[ לעץ הפלייאוף ]
אוקלהומה 105 – ממפיס 111 (1-1)
קליפרס 138 – גולדן סטייט 98 (1-1)
קטגוריה: עולמי
-
NBA Playoffs | 20/04
[ לעץ הפלייאוף ]
סן אנטוניו 90 – דאלאס 85
מיאמי 99 – שארלוט 88
וכאן תוכלו לצפות בג'יימס עובר את לארי בירד ברשימת קלעי הפלייאוף.שיקאגו 93 – וושינגטון 102
יוסטון 120 – פורטלנד 122
[ לעץ הפלייאוף ]
-
NBA Playoffs | 19/04
[ לעץ הפלייאוף ]
אוקלהומה 100 – ממפיס 86
[toggle title="סיקור המשחק / שי טולדנו"]
המשחק האחרון של הלילה אחרי שכל קבוצות הבית הפסידו , אך לאוקלהומה תכניות אחרות.
פתיחה חזקה של דוראנט ווסברוק הביאו ליתרון מהיר של 14-2 כבר אחרי 4 וחצי דקות של המשחק. אוקלהומה עם יתרון גדול בסוף הרבע, ווסברוק ודוראנט כבר עם 21 נקודות.
הרבע השני היה דומה לראשון. אוקלהומה המשיכה להגדיל את היתרון, דוראנט ווסברוק המשיכו לקלוע והת'אנדר יורדים למחצית ביתרון של 22 נקודות.
ברבע השלישי ממפיס החליטה לחזור למשחק עם 31 נקודות לעומת 16 בלבד של אוקלהומה.
זאק ראנדולף עם סל בסוף הרבע מוריד את היתרון של אוקלהומה ל 4 בלבד.
ברבע הרביעי אוקלהומה חזרה לעיניינים ומהר. שתי עבירות של רנדולף מורידות אותו לספסל.
אוקלהומה בורחת ל10 נקודות יתרון ומשם משאירה את ממפיס מאחור עד לסוף המשחק.
באוקלהומה : דוראנט 30 33 נקודות , ווסברוק 23 נקודות
בממפיס : רנדולף 21 נקודות ו11 ריבאונדים , גאסול וקונלי 16 נקודות כל אחד
[/toggle]
אינדיאנה 93 – אטלנטה 101
[toggle title="סיקור המשחק / שי טולדנו"]
אינדיאנה שנראתה רע בחצי השני שני של העונה פגשה את אטלנטה שלא היתה צריכה לעשות לה חיים קשים בסיבוב הראשון.
מחצית ראשונה צמודה כשקורבר (12 נקודות) וטיג (10 נקודות) דואגים לשמור את התוצאה שווה. מהצד השני ג'ורג' (14 נקודות) דאג לשמור את המארחים במשחק.
ברבע השלישי אטלנטה התפוצצה עם 30 נקודות לעומת 16 של אינדיאנה. ג'ף טיג ופול מילסאפ קלעו מכל מצב ואינדאינה לא קלעה טוב ברבע (5 מ 19 מהשדה) וחפרה לעצמה בור גדול מידי .
ברבע הרביעי אינדאינה ניסתה לצמצם את הפער אבל ג'ף טיג דאג לשמור את הניצחון אצל הקבוצה האורחת .
באטלנטה : ג'ף טיג אם 28 נקודות , פול מילסאפ 25 נקודות
באינדיאנה : פול ג'ורג אם 24 נקודות ו 10 ריבאונדים, סטיבנסון אם 19 נקודות
[/toggle]
ל.א קליפרס 105 – גולדן סטייט 109
[toggle title="סיקור המשחק / שי טולדנו"]
הלוחמים ידועים בתור קבוצת חוץ מעולה והקליפרס הם קבוצת בית מעולה. בקרב הראשון ניצחו הלוחמים .
המשחק התחיל בצורה טובה לקליפרס עם ריצה של 12-3. אנדרה איגודלה עם 3 עבירות כבר ברבע הראשון ירד לספסל וגמ'אל קרופורד עם שלשה בסוף הרבע הוריד את המארחת ביתרון 5.
ברבע השני גריפין קיבל את העבירה ה3 ונאלץ לשבת בחוץ עד המחצית, וגם איגודלה קיבל את העבירה הרביעית וירד לספסל. גולדן סטייט נשארה במשחק בזכות סטפן קרי ובמחצית התוצאה הייתה שוויון ביין הקבוצות.
