תגית: דיוויד סטרן

  • פלייאוף בצל הגזענות

    פלייאוף בצל הגזענות

    סטרלינג – בימים בהם הוא עוד יכל לחייך

    קצת הזוי לחשוב שהפלייאוף הנהדר הזה שאנו עדים לו בתקופה האחרונה שכולל את הטירוף של המערב הפרוע ואת ההפתעות של המזרח השקוע, אינו אפילו שיחת היום בליגה הטובה בעולם, אלא רק כיסוי לסיפור אחר לגמרי שתופס את הכותרות ולטעמי סיפור חשוב הרבה יותר! אם הייתה חסרה לנו תזכורת לבורות והגזענות שעופפת את עולם הספורט, אז לאחרונה קיבלנו מנה גדושה שלה כאשר בצד אחד של הגלובוס זורקים בננות על דני אלבס מברצלונה (שהחליט להגיב באופן ההומוריסטי שלו – שמאז הפך ויראלי וסמל למאבק בגזענות), בצד השני של העולם החליט (שלא במודע) בעלי הלוס אנג'לס קליפרס, דונאלד סטרלינג לחשוף בפני העולם את נטיותיו הגזעניות, כל זאת בעיתוי מושלם בו צוין יום השואה, יום המזכיר לנו כמה חלק מדרון הגזענות והבורות.
    בזמן שבליגה מנסים לשדר עסקים כרגיל ולהמשיך בפלייאוף כאילו רעשי הרקע האלה יפסקו מעצמם בזמן הקרוב, מהתקשורת האמריקאית ועד הנשיא אובמה בארה"ב לא מדפדפים את הגזענות מתחת לשטיח. אדם סילבר, הקומישנר החדש שזה עתה קיבל את המושכות ליידים ניצב בפני החלטה לא פשוטה, למזלנו ולטובת הענף הוא לא התבלבל – במשוואה של מוסר מול כסף, טוב לראות שעדיין יש מנהלים שלא נרתעים מההחלטה המתבקשת. יש כאלו שיבקרו ויגידו שלא הייתה לו ברירה, שהלחץ התקשורתי ניצח ושבכל מקרה מההחלטה עד יישומה יעברו עוד מים רבים בנהר, אבל כל זה ממש לא משנה את ההחלטה האמיצה וחסרת התקדים של לפסול בעלי מועדון משליטה עליו והרחקתו לעד מכל פעילות, משחק או מגרש אימונים ב-NBA, בנוסף לכך קינח סילבר את סטרלינג גם בקנס המקסימלי האפשרי – אז נכון שזה כסף לגרעינים עבורו ושהרחקה לנצח נשמעת מהדהדת אך ביחס לגילו כנראה שהוא יתמודד עם זה, כל זאת לא מוריד מעוצמתו של המהלך חסר התקדים הזה.
    לפני זמן מה, בערך 30 שנה אחורה, התמודד קומישנר צעיר בשם דיוויד סטרן בצעדיו הראשונים בליגה עם דילמה אחרת לה הוא נדרש לתת מענה, אז זאת הייתה תופעת הסמים והחומרים האסורים שהציפה את הליגה, סטרן לא השאיר פתח ותקף בצורה החריפה ביותר שניתן את התופעה, מאז ועד היום אכן נעשה שינוי, התופעה כבר אינה קיימת וכאשר עולים ניצוצות שלה, הליגה דואגת להעניש במלוא חומרת הדין. הצעד התקיף של סטרן קיבע את מעמדו ותרומתו משם והלאה לליגה הייתה חסרת תקדים. בתקווה שהיום כמו אז, צעד זה של סילבר יקבע את מעמדו כקומישנר קשוח שלא מתפשר על ערכים ומשחק הוגן. אפשר לומר שתופעת הסמים אינה קיימת בתוך הליגה וסטרן עמד במשימתו, כולי תקווה שבתום תפקידו של סילבר גם תופעת הגזענות לא תהיה חלק מנחלת הליגה (והעולם!).

    אדם סילבר ודייויד סטרן
    סטרן וסילבר – אחד תרם מעל ומעבר לליגה, השני עושה את צעדיו הראשונים בכיוון (AP Photo/Kathy Willens)

    המאבק הממושך הזה, הוא עצוב אך מתבקש, לא יכול להיות שבליגה גלובלית ומתפתחת כמו ה-NBA ישמעו דעות אינפטיליות שכאלה. ברור שזוהי רק ההתחלה במאבק והצעד של סילבר הוא רק טיפה בים במלחמה בתופעה, אך חשוב שדעות הקומישנר ישמעו ויהיו נחרצות.

