הערב בארנה ישוחק הגמר השני ברציפות ללא הצהובים,האם אנחנו אכן חווים עידן חדש בליגה הבכירה של הכדורסל הישראלי, או זהו רק סימפטום של משבר באחד המועדונים הגדולים באירופה.
בעונה הבאה עם החתמתו של אדלשטיין ועם חריש עמוק בסגל, יש להניח שנקבל על כך תשובה טובה.
למרות הביקורת על שיטת הפיינלפור, 2 הקבוצות האיכותיות ביותר על הנייר והפרקט העפילו לבסוף לגמר. סגנון המשחק של 2 המתמודדות בנוי על משחק ריצה ומעניין יהיה לראות אם אכן יתפתח משחק התקפי עם סקור גבוהה, או שהשתיים ינסו לנטרל את אנשי המפתח זו של זו ויתפתח משחק קשוח ללא זריקות קלות ועם מיעוט בהתקפות מתפרצות. מכבי ראשון לציון תנסה לשחזר את החניקה שבצעה על מקל בחצי, הפעם על הלפרין ועל שיתוף הפעולה שלו עם אליהו. השילוב של האיום מעבר לקשת, של גפני/הלפרין, עם הטנק האדום הולמן בצבע, יוכל לקבל מענה בהגנה איזורית עם פריסה נכונה בין הצד החזק והחלש.
מן העבר השני, ההתקפה הכתומה שבעה נחת מהשילוב בין בן שימול ולייאונס בקו האחורי נגד מכבי, והירושלמים שנראו רכים עד כדי חמאה בהגנה יצטרכו להתמקד בצמד הזה.
שון דאוסן שלפעמים מגיע ולפעמים לא, יכול להיות ההבדל בין אליפות וסגנות לעיר היין, יכולת החדירה והאפשרות ליצור לעצמו במידה והוא יגיע חם, ימקדו את הגנת י"ם בו וישחררו את מונרו ולאיונס לזריקות קלות.
את הולמן יהיה קשה לראשון לשמור ולכן המיקוד בניסיון לנטרל אותו צריך להיות בקווי המסירה אליו, ובנסיון לדחוק אותו לצד החלש הן בהגנה והן בהתקפה.
מעל לכל כמו תמיד בי"ם, הפסיכולוגיה תשחק תפקיד מכריע, יום ירושלים כבר עבר ולאף אחד מאנשי עיר היין לא יהיה סנטימנט לאדומים. עד כה הצליחו הירושלמים לגייס את הבית לטובתם בשני משחקים של להיות או לחדול מול הפועל ת"א ומול אילת. אבל הערב כשהצלחת כבר על השולחן הלחץ יהיה גדול שבעתיים, פרנקו לא תמיד מגיב בזמן ובמאני טיים היתרון של ראשון בעמדת המאמן והעובדה שהם באים ללא ציפיות יכולים בהחלט לחרוט אלופה חדשה על הצלחת.
