דאנק חונך פינה שבועית חדשה: "השלוש של סלוס" שתכלול שלוש תובנות שבועיות מהכדורסל הישראלי עם מלוא החופן מספרים בשילוב ניחוח סטטיסטי. הראשונה להופיע במדור- נבחרת ישראל.
החדשות הטובות
לימדו אותי שלפני שאומרים בקורת מתחילים עם הדברים הטובים. ונבחרת ישראל היא הזדמנות טובה ליישם את התובנה. הקפטן עומרי כספי וגל מקל, אחרי שיסירו את החלודה, מסתמנים כמי שאפשר לסמוך עליהם בהובלה והנהגת הנבחרת. מול מקדוניה הם קלעו 56% מהנקודות באחוזים טובים (היחידים שקלעו 50% ומעלה). גם מול אוקראינה הם הובילו את הנבחרת ומול מקדוניה כספי הוביל את הנבחרת ומקל היה בין המובילים. הבשורה הנוספת באה מכיוונם של שון דוסון ורוברט רותבארט'. מול מקדוניה דוסון קלע 12 נק' והוריד 8 ריבאונדים ובמשחק הראשון מולם קלע 9 נק' ו-6 ריבאונדים. רותבארט' מול מקדוניה סיים עם 9 נק' ו-6 ריבאונדים. השניים מכניסים אנרגיות טובות ורעננות לנבחרת.
החדשות הרעות
הזריקות ל-3 לא פוגעות. מול מקדוניה נתקענו על 2/10, דגן יבזורי שאמור להיות סוג של באנקר לא מצליח לפגוע מהשלוש (1/3 מול מקדוניה, 2/6 מול מקדוניה, 1/6 מול מקדוניה). רביב לימונד ואפיק ניסים עסוקים בכדררת, דאוד פישר רחוק מהסנטר המאיים משני צידי המשחק שאנחנו מחכים לו, אלישי כדיר לא מוצא את עצמו בסבך הענקים. בלייזר וצ'וברוביץ הם לא יותר מתפאורה ולא ברור מה השימוש בליאור ליובין, להזכירכם עוזר המאמן… מול מקדוניה היינו בנחיתות בולטת בריבאונדים (25-35), באחוזים מהשדה ומהקו, ובאסיסטים.
דגן יבזורי. קרדיט: איגור קרסטבסקי, ספורט מדיה.
והתקוות
יוגב אוחיון שיהיה כשיר, יפתור את הבעיות בהגנה, בעודף הכדררת ובקבלת ההחלטות ובעיקר יהיה עסוק בהנעת המשחק ובתפקיד הדבק של הנבחרת, ליאור אליהו יסייע בחלק ההתקפי ובריבאונדים ושניהם אמורים לתת לנבחרת את המימדים שחסרים לה. החמישייה תכלול את אוחיון, מקל, כספי, אליהו ופישר תהיה גבוהה יחסית עם אפשרויות ריצה וחוכמת משחק. דוסון , כדיר ורותבארט' אמורים להשלים רוטציה של שמונה, אלא אם ניסים, יבזורי ולימונד שעד כה לא הוכיחו את הצ'אנס שקיבלו, יעלו מדרגה בצמד המשחקים מול סרביה.
יום חמישי 26.12 החל בשעה 13 באולם הסוער בעין חרוד. באווירה שמזכירה את הדרבי הגדול של ת"א. מצד אחד 300 האדומים מעין חרוד עם קהל ססגוני בשירה אדירה המייצגת את המומנט העיקרי של הקיבוצניקים והמושבניקים, בהתרסה לקהל הצהוב של נתניה: "אני חקלאי בנשמה שאני שר כל האולם פה בדממה ,אני אוהב לחלוב פרות אני הולך ליחידות המובחרות ,אני שונא עירוניים … אדום עולה אדום עולה!. מולם, כאמור הצהובים משרת נתניה עם 100 אוהדים המרכיבים את הקהל החם של נתניה, שלא מפסיק לעודד את הילדים שלו.