    בברכת המשך פלייאוף משובח וסוף לתופעת הגזענות!

  • השמש שוקעת על המזרח

    השמש שוקעת על המזרח

    ריכוזיות! מי לא שמע את המילה הזאת השנה? הפרשנים הכלכליים זועקים שיש צורך לפזר אותה, אחרים נאחזים בה – אבל ככל שמתגבר הדיון בריכוזית ברור כי יש צורך לעשות משהו בנוגע אליה. אני לא בא להתערב בדיון הכלכלי הסבוך, אלא מפנה את השאלה לאדם סילבר, הקומישינר הבא של ליגת ה-NBA.

    david-stern-retires-nba-hed-2012בעוד חודשיים יסיים את תפקידו דיוויד סטרן, הקומישנר ב-30 השנים האחרונות, מלבד לחלק גביעים במשחק האליפות, הפך סטרן את הליגה הטובה בעולם לגלובלית, הקים קבוצות חדשות, שינה את החוקים וביסס את הליגה כמשאב כלכלי. עוד חודשים ספורים יכנס לנעליו הגדולות סגנו היום – אדם סילבר. אם בכניסתו לתפקיד בשנות ה-80 היה צריך דייויד סטרן להלחם בשימוש בסמים בליגה, משבר כלכלי וחינוך השחקנים, נדמה כי אדם סילבר מקבל לידיו ארגון שמתפקד בצורה מושלמת – האם כך הדבר?

    שנת 2014 בפתח ומאז ימיו הגדולים של ג'ורדן הליגה הטובה בעולם לא נראתה כל כך נוצצת, אבל האם המצב האידאלי הזה ישמר גם במצב בו תמשך ריכוזיות גבוהה שתמנע את התחרות הבריאה? כאשר בחוף המערבי כרטיס כניסה לפלייאוף היא מלחמה מתמשכת ואפילו קבוצות בעלות מאזן חיובי לא מצליחות להשתחל לבפנים, בחוף המזרחי מותר להפסיד ולא להיות מאריות הליגה כדי לקבל את הכרטיס הנחשק – בסוף השנה הליגה תעשה "תספורת" לקבוצות המזרח וגם קבוצות בעלות מאזן שלילי יקבלו את העונג להפסיד למיאמי או אינדיאנה בסדרה משעממת וחסרת מתח בסיבוב הראשון. כיום, במזרח יש רק 3 קבוצות בעלות מאזן חיובי, כשאחת מהן (אטלנטה) מתנדנדת על הגבול. האם זה הוגן?

    במצב הנוכחי יכולות הקבוצות מהתפוח הגדול (והרקוב מאוד) להגיע למעמד הפלייאוף – למה? אדם סילבר צריך לשאול את עצמו האם השיטה הנוכחית כבר לא רלוונטית ורק הטובות ביותר צריכות להגיע למעמד הפלייאוף. מלבד היוקרה והסיכוי לאליפות שהפלייאוף מספק לקבוצות, הדבר כרוך גם בהרבה כסף – תמלוגים מהליגה, זכויות שידור, כרטיסים, מוצרים ועוד. מדוע קבוצה בעלת מאזן טוב הרבה יותר שבפועל הייתה מוצלחת יותר מקבוצה אחרת לאורך כל העונה "תנוקה" מכל ההטבות האלה רק בגלל שהיא משחקת בצד הלא נכון של המדינה (= ארגון בעל מאזן חיובי שמנוקה מזכיויותיו כאחד שעמד בכל התחיבויותיו כלפי המערכת בעוד שהטבות אלו מתועלות לטובת ניקוי חובות של ארגון אחר). אם דבר כזה היה קורה במשק, ארגונים ופעילים לשיוויון כבר היו פותחים במחאה מתחת למשרדי הארגון.