במחצית השנייה השתלטו על המשחק סטפן קרי וקליי תומפסון שסיימו את הרבע ביתרון 8.
הקליפרס חזרו למשחק ואפילו הובילו. דקה לסיום עבירה שישיצ של גריפין וקליעות עונשין מוצלחות של גולדן סטטיט סיימו את הסיפור.
לגולדן סטייט : קרי 14 נקודות , תומפסון 22 נקודות , דייויד לי 20 נקודות ו 13 ריבאונדים
לקליפרס : רדיק אם 22 נקודות , ג'ורדן 11 נקודות ו14 ריבאונדים
[/toggle]
טורונטו 87 – ברוקלין 94
[toggle title="סיקור המשחק / שי טולדנו"]
ברוקלין היא קבוצה עם שחקנים מנוסים במעמד הפלייאוף. לעומתה לטורנטו יש הרבה כישרון צעיר ומעט מאוד ניסיון וכל זה ניכר כבר במשחק הראשון.
הנטס לא נבהלו מהקהל הביתי והאווריה המעולה בטורונטו וקבעו את הטון במשחק כבר מתחילתו. דרון ווילאמס היה מצוין עם 18 נקודות במחצית וגם ג'ו ג'ונסון אם 12 נקודות נתנו לנטס יתרון של 4 במחצית
ברבע השלישי הנטס המשיכו לשלוט במשחק למרות ניסיונות החזרה של טורונטו. באמצע הרבע השלישי השעונים מעל הסל הפסיקו לפעול ומאז הכרוז הודיע מתי שעון ה24 מגיע ל10 שניות. דבר שהשפיע על השחקנים באופן ברור. הרבע הסתיים בשלשה של לאורי שצימצום הפער ל 5 בלבד.
ברבע הרביעי נמשך המומנטום החיובי של טורנטו ו5 נקדות מהירות של פטריק פטרסון השוו את המשחק . 5 דקות לסיום המשחק ואסקז קלע שלשה שנתנה לטורנטו יתרון נקודה אבל אז פול פירס התעורר , מסר אסיסט לגארנט (שקלע את הסל שדה הראשון שלו במשחק) וקלע 5 נקודות רצופות כדי להבטיח לברוקלין את הניצחון במשחק הראשון בסדרה.
בברוקלין : ווילאמס וג'ונסון סיימון אם 24 נקודות פירס אם 15
בטורונטו : 22 נקודות לקייל לאורי , 17 נקודות ו 18 ריבאונד ליונאס ולנצ'יונאס
[/toggle]
[לעץ הפלייאוף ]
-
עם חזרתו של שחקן העבר, דניס רודמן, מביקורו בצפון קוריאה, ייכנס למכון גמילה מאלכוהול
סוכניו של שחקן העבר דיווחו לתקשורת כי רודמן ייכנס בזמן הקרוב למכון גמילה מאלכוהול בעקבות מערכת היחסים הארוכה שלו עם הטיפה המרה. רודמן גם התנצל על הופעותיו בתקשורת בעת ביקורו בצפון קוריאה כלפי הכתבים האמריקאים, והסביר זאת בכך שהיה תחת לחץ ושתייה מרובה של אלכוהול.סוכנו של רודמן, דארן פרינס, אמר כי "מה שהחל כפוטנציאל למסע היסטורי הפך לסיוט מתמשך לחששתם של רבים. דניס רודמן חזר מצפון קוריאה במצב קשה מאוד רגשית. הוא נבוך, על הכעס והכאב שהמילים שלו גרמו".
דניס רודמן בן ה-52, היה חלק מקבוצת החלומות של שיקאגו בולס יחד עם מייקל ג'ורדן ותמיד היה ידוע באופיו המיוחד והצבעוני. הפורוורד פרש בשנת 2000 מקריירת הכדורסל המקצוענית שלו.
צפו בעימות המילולי עם כתב הCNN:
-
השמש שוקעת על המזרח
ריכוזיות! מי לא שמע את המילה הזאת השנה? הפרשנים הכלכליים זועקים שיש צורך לפזר אותה, אחרים נאחזים בה – אבל ככל שמתגבר הדיון בריכוזית ברור כי יש צורך לעשות משהו בנוגע אליה. אני לא בא להתערב בדיון הכלכלי הסבוך, אלא מפנה את השאלה לאדם סילבר, הקומישינר הבא של ליגת ה-NBA.