נתניה פותחת את הרבע הראשון בטירוף וסערה בראשות דניאל דנינו המוכשר ורון הכהן האגרסיבי. בסיס ויזרעאלי מחזירים את האדומים למשחק ובמחצית 37-43 למקומיים. הרבע השלישי מסתיים ביתרון שביר לעמק חרוד 52-61. חמש דקות אחרונות התאפיינו בנדנדת סלים בין שתי הקבוצות , ובמתח רב כשדקה וחצי לסיום עין חרוד עולים ליתרון 68-70, 33 שניות לסיום יתרון נקודה למקומיים וטל יזרעאלי בשלשה אדירה מעלה אותם ל-4 הפרש, ובסיום ניצחון 71-77 לעמק חרוד שעולה לגמר היסטורי מול הגימנסיה הריאלית ראשל"צ.
שי בסיס מסיים עם שורה סטטיסטית מרשימה: 25 נקודות, 10 ריבאונדים, 9 אסיסטים ו-6 חטיפות. מה שמחזיר אותנו להישג נדיר בליגת התיכוניים לפני כ-10 שנים, שילד בן 16 מסיים משחק עם קוואדרופל-דאבל מדהים בניצחון בית הספר שלו, עמק החולה על עירוני ט', 81-57, מסיים עם 34 נקודות, 11 אסיסטים, 10 ריבאונדים ו-10 חטיפות. לילד ההוא קראו: יוגב אוחיון…
אבל אני רוצה להתעכב על מה שלא רואים בסטטיסטיקה : שני נערים שהיו האקס פקטור של עמק חרוד: ים בן צבי בתצוגה הנפלדית שיחק 13 דקות, קלע רק נקודה באחוזים איומים, סיים עם 5 עבירות אבל הביא לעמק חרוד את הניצחון בעבודת הגנה שחיסלה את דניאל דנינו ושיבשה את כל המשחק של נתניה. השני ניר סחר, שיחק 10 דקות, קלע שני סלים חשובים, הוסיף נקודה מהעונשין ונתן לאברמוביץ את המנוחה שלו.
אילון סלוס בהדר יוסף
אני עולה על האוטובוס של הקהל מנתניה בדרך למרכז, להדר יוסף. דמיוני המסוים לשופט המשחק אסף אוברלנדר לא עושה עימי חסד ואני מייד מבהיר לנתנייתים המתוסכלים שאני לא שפטתי במשחק , כדי שלא אמצא את עצמי זרוק אי שם בצומת נבות.
מגיעים במסע אוטובוסים להדר יוסף, איזה אווירה, כל מי שלא היה בהדר יוסף לא יכול להבין זאת. קהל אדום שמורכב מכל גווני הקשת הישראלית: ילדים, צעירים ומבוגרים, גברים ונשים, מזרחיים ואשכנזים , כור היתוך ישראלי שהמשותף להם האהבה הענקית לאדומים. מרביתם מסתובבים עם חולצה של האב הרוחני, אריק איינשטיין: " אהובה שלי, אדומה שלי, את האור שבחיי, נשמה שלי, הקבוצה שלי, הפועל תל אביב, משוש חיי".
אדומים מול אדומים יוצר בעיה שמילות השיר המוביל בשני הצדדים הוא "אדום עולה" ו"מי שלא קופץ צהוב" יוצר דיסוננס קוגנטיבי מסוים , אבל יוצר אווירה מחשמלת ביציעים. הפועל של ארז אדלשטיין היא קבוצה שכייף לראות וקל להזדהות איתה. כולם טורפים את המגרש בלהט, נותנים מעל 100% מה שמביא אותם בסופו של משחק במעמד של קבוצה אחת: האדומים מת"א מרחק משחק אחד מגמר הגביע שבו היו בדיוק לפני עשרים שנה ב-1993/4 מול מכבי ת"א.
הערב הארוך מסתיים בצפייה הפעם במסך של ערוץ הספורט בדרמה משלושת המשחקים האחרים ברבע הגמר, שבסיומו עולות מכבי ת"א, מכבי ראשל"צ והפועל אילת לחצי הגמר. ארז, צביקה, דיויד ועודד ביחד מבטיח חגיגה אמיתית בחצי הגמר.