    אז אומנם קצת לא נח לי כרגע להקים אוהל מתחת למשרדי ה-NBA, אבל אני אעשה זאת ממקום מושבי ואדרוש לשנות את המצב הנוכחי האבסורדי, השיטה המיושנת וחוסר השיוון. למה אני בתור אוהד צריך לפספס קבוצה מלהיבה ומנצחת כמו גולדן סטייט בפלייאוף רק כי היא במקום ה-9 במערב, בעוד קבוצה בעלת מאזן זהה במזרח מדורגת בין מקום 2-3? מדוע אנחנו צריכים לסבול מסדרות ידועות מראש במזרח ולקבל את מיאמי כבאנקר בסדרת הגמר? האם זה הוגן שקבוצות המערב משחקות במשחקי הרעב כדי להגיע לגמר בעוד במזרח בעיקר נשמרים מפציעות לפני הגמר? – קיימות עוד שאלות רבות כאלה של חוסר שיוויון, דבר אחד בטוח – יש לתקן את העיוות שנוצר בליגה הטובה בעולם!

    נברך את אדם סילבר בכניסתו לתפקיד (ובברכת מרי קריסמס, למרות שהוא יהודי) ובתקווה שהוא זה שיביא את הטיפול בחוסר ההוגנות בליגה הטובה בעולם לראש סדר העדיפויות – מגיעה לנו פלייאוף מרתק יותר, מעניין יותר וחזק יותר! 

  • הדילמה

    הדילמה

    מן הראוי שביום כזה נתעסק במשחק מספר 7, האליפות של מיאמי, הפלייאוף המשובח שהגיע לקיצו, הפעם האחרונה של דיוויד סטרן, ההקרבה של סן אנטוניו וכמובן לברון ג'יימס. מה כבר אפשר להוסיף שלא נאמר עדיין? כל מהלך קיבל אלף פרשנויות וכל זווית אפשרית של המשחק כבר נחקרה, נותחה וסוקרה. לכן הגעתי למסקנה שלי פשוט אין מה להוסיף. אז אני אהיה אנוכי ואשתף בדילמה שאחזה בי לאורך היממה האחרונה :

    ברגע שריי אלן קלע את השלשה שהביאה את המשחק השישי להארכה, הבנתי שאני בבעיה. היה לי ברור שמהארכה הזאת מיאמי תצא מנצחת ולא יהיה מנוס ממשחק מספר 7. כמה רציתי לטעות ולראות את סאן אנטוניו מסיימת את הסדרה באותו הלילה – אבל זה לא התממש, מה שהציב אותי באחת הדילמות המסובכות בהן נתקלתי לאחרונה.

    ניסיתי להדחיק, לא רציתי להגיע לפינה הזאת, אבל נאלצתי להשלים עם העובדה שסן אנטוניו פשוט מסרו את האליפות שכבר הייתה להם בידיים והעבירו את ההכרעה ליום שישי לפנות בוקר שעון ישראל. בדקתי שוב ושוב שאני לא מתבלבל, כל כך רציתי להתבלבל! למה לא לדחות את המשחק בעוד יום? לתת לשחקנים עוד יום מנוחה לפני משחק מספר 7 ולי פתרון מושלם לבעיה שלי. אבל לא כך רצה הגורל והמשחק נקבע לשישי לפנות בוקר ויומיים של ייסורי מצפון החלו.

    מאז שאני זוכר את עצמי אוהד כדורסל, אותם ימים של מייקל ג'ורדן (הוא ולא אחר!) לא פספסתי את משחק האחרון של העונה, את משחק האליפות: בין אם זה בלילה שלפני לימודים, אם זה בלילות לבנים במוצב או אם זה לשבת לבד ב-10 בבוקר במקום היחיד בעיירה באוסטרליה שמשדר NBA כדי לראות את סדרת הגמר. אף פעם לא עלה בי כל ספק – יש דברים שלא מוותרים עליהם.

    הפעם העמידו אותי במבחן, ממש מבחן. מבחן אמיתי כזה שעושים ב-8 בבוקר ביום שישי. לוח המבחנים לא התחשב וקבע לי את המועד במבחן החשוב ביותר דווקא ביום שישי בבוקר, כן אותו בוקר שכמה שעות לפני נערך משחק מספר 7.

    עשיתי את כל החישובים, חישבתי את כל האפשרויות, התייעצתי עם אינספור חברים ועדין לא הצלחתי להגיע לתשובה. האם אני אספיק לחזור מהעבודה מאוחר בלילה, לראות את המשחק שסביר להניח הסתיים ב-7 בבוקר ומיד לצאת למבחן? מה הסיכוי שאני אצליח להיות חד ורענן במבחן אחרי שלא ישנתי כל הלילה (וכל היום לפני)?