בעוד חודשיים יסיים את תפקידו דיוויד סטרן, הקומישנר ב-30 השנים האחרונות, מלבד לחלק גביעים במשחק האליפות, הפך סטרן את הליגה הטובה בעולם לגלובלית, הקים קבוצות חדשות, שינה את החוקים וביסס את הליגה כמשאב כלכלי. עוד חודשים ספורים יכנס לנעליו הגדולות סגנו היום – אדם סילבר. אם בכניסתו לתפקיד בשנות ה-80 היה צריך דייויד סטרן להלחם בשימוש בסמים בליגה, משבר כלכלי וחינוך השחקנים, נדמה כי אדם סילבר מקבל לידיו ארגון שמתפקד בצורה מושלמת – האם כך הדבר?שנת 2014 בפתח ומאז ימיו הגדולים של ג'ורדן הליגה הטובה בעולם לא נראתה כל כך נוצצת, אבל האם המצב האידאלי הזה ישמר גם במצב בו תמשך ריכוזיות גבוהה שתמנע את התחרות הבריאה? כאשר בחוף המערבי כרטיס כניסה לפלייאוף היא מלחמה מתמשכת ואפילו קבוצות בעלות מאזן חיובי לא מצליחות להשתחל לבפנים, בחוף המזרחי מותר להפסיד ולא להיות מאריות הליגה כדי לקבל את הכרטיס הנחשק – בסוף השנה הליגה תעשה "תספורת" לקבוצות המזרח וגם קבוצות בעלות מאזן שלילי יקבלו את העונג להפסיד למיאמי או אינדיאנה בסדרה משעממת וחסרת מתח בסיבוב הראשון. כיום, במזרח יש רק 3 קבוצות בעלות מאזן חיובי, כשאחת מהן (אטלנטה) מתנדנדת על הגבול. האם זה הוגן?
במצב הנוכחי יכולות הקבוצות מהתפוח הגדול (והרקוב מאוד) להגיע למעמד הפלייאוף – למה? אדם סילבר צריך לשאול את עצמו האם השיטה הנוכחית כבר לא רלוונטית ורק הטובות ביותר צריכות להגיע למעמד הפלייאוף. מלבד היוקרה והסיכוי לאליפות שהפלייאוף מספק לקבוצות, הדבר כרוך גם בהרבה כסף – תמלוגים מהליגה, זכויות שידור, כרטיסים, מוצרים ועוד. מדוע קבוצה בעלת מאזן טוב הרבה יותר שבפועל הייתה מוצלחת יותר מקבוצה אחרת לאורך כל העונה "תנוקה" מכל ההטבות האלה רק בגלל שהיא משחקת בצד הלא נכון של המדינה (= ארגון בעל מאזן חיובי שמנוקה מזכיויותיו כאחד שעמד בכל התחיבויותיו כלפי המערכת בעוד שהטבות אלו מתועלות לטובת ניקוי חובות של ארגון אחר). אם דבר כזה היה קורה במשק, ארגונים ופעילים לשיוויון כבר היו פותחים במחאה מתחת למשרדי הארגון.
אז אומנם קצת לא נח לי כרגע להקים אוהל מתחת למשרדי ה-NBA, אבל אני אעשה זאת ממקום מושבי ואדרוש לשנות את המצב הנוכחי האבסורדי, השיטה המיושנת וחוסר השיוון. למה אני בתור אוהד צריך לפספס קבוצה מלהיבה ומנצחת כמו גולדן סטייט בפלייאוף רק כי היא במקום ה-9 במערב, בעוד קבוצה בעלת מאזן זהה במזרח מדורגת בין מקום 2-3? מדוע אנחנו צריכים לסבול מסדרות ידועות מראש במזרח ולקבל את מיאמי כבאנקר בסדרת הגמר? האם זה הוגן שקבוצות המערב משחקות במשחקי הרעב כדי להגיע לגמר בעוד במזרח בעיקר נשמרים מפציעות לפני הגמר? – קיימות עוד שאלות רבות כאלה של חוסר שיוויון, דבר אחד בטוח – יש לתקן את העיוות שנוצר בליגה הטובה בעולם!