(צילום: רון סלוס. על מנת להשתמש בתמונות יש צורך לתת קרדיט לדאנק ולרון)
אתחיל דווקא בסוף, אם יש בשורה מעודדת מליל חמישי ברוממה, היא לא רק מעצם ההישג, אלה הרבה מכך שאחרי הפעם השלישית ב6 שנים, הסנסציה כבר הפכה לסוג של שיגרה. גם הפעם לחץ הדם החל לעלות מתחילת הרבע הרביעי, ההמתנה לשריקת הסיום גם כשחצי דקה לסוף חיפה כבר הובילה ב 7 הפרש, השמחה המתפרצת עם הנפת הצלחת ונאום חוצב להבות ולבבות של הכוכב הלא כל כך חדש גל מקל. ההיסטוריה הקצרה יחסית של אלופות חדשות ייצרה ביום חמישי כבר את השחקן השלישי שזוכה פעמיים באליפות מבלי ללבוש חולצה צהובה (מצטרף לגוני יזרעאלי ואבישי גורדון שזכו עם חולון וגלבוע) . אל מקל עוד נחזור בסיום.
גם לאחר המשחק,הפנים הנפולות של שמעון, דמעות התנין של אליהו, התככים המתבשלים במכבי –בלאט כן או לא , גור שלף( איך הוא בדיוק אשם) לא. ושוב טורי הפרשנים שמבכים את "חוסר הספורטיביות" של השיטה.
כאשר ההתרגשות הזו הופכת לסוג של שגרה, ימים טובים ושפויים יותר בפתח, נכון לכדורסל הישראלי עוד דרך ארוכה לפניו, ולמלעיזיו עוד יש הרבה כדורים בקנה, אבל ליל ה 13 ביוני הוא עוד לבנה בקיר חדש שביום מן הימים יהיה בתקווה חלק מבניין מחודש.
19:45 בשאטל בדרך לרוממה –מייד עם היציאה מתחנת הרכבת של חוף הכרמל ממתין במפתיע אוטובוס של אגד עם הכיתוב "נסיעה מיוחדת" בחזית. מפיח סוג של תקווה שאולי הצטרפנו למשפחת העמים המודרניים בכל הקשור לתחבורה לאירועי ספורט. 99% מהנוסעים לובשים כמובן צהוב, אוהדי מכבי בכלל לא עוסקים ביריבה או במשחק הצפוי, כולם מסכמים כבר את העונה ונזכרים שפעם האחרונה שהיו בשאטל כזה הייתה בפיינל פור הזכור להם לטוב בפריז.
20:10 רוממה-כמו ישראלים טובים כולם כמובן מגיעים ביחד, ההפרדה בין הירוקים לצהובים כמעט סטרילית ,ללא סיבה מוצדקת. המשימה למצוא את חדר התקשורת מסתיימת כמעט בכישלון עד שבתום 20 דקות של חיפושים מתגלה סוג של שער ברזל, שמאחוריו מדרגות ,שבסופם שביל, שבקצו שלו שלט VIP שמסתיר את זה של חדר התקשורת שנמצא משמאל.
20:50 המשחק מתחיל. האולם הדחוס באמת מזכיר מעט אולמות ביתיים של קבוצות ביון,טורקיה, סרביה. הרוב המספרי של מכבי נראה לעין אבל קצת פחות לאוזן, כמו תמיד חבורה של כמה עשרות ילדים בצהוב ,מנסה לעורר את כל שאר השבעים. הקופים הירוקים ממול לא יושבים לרגע, נראה שהם מאמינים כבר משריקת הפתיחה.