    לחלקכם וודאי זה ישמע כמו קיטור, אבל אני מסוג האנשים שזקוקים לכמה שעות שינה בלילה כדי להיות מפוקסים ביום למחרת. השעה כבר 01:00 ועדין אין לי פתרון. כשחזרתי מהעבודה עייף ומותש הבנתי שאני פשוט לא אצליח, אני לא אצליח לראות את המשחק ולעשות את המבחן ואז החלטתי שלא בלב שלם להקליט את המשחק, לכבות את הטלפון כדי לא לקבל עדכונים ופשוט ללכת לישון.

    השינה לא הייתה רציפה: תהיות תוך כדי החלום, מלאה בגלגולים ומחשבות על המשחק: איך אני פועל כשאני אקום? לראות את התוצאה? ללכת למבחן ולנסות להתעלם מהעולם החיצון? לקום מוקדם ולהספיק לראות את ההקלטה? ואיך אני אוכל לעשות את המבחן בלי לדעת מי האלופה? המתח יגמור אותי. מסתבר שגם תוך כדי הלילה, כשכבר חשבתי שפתרתי אותה – הדילמה סירבה להסתיים.

    בסופו של דבר התעוררתי עוד לפני שהשעון המעורר צלצל, קמתי כמו מתוך תותח מלא אנרגיות, חייב תשובות כאן ועכשיו, פתחתי את הטלוויזיה….אבל הגעתי שנייה מאוחר מדי, התמונה הראשונה הייתה של אריק ספולסטרה מחייך במסיבת העיתונאים, הבנתי שמיאמי אלופה. התגובה הראשונית הייתה אכזבה מהתוצאה כי רציתי שסן אנטוניו ינצחו, התגובה השנייה הייתה לרוץ למחשב לבדוק את לוח התוצאות, הקלעים, תוצאות הרבעים והניתוח המלא של המשחק.

    ואז הבנתי! כמה שטעיתי! איך הרשתי לעצמי לפספס כזה משחק?

    בסופו של דבר ראיתי את המשחק המוקלט אחרי המבחן, ידעתי איך כל מהלך יסתיים ועדיין התפעלתי מהמשחק של לברון, התרגשתי מהתנועות של טוני פארקר, צעקתי יחד עם אנדרסון ובסוף בכיתי מבפנים יחד עם טים דאנקן. לאורך כל המשחק רק מחשבה אחת עברה לי בראש – איך לא ראיתי את המשחק הזה בשידור ישיר!?

    אומרים שחצי מפתרון הבעיה הוא להודות בטעות. אז אני מודה! טעיתי! שמתי את הרגש בצד והלכתי עם ההיגיון, אבל לפעמים צריך פשוט ללכת עם הלב. קשה לי עם זה ולכן אני מודה בטעות –  אני פספסתי את משחק מספר 7 באחת הסדרות הטובות בשנים האחרונות, אם לא הטובה בעשור האחרון, להבא זה לא יקרה!

    האם היה שווה לפספס את זה!? לא!

    ומה לגבי המבחן!? – תוצאות בהמשך…

    לסיום, ברכות למיאמי. ליבי עם סאן אנטוניו. ונפגש בעונה הבאה!

  • המושך בחוטים

    המושך בחוטים

    הטירוף של פתיחת העונה, המעבר המפתיע של ג'יימס הארדן ליוסטון, 0 ניצחונות במשחקי ההכנה לחבורה הנוצצת של הלייקרס, הפיטורים של מייק בראון וסאגת המאמן הבא, האליפות של סן פרנסיסקו בבייסבול ואפילו הסופה במזרח ארה"ב ערפלו מעט את אחת הידיעות החשובות שהגיעו החודש מעבר לים: הודעת הפרישה של דיוויד סטרן מתפקיד בתחילת פברואר 2014, כאשר ימלאו לו שלושים שנים של כהונה כקומישינר ה-NBA.

    זה אולי נשמע פשוט וכיף. מה כבר יש לקומישינר לעשות? להעניק את הגביע לאלופה ולבוא כאורח כבוד לאיזה משחק שהוא רק רוצה? בנוסף, לרבים מצטיירת דמותו של דיוויד סטרן לפי הסטריאוטיפ הקלאסי: יהודי, לבן, עורך דין ועשיר. הרבה רואים בו אדם קשוח וקשה שניסה ועדיין מנסה "לחנך" את שחקני ואוהדי הליגה. למרות ששמו אינו אהוד בקרב האוהדים – ביום שבו יסיים את תפקידו ב-2014 כולנו נרגיש בחסרונו ולשנים קדימה הוא ודאי ייזכר כאחת הדמויות הכי משפיעות בעולם הכדורסל, כמעט יותר מכל כוכב שדרך במהלך תקופתו כקומישינר על מרגש הכדורסל.