נברך את אדם סילבר בכניסתו לתפקיד (ובברכת מרי קריסמס, למרות שהוא יהודי) ובתקווה שהוא זה שיביא את הטיפול בחוסר ההוגנות בליגה הטובה בעולם לראש סדר העדיפויות – מגיעה לנו פלייאוף מרתק יותר, מעניין יותר וחזק יותר!
-
תובנות לשבת
(צילום: מכבי חיפה)1. נבחרת ישראל לאן?
שני משחקי ההכנה של הנבחרת מלמדים אותם על מספר כיוונים, לא בהכרח מעודדים. הכייון הראשון, זו הנבחרת של עומרי כספי, הוא מרגיש, מרשה לעצמו ומקבל גיבוי מלא מצוות המאמנים שזו הנבחרת שלו. כספי קלע באחוזים איומים בשני המשחקים האחרונים, 12/38 מהשדה (31%), 2/16 מה-3 (12%), והוא לוקח הכי הרבה זריקות. לא ירחק, וייתכן שכבר הגיע, שהמרמור והתסכול של השחקנים האחרים יביא לדברים מאוד לא טובים בנבחרת. הכיוון השני, אין לנבחרת הזו שום ייחוד, וחבל. מה שהביא הצלחות לנבחרת בשנים קודמות היו דברים שאין לאחרים: שמירת לחץ, פירגון, עזרה, ונותרנו אנחנו ככל הגויים. הכיוון השלישי, שני שחקני הפועל ירושלים: אחישי כדיר ויותם הלפרין לא נספרים, שניהם שיחקו ביחד בממוצע כ-8 דקות, ולא קלעו אפילו סל אחד. והכיוון הרביעי והאחרון, הוא דווקא מעודד, יניב גרין מגיע בכושר מצוין, עם חוכמת משחק, יעילות מרבית ועשוי אף להיבחר לתגלית הטורניר.
2. הזרים חוזרים הביתה
תופעה מאוד מעניינת מתרחשת בגזרת הזרים בליגת וינר. כפי שהראינו בדאנק בשנים האחרונות, הזרים הכי יעילים הם זרים ששיחקו כבר בליגה. הצוות המקצועי בקבוצות כבר הבין זאת וההצלחה של נתניה בעונה שעברה, קבוצה שהתבססה על זרים ששיחקו פה נתנה את אותותיה השנה. שימו לב לרשימה המכובדת של שחקנים ששיחקו כבר בליגת וינר וחוזרים: ג'יימס, סמית', היקמן וסופו במכבי ת"א, דאנקן וקיצ'ן בירושלים, דווין מיצ'ל וטזמין מיצ'ל בראשל"צ, אנתוני גודס ובריאן אוסברי בחולון, קני הייז ומרכוס דאב באשדוד, ג'וליאן מיילס וראשון פרימן בנתניה
3. ועוד קטנה על גל מקל
מה היה קורה אם תומר חמד או עדן בן בסט היו מודיעים שהם לא מתייצבים לקמפיין העלייה של הנבחרת בכדורגל בגלל שהם משחקים בחו"ל ???
-
על מה התודה?
בצהריי יום שישי בעודי צופה בטניס משובח מווימבלדון ושלמה צורף דואג לקלקל לי את החוויה (אך זה סיפור לכתבה נפרדת), במהלך ההפסקה בין המשחקונים נתקלתי להפתעתי בפרסומת התמוהה ביותר שראיתי בזמן האחרון. בפרסומת המדוברת מופיעים שלל דמויות מעולם הספורט הישראלי ומודים לי הצופה בבית. אני חייב להודות שהתרגשתי. אני? הצופה הפשוט? על מה מגיע לי כל התודה הזאת? אני מודה – הסתקרנתי. לאחר כמספר בלתי מבוטל של "תודה" קיבלתי את התשובה, כל המכובדים הנ"ל התכנסו כדי להודות על עונה "מוצלחת והוגנת".
אתם רציניים!? עונה מוצלחת והוגנת? שבועיים של חופש והספקתם לשכוח את כל מה שהתחולל כאן בשנה האחרונה? עונה שהייתה רצופה באלימות פיזית ומילולית במגרשים ומחוצה להם ואתם מצאתם לנכון להודות על כך? תהיתי לעצמי האם אני לא מתבלבל ואולי הבנתי לא נכון את "כוונת המשורר" בפרסומת, בכל זאת דעתי לא הייתה צלולה עקב הפרשנות המעיקה של אדון צורף. מיד בהפסקה הבאה קיבלתי תשובה, הפרסומת שודרה שוב ולא הייתה זאת טעות! אכן כמו שחשבתי כל ספורטאיי ישראל מודים לקהל על עונה הוגנת.