21:50 מחצית התור לשירותים והצפיפות ליד המזנונים מוכיחה שאף אחד לא באמת הכין את האולם לתפוסה מלאה. כמות העברות המוזרות שנשרקות לחיפה מעלה זיכרונות מהגמר האחרון בין השתיים ב 2009. עם זאת אמר פעם קטש שכדאי לרדת עם פיגור מול מכבי למחצית. קבוצה של אוהדים "נופלת" על מליניאק בכניסה לאחד השערים
22:20 האסימונים מתחילים לרדת SMS ראשון לחבר , "זה נראה אפשרי" אמנם הרבע השלישי מסתיים ביתרון מכבי אבל נראה לעין שחיפה לא נשברת. החבר עונה "מקל סוף סוף נכנס למשחק .עוד חצי שעה יסתבר שזו הייתה סוג של נבואה. מבט אלכסוני למטה וימינה מגלה את הפנים הכל כך אהובים עלינו של הדון מבואס, פרצוף של הלוויה במשחק כדורסל, שמעון (עד 120) כבר כנראה לא יתבגר לעולם. יוגי מבצע את העבירה החמישית ובלאט מלווה אותו בצעקות לספסל. בשנות ה 50 למדו בקיבוצים עם מותו של סטאלין שמה שעובד ברוסיה לא בהכרח עובד בישראל. ב 2013 בלאט עדיין לא הפנים את זה . גיא פניני חוזר למקורות עם בלתי ספורטיבית, למחרת היום יסתבר שמכבי מתעקשת להשאיר את סמל המפוקפק הזה גם לעונה הבאה.
22:50 קצת לפני השריקה– מישהו שיושב מימיני אומר לחברו עכשיו אולי זה סגור, 7 הפרש, חצי דקה לסוף ועדיין לא השתחררנו מזיכרונות הקאמבאק של מכבי, אחד כזה היה ממש לא מזמן במשחק 3 נגד י"ם. אילון כתב דאנק עונה לו שעד השריקה זה לא גמור,אני נזכר ב2008 בנוקיה שמכבי הובילה על חולון ב 6 הפרש דקה לסוף, אילון רצה ללכת הביתה, כמו אסיר שעד שלא נסגרים מאחוריו שערי הכלא הוא לא באמת מרגיש חופשי.
23:15 אפשר להתחיל לסכם מבעד להררי הקונפטי ולהבות האש אפשר לראות עוד תקווה חדשה נולדת, זר, קריא אוהד מכבי לא יבין זאת, מאוחר יותר ברכבת בחזרה לתל אביב אשמע אוהדי מכבי שלא אכפת להם אפילו שחיפה יצליחו באירופה והם לא מבינים למה אנשים מחכים ל"נציגת ישראל" בפינה גם באירופה, כן "נציגת ישראל" שהצליחה להנמיך אפילו את הקומה של שני הישראלים ששרדו בקושי את דיוויד בלאט (אוחיון ואליהו). בושה צהובה מספר אחת: הדון ממלא מקום יו"ר האיגוד מנער מעליו את לחיצת היד של יו"ר המנהלת שמואל פרנקל ולא מתייצב לחלק את הצלחת כנציג איגוד הכדורסל בושה צהובה מספר שתיים: מעט אוהדי מכבי שנשארו לטקס ההנפה קולטים שהנה הצלחת בידיים ירוקות וטרם ההנפה ,טסים בעמוק ליציאה כאילו מישהו הטמין ביציע מטען חבלה.
סוף דבר
גל מקל אלוף ושחקן העונה בפעם השנייה מסמן אולי טוב מכולם את רוחות השינוי, פעם כל שחקן ישראלי מוצלח נהג לומר שכבוד לשחק במכבי וכל חייו הוא חלם על האפשרות הזו . מקל : "כנראה שאני ומכבי לא נועדנו להיות וכנראה שגם לא בעתיד, מכבי זה לא המקום היחיד בארץ ולפעמים כיף להיות אופוזיציה לוחמת. מילים אמיצות של ישראלי שהייבוש על הספסל של מכבי התחיל לו את הקריירה במקום לסיים אותה. כן ירבו אמיצים שכאלה.