    הרומן של דיוויד עם הליגה הטובה בעולם התחיל כבר בצעירותו. כשהיה בן 24 סיים את לימודי משפטים באוניברסיטת "קולומביה" שבניו יורק והחל לעבוד ב-NBA כנציג של חברת עורכי הדין שייצגה את הליגה. במרוצת השנים עבר דיוויד דרך עוד מספר תפקידים בליגה, עד שבשנת 1984 קיבל את תפקיד חייו כקומישינר מקודמו בתפקיד לארי אובריין (אותו לארי אובריין שעל שמו קרוי גביע האליפות של הליגה).

    לא סתם זכה סטרן לסטריאוטיפ של היהודי בעל הראש העסקי, בראש ובראשונה הגוף שמר סטרן עומד בראשו הינו ארגון כלכלי, אם אינו היה רווחי לא הייתה לא זכות קיום. במהלך כהונתו הליגה הגיעה לשיאים כלכליים בזכות ניהול חכם והפצת מודעות ה-NBA ברחבי אמריקה הצפונית ובעולם כולו: הקמת קבוצות חדשות בליגה (7 במספר), שילוב ערים מקנדה, רילוקיישן של 6 קבוצות לערים שונות, משחקי ראווה באסיה ואירופה. אפשר לומר שסטרן ניצל את הגלובליזציה עד תום ונכון להיום העולם כולו מחובר ל-NBA מאסיה עד אמריקה ומועבר בשידור חי למעלה מ-200 מדינות ומפורשן מעל ל-40 שפות שונות.

    אך לא רק כסף עומד לנגד עיניו, להפך נראה כי הערכים שניסה דיוויד סטרן להנחיל במהלך תקופת מושבו על כסא הקומישינר מבורכים הרבה יותר ומהווים יסודות למנהל בכל ארגון באשר הוא: כבר בתחילת דרכו נקף סטרן אצבע נגד השימוש בסמים בליגה ומאז אמצע שנות ה-80 נערכות בדיקות באופן מתמיד למציאת חומרים אסורים אצל שחקני הליגה. סטרן יצא בגלוי לא פעם נגד הימורים, הציב תקרת שכר שתשמור על איזון, הוא מעודד תחרותיות ומשחק הוגן. לאחרונה זכור לנו "קוד הלבוש" שחוקק סטרן בשנת 2005 ותוכנו היה ששחקני הליגה צריכים להגיע בלבוש הולם לאולם, למסיבת עיתונים וכל אירוע אחר שקשור לליגה. למרות תסכול השחקנים, זו היא עוד החלטה ניהולית שראויה לשבח. מדוע ששחקן NBA שזהו מקצוע מכובד, מרוויח משכורת נאה ומהווה מודל לחיקוי לילדי העולם יופיע בתקשורת בצורה מרושלת שלא מכבדת את הענף?

    הערכים שמנסה להעביר סטרן דרך הכדורסל לא מסתיימים כאן. הוא קידם את רעיון ליגת הנשים ה-WNBA כסימן לשוויון בין המינים. מעל הכול סטרן החזיר את הכדורסל לקהילה בפרויקט המוצלח שנקרא NBA Cares בו כל קבוצות הליגה וכל השחקנים מחזירים לקהילה בכל מיני דרכים מגוונות משעת סיפור לילדים ועד עזרה לשיפוץ פני העיר. פה זה לא נגמר, סטרן ממשיך לקדם גם פרויקטים למען הסביבה, מניעת אלימות במגרש ומחוצה לו וקידום מודעות לחשיבות הכושר והספורט.

    שחקנים באו והלכו, אגדות נוצרו, הכדורסל כמו העולם שינה את פניו ורק דבר אחד לא השתנה במהלך שלושה עשורים וזה דיוויד סטרן. לא רק דרך הישגיו הרבים אלא גם לפי מושגי עולם העסקים: מנהל ארגון שממשיך לעמוד בראשו לאורך כל כך הרבה שנים בוודאי מצביע על העובדה שדיוויד סטרן הינו מנהל גדול.
    אנחנו עוד נתגעגע לאיש שמושך בחוטים של הליגה כולה!