האם משרד התרבות והספורט שבחסותו הפרסומת הספיק כל כך מהר לשכוח, אומנם הזיכרון שלי אינו ארכיון של העונה האחרונה אבל עד שהספיקו לשדר שוב את הפרסות ההזויה הזאת הספקתי לחשוב על מספר אירועים שאולי יעיבו קצת השמחה והאושר שמנסים למכור לנו.
נניח ונתעלם מהאלימות בדרבי הראשל"צי בכדוריד, מהחשדות ברצח נגד שחקן מכבי נתניה, ממועדון שנשרף בידי אוהדיו ומזה שיו"ר ההתאחדות בא ויוצא ממשרדי החקירות. הרי דברים כאלו "יכולים" לקרות מדי פעם גם במדינה שהיא אימפריית ספורט כמו שלנו – בכל זאת הליגה השישית בטיבה בכדורגל האירופאי.
אבל רגע, זאת לא הייתה השנה שבה קפטן מכבי תל אביב בכדורסל קילל את שחקן הפועל תל אביב ואת כל דורותיו אחורה בגידופים שלא ראוי אפילו לציין אותם כאן על הדף. מצלמות הטלוויזיה נתנו לנו זווית מצוינת על מה חושב גיא פניני בקשר ליונתן שולדרבראנד ועד כמה עמוק הידע שלו בהיסטוריית העם היהודי, זאת ועוד בנוסף לשלל המחלות שהוא מאחל לאביו של יונתן. בהחלט במכבי בחרו קפטן שהוא דוגמא למופת לילדים שצופים בו ולעם הישראלי כולו – עונה הוגנת אמרנו לא? ואם כבר בכדורסל עסקינן אז רק לצורך תזכורת הייתה זאת שנה שבה אוהדים מאיימים על שופטים, יורקים על הקהל הנגדי ומתעמתים עם הסדרנים והמאבטחים – בהחלט עונה מוצלחת!
איך אפשר לדבר על הצלחה והוגנות מבלי להזכיר את פנינת הספורט הישראלי – הכדורגל. לא רק שהייתה זאת עונת כדורגל מהמשובחות שנראו פה, עוד בסופו של דבר זכינו במונדיאל! אה לא? אז זכינו בליגת האלופות! מה גם לא? אבל אני לא מבין, ראיתי תמונות של המאמן הישראלי משתטח על הדשא ושלל שחקניו מעיפים אותו באוויר, זה בטוח מסמל זכייה כלשהי – אההה עפנו בשלב הבתים בטורניר אליפות אירופה עד גיל 21…וואלה אם זאת לא סיבה לחגיגה טהורה ואמיתית אז מה כן. באשר להוגנות, אין מקום בו ההוגנות בא לידי ביטוי יותר מאשר בכדורגל הישראלי. שנה שבה במועדון אחד היו"ר מקבל איומים על חייו, שחקנים מסתובבים עם אבטחה צמודה מחשש לחייהם וגזענות בלתי פוסקת נגד צמד שחקנים שהפשע היחיד אותו ביצעו הם שנולדו מוסלמים. כל זאת רק פרק מצומצם מאוד במעללי הליגה הישראלית השנה – הוגנת ומוצלחת ממש כמו בפרסומת!
אם נשקר לעצמנו ונאמין לפרסומת שטוענת שהייתה זאת עונה הוגנת ומוצלחת – אנחנו בבעיה. אחרי עונה כזו של אלימות וגזענות צריך לשבת ולעשות חשבון נפש גדול ולא לטפוח על השכם, כדי שאולי שנה הבאה אם נשכיל לתקן ולהתנהג קצת יותר בכבוד אחד לשני על המגרש ומחוצה לו, אולי רק אז נוכל לצאת בהצהרות שהייתה זו עונה הוגנת ומוצלחת.