דיויד בלאט לא קיבל / התפטר ממשרת מאמן נבחרת ישראל אי שם ביולי 2005 לאחר שהתברר שאין ברשותו תעודת מאמן. לאחר הזכייה שלו עם רוסיה בזהב באוגוסט 2012 הוא אמר את הדברים הבאים: "אני כבר במקום אחר בחיים. שלושה עורכי דין זוטרים ועלובי נפש עשו את כל הבלאגן. בגלל 15 שעות עיוניות שחסרו לי לקבלת תעודת מאמן, אסרו עליי להיכנס לאולם ולהעביר אימון. אז קמתי והלכתי".
ועכשיו לתיאוריה מעניינית: בגלל האירועים האלו, בלאט החליט לעשות דווקא ולחסל במו ידיו את הכדורסלן הישראלי ועתיד הכדורסלן הישראלי על מזבח פולחן האישיות שלו והישגיו. תראו לי שחקן ישראלי אחד שבלאט הלך איתו והאמין בו עד הסוף בכל הקריירה שלו. תראו לי צעיר אחד שקיבל ממנו את המפתחות להוביל את הקבוצה כמו שעשו עם קטש ובורשטיין. במקום זה הוא נוהג לגעור, להשפיל ולפגוע בכוכבים הישראליים באותם מקומות שהזרים מקבלים הנחות. על שביתת השחקנים האחרונה הוא אמר שהיא בדיחה. ולא, אל תגידו יוגב אוחיון, למי שזכרונו קצר: יוגב אוחיון נכפה עליו, ובלאט טרח להאשים אותו מול כולם בחדר הלבשה בהפסד בעונה שעברה בסדרה מול פאו, כמו שיוגב מתאר: "הוא בייש אותי, קילל לעברי, ובעיקרון השפיל אותי אל הנקודה הנמוכה ביותר”, זו היתה תחתית המדרגה עבורי, בה ראיתי באמת איך רואים אותי במכבי. אחרי עונה קשה כרכז הפותח וגורם משמעותי בסדרה נגד פאו, הואשמתי כבחור שנכשל להביא לקבוצה מקום בפיינל פור".
ליאור אליהו הפך משחקן מוביל ביורוליג לברירת מחדל מעיקה עבור בלאט. בפיינל פור לפני שנתיים בברצלונה הוא שותף לדקות ספורות ויצא אחרי 3 דקות ופניו אמרו הכל. במשחק ברוממה נגד חיפה הוא הוריד את אליהו לספסל תוך שהוא גער עליו ומוסיף בחדר ההלבשה להתעלל בו מול כל השחקנים: "שלוש שנים אני סובל ממך, שום משחק אני לא יודע מה אני מקבל ממך". גם השנה הואיל האדון בלאט לשתף אותו רק בלחץ של ההנהלה.
מורן רוט וגיא פניני לא נספרים, וגם בארבעים הפרש הוא מעדיף לתת לזרים לשחק מאשר לקדם את שחקני עתיד של הכדורסל הישראלי: איתי שגב ועידן זלמנסון. מקור בכיר במערכת אמר ש"בלאט לא מאמין בישראלים שלו".
אז הנה הצעה: לבלאט יובטח שהוא יהיה מאמן נבחרת ישראל אחרי עידן שיבק ובתמורה הוא יפסיק עם ההתנהגות המבישה שלו שפוגעת בראש ובראשונה בכדורסל הישראלי.
הארוחה השבועית של דאנק מוקדשת להצעה לסדר היום: שדרוג ההסכם השיווקי בין הטוטו למנהלת הליגה על תמריץ לקישום ישראלים: ליצור מקדם נוסף לכל מי שמשתף צעירים ובאמת מקדם את השחקנים הישראלים: כל דקת משחק של צעירים מגיל 22 ומטה ייחשבו ל-5 דקות. וגם מיהו הזר האידיאלי, וצל"ש לישראלים של אשקלון.
יוגב אוחיון חוזר למכבי תל אביב. נבחרת ישראל במבט לעתיד. אבנר קופל משאיר כיסא ריק במנהלת הליגה. כל זה בדוח היישר מהפרקט הלח של ישראל.
