשונה.
באחת מן ההרצאות שלקחתי במסגרת לימודיי דרש המרצה* לגביי האיליאדה של הומרוס. לדידו לחייו של אכילס אין כל משמעות כל עוד הוא נצחי. זהו הרגע שבו הקורא מבין שאכילס הוא בעל תודעת מוות שבו מתחילות הפעולות שהוא מבצע לקבל משמעות. כלומר, אם תחיה לנצח, מה זה משנה אם תפנה ימינה או שמאלה בצומת הקרובה שכן בין כה וכה תוכל לחזור לצומת במועד אחר ולבצע את הפעולה ההפוכה. אך מה אם הכל זמני, מה אם לא תוכל לחזור? הבחירה מקבלת משמעות. למזלנו, בינתיים, החיים זמניים, אך שלטון מכבי הוא נצחי. למעשה האפשרות שמכבי לא תדרוס את הליגה בחמש השנים הקרובות משולה למדע בדיוני. במילים אחרות, ולשם שינוי אינני אנסה לעדן את ביקורתי, לאליפות ליגת העל בכדורסל אין כל משמעות.
עם זאת, לא הכל שחור. השינוי אפשרי והוא אינו כה קשה לביצוע. תארו לכם מפגש בין שאר אחד עשר בעלי הקבוצות בארץ. תארו לכם מפגש שבו ראשי הקבוצות האחרים מבקשים להכניס משמעות לליגה שמייצגת את ענף הספורט התחרותי השני בגודלו בישראל. תארו לכם תקרת תקציב שתאפשר תחרות סבירה בין 3-4 קבוצות וגמר פלייאוף של 5 משחקים שבו שמה של המנצחת אינו חרוט על הגביע בטרם כדור הג'אמפ הראשון. תארו לכם מצב בו יש קורלציה מסוימת בין התקציב של הקבוצה העשירה בליגה לבין זו הענייה. כל מה שצריך הוא פגישה אחת של אנשים שבאמת איכפת להם מהענף הזה, אנשים שהשקיעו כסף במקום שבו הם יודעים שבין כה וכה הוא אינו הולך לחזור חזרה, אנשים שרוצים ללכת למשחק כדורסל ולדעת שהכל אפשרי וששום דבר לא קבוע.
אילו יעצור לדקה שמעון מזרחי ויקרא את הטור הזה יבין אף הוא שאין זה רק האינטרס של אוהדי שאר הקבוצות שעולה מבין שורות אלה, זהו אף האינטרס שלו עצמו ושל אוהדי קבוצתו. הכדורסל הישראלי חשוב לכל מי שטורח להגיע למשחקים בארץ, בין אם זה כדורסלן קבוצת ילדים ומשפחתו בקצרין או מאמן באילת, או שמא אלו אוהדי קבוצת נערים של מכבי תל אביב במחוז מרכז. עם זאת, יש להכיר בכך שלפניי הכל כדורסל הוא ספורט, ולא סתם ספורט, אלא ספורט תחרותי וללא תחרות אין לו כל משמעות. לראות סרט בפעם הראשונה זה כיף, בפעם השנייה זה נחמד, אם אתה רואה את אותו הסרט בפעם החמישים ואחת כנראה שממש לא איכפת לך מהסוף. לפניי כשנה החלה התמרמרות מצד אנשי מכבי על כך שהחוק הרוסי כובל את ידיהם, יש שאף קראו להפסיק לשחק בליגה ולעבור לשחק רק בליגה האדריאטית. אני לתומי חשבתי שאולי בין השורות של ביקורות אלו, מתחבאת לה העובדה שאולי אף הם כבר הבינו שאין למכבי תל אביב במתכונתה הנוכחית כל עניין בליגה כיום.
* מאז כבר תפס קופל את מקומו כחכם בדימוס.
* צילום: עודד קרני, איגוד הכדורסל
* ד"ר הנרי אונגר – מרצה בחוג לקולנוע וטלוויזיה, אונ' תל אביב.