-
שלושת התנאים הנדרשים לכדורסלן ישראלי להגיע ל-NBA
(צילום: מכבי חיפה בפייסבוק)1. לא לשחק או להתפתח במכבי ת"א אלא רק בפריפרייה
כן חברים, זו עובדה פשוטה ובולטת והחשובה מכל: הרבה שחקנים הגיעו למכבי ת"א, רובם בשיא הקריירה שלהם ופשוט נעצרו. ממיקי ברקוביץ, בואך ג'מצי ואפילו קטש, עד לליאור אליהו ועוד רבים וטובים. אף אחד מהם לא הגיע ממכבי ת"א ל-NBA. מצד שני מקל וכספי לא נספרו במכבי ת"א, וברחו מהקבוצה בזמן, מתוך הבנה ברורה שמכבי ת"א היא מכשלה בדרך להגשמת החלום. מקל חימם את הספסל בנוקיה במשך מספר משחקים וכספי, להזכירכם השתחרר ממכבי ת"א לאחר שלא היה אפילו שמיני בסגל בדקות משחק. שניהם עשו את הפריצה וההוכחה שלהם דווקא בפריפרייה: בגליל עליון, גליל/גלבוע ומכבי חיפה.
2. הגעת לגיל שאפשר להתחיל
כספי הגיע לליגה הטובה בעולם בגיל 21, מקל עושה זאת בגיל 25. זה פחות או יותר הטווח הנכון עבור שחקן להגיע ל-NBA. מתחת גיל 21 חסרה הבשלות, חסר הניסיון וחסר התשוקה. מעל גיל 25 חסר העתיד, והייאוש כבר נעשה יותר נוח.
3. משפחה… משפחה…משפחה
יותר חשוב מסוכן ויותר חשוב ממאמן (אפרופו מאמן… כדאי לעבור אצל עודד קטש בדרך ל-NBA…) הוא המשפחה. אצל כספי המשפחה דוחפת ודוחפת והיתה גורם מכריע בהחלטה האמיצה והנבונה לברוח ממכבי ת"א. מי שניהל וניווט את הקריירה של כספי הוא האבא שמעון שהאמין בילד כל הזמן.
גם אצל מקל המשפחה משחקת תפקיד חשוב. האבא אלון לא חשש גם להתעמת עם מכבי ת"א וניווט באומץ את דרכו של גל עד לליגה הטובה בעולם.
-
הדילמה
מן הראוי שביום כזה נתעסק במשחק מספר 7, האליפות של מיאמי, הפלייאוף המשובח שהגיע לקיצו, הפעם האחרונה של דיוויד סטרן, ההקרבה של סן אנטוניו וכמובן לברון ג'יימס. מה כבר אפשר להוסיף שלא נאמר עדיין? כל מהלך קיבל אלף פרשנויות וכל זווית אפשרית של המשחק כבר נחקרה, נותחה וסוקרה. לכן הגעתי למסקנה שלי פשוט אין מה להוסיף. אז אני אהיה אנוכי ואשתף בדילמה שאחזה בי לאורך היממה האחרונה :
ברגע שריי אלן קלע את השלשה שהביאה את המשחק השישי להארכה, הבנתי שאני בבעיה. היה לי ברור שמהארכה הזאת מיאמי תצא מנצחת ולא יהיה מנוס ממשחק מספר 7. כמה רציתי לטעות ולראות את סאן אנטוניו מסיימת את הסדרה באותו הלילה – אבל זה לא התממש, מה שהציב אותי באחת הדילמות המסובכות בהן נתקלתי לאחרונה.
ניסיתי להדחיק, לא רציתי להגיע לפינה הזאת, אבל נאלצתי להשלים עם העובדה שסן אנטוניו פשוט מסרו את האליפות שכבר הייתה להם בידיים והעבירו את ההכרעה ליום שישי לפנות בוקר שעון ישראל. בדקתי שוב ושוב שאני לא מתבלבל, כל כך רציתי להתבלבל! למה לא לדחות את המשחק בעוד יום? לתת לשחקנים עוד יום מנוחה לפני משחק מספר 7 ולי פתרון מושלם לבעיה שלי. אבל לא כך רצה הגורל והמשחק נקבע לשישי לפנות בוקר ויומיים של ייסורי מצפון החלו.