ימי סליחה וכפרה.
כמעט בהזמנה ועל סף ערב יום הכיפורים, פתחה במוצאי שבת הנהלת מכבי שולחן והציגה לראווה את הסכם השולם לעולם ברוגז אף פעם עם יוגב אוחיון. סאגת הסכסוך בין השניים כבר נדונה ונטחנה ברחבי המדיה בקיץ היבש שעומד להסתיים והיוותה את השיא בעונת מלפפונים משעממת של הכדורסל הישראלי שרק הנבחרת מעט רעננה אותה.
בשורה התחתונה, הנהלת מכבי עשתה צעד נכון. בהסתמך על ניסיון עבר, במכבי עשו אחד ועוד אחד, והבינו שלהחזיק את יוגב היום יהיה הרבה יותר זול מלהחזיר אותו אם בכלל מחר. הצהובים סוף סוף הפנימו שלאור חוסר יכולתם להתחרות בכסף של אירופה הנכס העיקרי שעומד לרשותם הוא המותג המיתולוגיה והשם. על כן הקפידה ההנהלה גם להדגיש בכל ערוץ את צדקת הדרך וטוהר המידות שנהגה בהן במהלך המשבר המדובר.
עם זאת ולא בפעם הראשונה, עד לקבלת ההחלטה הסופית ובעיקר בתחילת הסכסוך הקפידו ראשי הצהובים להתמיד במנהגם להיות צודקים אך לא בהכרח חכמים. סביר שעם מעט מחשבה וגמישות היה נחתם החוזה שפורסם מול יוגב כבר בסוף העונה הנוכחית. עדיין ממוצע של 400,000$ לעונה לא מתקרב לעלותו של זר בינוני ואם יקפידו במכבי לטפח את הערך המוסף שהם מסוגלים לתת לשחקן הישראלי שאינו נספר בכסף ייתכן שיוכלו לעמוד בעתיד הקרוב והרחוק מול אריות ובעיקר עשירות היבשת.
המבחן הראשון יכול להיות כבר עם פתיחת העונה, כשכולנו נפעיל את הסטופר ונבדוק כמה דקות בליגה וביורו ליג יקבלו מורן רוט, תומר בר אבן,איתי שגב ועידן זלמנסון.
כבר לא ברוגז. אוחיון והנהלת מכבי תל אביב. (צילום: אתר מכבי אלקטרה ת"א)
מסע בזמן ושכר לימוד חינם.
ניצן, בואי נחזור בזמן
לא תתבאסי
את תהיי בט', אני אהיה רוסי
רק אל תכעסי
אם אהיה נחמד
את בכל זאת משהו מיוחד
תני לזה ליפול. מילים: יוני בלוך וברק פלדמן
על פי הספרות המדעית מסע בזמן עדיין אינו אפשרי,
אבל על רקע שיר הבטלנים שצפינו בו (אם צפינו…) בר"ג מול רוסיה , וההופעה המנומנמת משהו , בעיקר במחצית הראשונה של נבחרת הכדורסל בסרביה. המתנה שקיבל שיבק ועם ישראל כולו לשנה החדשה היא היכולת לתקן את הדרוש ולהציג מקצה שיפורים בסלובניה 2013.
בזבוז זריקות העונשין המביש,כוח אש חלש מחוץ לקשת,נרפות בהגנה בעיקר מול יריבות חלשות מאיתנו, ורוטציה קצרה מדיי שהשתקפה בעיקר בחסרון בעמדה 2 ובמחליף ראוי ויציב ליוגב אוחיון כל אלו הם שיעורי הבית שיש לשיבק וצוותו לחגי תשרי בשנה הבאה.
לצד כל אלו ולמרות הניסיונות המביכים ,כדוגמת יואב בורוביץ בבאזר לטעון שאין כדורסל בישראל , עדיין יש לתקשורת הכדורסל את הפריבילגיה לבקר נבחרת ישראלית לאומית שרושמת השתתפות 11 ברציפות ו 27 בכלל באליפות אירופה. מאזן נדיר בספורט הקבוצתי הציוני שרחוק מהענפים האחרים ובעיקר מהכדורגל שנות אור.
לשיבק יש שנה שלמה להכניס את דגן יבזורי , ורביב לימונד לעניינים אולי על חשבונו של הלפרין שרכז כבר לא יהיה, ולקוות שצמד הלגיונרים נעימי את מקל יעברו עונה טובה מעבר לים ויראו שהם באירופה לא רק בליגה אלא גם כשהם לובשים את המדים הלאומיים.
הנסיך נהיה למלך ולא הכתיר נסיך חדש.
ראש ממשלת הכדורסל של ישראל סיים השבוע עשור בראשות מנהלת הליגה וטיפס באופן רשמי לכסא יו"ר האיגוד. לצד הברכות וההישגים שראוי לציין לזכות האיש, כגון מיתוג ושיווק הליגה, הגדלה משמעותית של גיוס הכספים,הירתמות ראשי הערים לענף והנפקת 2 אלופות חדשות.
קשה להתעלם מחוסר הדומיננטיות של הישראלים בליגה, מחוסר היציבות של המועדונים שלא קוראים להם מכבי ובעיקר מהאקורדים הצורמים שלוו לשירת הברבור של סיום הכהונה של קופל.
לצד שמועות על עסקאות מפוקפקות שנרקמו עם שמעון מזרחי ומרכזי מכבי והפועל על ראשות האיגוד תמורת תמיכה במועמד זה או אחר בבחירות לוועד האולימפי, וחוסר ההצלחה במינוי אנשי מקצוע בעלי שיעור קומה לתפקידים מרכזיים באגף המקצועי של האיגוד. מעל כולם מרחפת השאלה איך עזב אבנר קופל את הבייבי שלו בלי להשאיר יורש שייצור המשכיות למפעל שהקים ב 2 ידיו. כאיש עם מהלך אחד או שניים בעולם הכדורסל והפוליטיקה,סביר שלו היה עושה מאמץ, היה מצליח לאתר ולשכנע אדם מתאים לתפקיד.
על פי הפרסומים סרב דני קליין להצעה ,קליין הוא אכן מועמד ראוי ומוכשר בעצמו בגיוס כספים אבל יו"ר המנהלת לא חייב להיות מישהו מעולם הכדורסל, הוא צריך להיות בעל כישורי ניהול ושיווק ובעיקר מהלכים במפעל הפיס מועצת ההימורים וערוצי הספורט על מנת לגייס מימון. מועמדים אפשריים לתפקיד יכולים להיות למשל אבו וילאן ח"כ ושר לשעבר שחבר כיום בהנהלת האיגוד, ושמועות אחרות מספרות על מועמד מעניין בשם אהוד אולמרט שבגיוס כספים וודאי לא תהייה לו בעיה…
אך נשאלת השאלה האם הותרת המנהלת ללא יו"ר היא רמז מתרים של אבנר לכך שהמנהלת תבלע בחזרה באיגוד הכדורסל ולמעשה תהיה גם היא תחת ידיו של ראש הממשלה?
"תחל שנה וברכותיה" . לכבוד שנת תשע"ג אתר דאנק מאחל 3 ברכות שנה טובה לכדורסלן הישראלי, שנה שתתחיל במשחקי ליגת ויינר ותסתיים בדיוק בקיץ 2013 באליפות אירופה בכדורסל.
נבחרת ישראל בכדורסל נתנה אמש בנוקיה את אחד ממשחקיה הטובים ביותר בשנים האחרונות כשגברה על סרביה 89-76. מרגש וחלומי היה לראות את נוקיה מלא בקהל אוהב, חם ומחבק. מי שהתעלה על כולם היה… הכרוז של המשחק שהפעיל ללא הפסקה רבבת צופים מהזמנה לעידוד, דרך יצירת גל אנושי של שני סיבובים בהיכל, וכלה בקריאות נרגשות לרעש בהיכל.