מאז שאני זוכר את עצמי אוהד כדורסל, אותם ימים של מייקל ג'ורדן (הוא ולא אחר!) לא פספסתי את משחק האחרון של העונה, את משחק האליפות: בין אם זה בלילה שלפני לימודים, אם זה בלילות לבנים במוצב או אם זה לשבת לבד ב-10 בבוקר במקום היחיד בעיירה באוסטרליה שמשדר NBA כדי לראות את סדרת הגמר. אף פעם לא עלה בי כל ספק – יש דברים שלא מוותרים עליהם.
הפעם העמידו אותי במבחן, ממש מבחן. מבחן אמיתי כזה שעושים ב-8 בבוקר ביום שישי. לוח המבחנים לא התחשב וקבע לי את המועד במבחן החשוב ביותר דווקא ביום שישי בבוקר, כן אותו בוקר שכמה שעות לפני נערך משחק מספר 7.
עשיתי את כל החישובים, חישבתי את כל האפשרויות, התייעצתי עם אינספור חברים ועדין לא הצלחתי להגיע לתשובה. האם אני אספיק לחזור מהעבודה מאוחר בלילה, לראות את המשחק שסביר להניח הסתיים ב-7 בבוקר ומיד לצאת למבחן? מה הסיכוי שאני אצליח להיות חד ורענן במבחן אחרי שלא ישנתי כל הלילה (וכל היום לפני)?
לחלקכם וודאי זה ישמע כמו קיטור, אבל אני מסוג האנשים שזקוקים לכמה שעות שינה בלילה כדי להיות מפוקסים ביום למחרת. השעה כבר 01:00 ועדין אין לי פתרון. כשחזרתי מהעבודה עייף ומותש הבנתי שאני פשוט לא אצליח, אני לא אצליח לראות את המשחק ולעשות את המבחן ואז החלטתי שלא בלב שלם להקליט את המשחק, לכבות את הטלפון כדי לא לקבל עדכונים ופשוט ללכת לישון.
השינה לא הייתה רציפה: תהיות תוך כדי החלום, מלאה בגלגולים ומחשבות על המשחק: איך אני פועל כשאני אקום? לראות את התוצאה? ללכת למבחן ולנסות להתעלם מהעולם החיצון? לקום מוקדם ולהספיק לראות את ההקלטה? ואיך אני אוכל לעשות את המבחן בלי לדעת מי האלופה? המתח יגמור אותי. מסתבר שגם תוך כדי הלילה, כשכבר חשבתי שפתרתי אותה – הדילמה סירבה להסתיים.
בסופו של דבר התעוררתי עוד לפני שהשעון המעורר צלצל, קמתי כמו מתוך תותח מלא אנרגיות, חייב תשובות כאן ועכשיו, פתחתי את הטלוויזיה….אבל הגעתי שנייה מאוחר מדי, התמונה הראשונה הייתה של אריק ספולסטרה מחייך במסיבת העיתונאים, הבנתי שמיאמי אלופה. התגובה הראשונית הייתה אכזבה מהתוצאה כי רציתי שסן אנטוניו ינצחו, התגובה השנייה הייתה לרוץ למחשב לבדוק את לוח התוצאות, הקלעים, תוצאות הרבעים והניתוח המלא של המשחק.
ואז הבנתי! כמה שטעיתי! איך הרשתי לעצמי לפספס כזה משחק?
בסופו של דבר ראיתי את המשחק המוקלט אחרי המבחן, ידעתי איך כל מהלך יסתיים ועדיין התפעלתי מהמשחק של לברון, התרגשתי מהתנועות של טוני פארקר, צעקתי יחד עם אנדרסון ובסוף בכיתי מבפנים יחד עם טים דאנקן. לאורך כל המשחק רק מחשבה אחת עברה לי בראש – איך לא ראיתי את המשחק הזה בשידור ישיר!?
אומרים שחצי מפתרון הבעיה הוא להודות בטעות. אז אני מודה! טעיתי! שמתי את הרגש בצד והלכתי עם ההיגיון, אבל לפעמים צריך פשוט ללכת עם הלב. קשה לי עם זה ולכן אני מודה בטעות – אני פספסתי את משחק מספר 7 באחת הסדרות הטובות בשנים האחרונות, אם לא הטובה בעשור האחרון, להבא זה לא יקרה!
האם היה שווה לפספס את זה!? לא!
ומה לגבי המבחן!? – תוצאות בהמשך…
לסיום, ברכות למיאמי. ליבי עם סאן אנטוניו. ונפגש בעונה הבאה!
