דיוויד בלאט לא מאמין בליאור אליהו. בלאט מאמין בתועלת הקבוצה. אילו היה מאמין שאליהו יכול לתת משחקים מעמדה 4 שיצליחו לספק את מה שהקבוצה צריכה בשביל להתקדם בשלבים המתקדמים של היורוליג, הוא היה מוותר על נסיון השילוב האובססיבי של קיינר מדלי בחמישייה הראשונה.אבל בלאט לא מוותר, עד כדי כך הוא לא מוותר שהוא כמעט הקריב את המשחק שלשום נגד אלבה על מזבח הקיינר מדלי.
עד כאן העובדות, מכאן והלאה השערות, השערות שלי. בלאט טועה. לא סתם טעות, אלא כזו שדוקרת את העין ומקוממת את הלב. מה שנקרא בעברית טעות לא הכרחית בעליל. בין אם בקבוצה הזו יש מספיק כשרון בשביל לזכות ביורוליג או לפחות להגיע לפיינל פור, הדעות חלוקות. לגביי דבר אחד קשה לחלוק. ליאור אליהו נתן בתחילת העונה הזו תפוקה שעולה על רוב שחקני הסגל האחרים, לרבות קיינר מדלי. אבל בלאט בשלו. רכבת החילופים במשחק האחרון שהזכירה יותר מכל את הכהונה הראשונה שלו במכבי, נראתה מנותקת מהמשחק. יש שיגידו שבלאט יודע משהו שאני לא יודע וגם הם לא יודעים, והוא עד כדי כך טוב שאף אחד אחר לא יודע חוץ ממנו עצמו, אבל כנראה שגם אלוהים לא ממש יודע למה צריך לחבל בחמישיות שרצות טוב ביחד. ברבע השלישי אליהו נכנס במצב של 46-40. במספר פעולות טובות שלא ממש קשורות למשחק כדורסל כפי שמובן ע"פ מומחים בעולם, הוא הצליח להחזיר את מכבי למשחק. שם מציאת איש פנוי, פה fade away תוך כדי סבסוב כשהגוף לא יציב עם הטלת גויאבה, ולבסוף גם איזו חטיפה הנובעת מערנות לא אופיינית ודריסת מגנים בהתקפה מתפרצת. אליהו עשה הכל, גם דברים שלא צריך לעשות, והחזיר את מכבי למשחק. כאן גם טמון הכלב. או העצם. או העניין.
כלב.
במשחק כדורסל קלאסי כפי שהתהווה במשך עשרות שנים נוצרו חמשת העמדות כשהן מאפשרות שקט נפשי מסוים בשביל כל מאמן. כך כל בחור מגודל עם 2.10 מטר ומעל 100 קילו היה מוצב אוטומטית בעמדות מספר 4-5, בעוד ש'גמדים' בגובה 1.90 ומטה מצאו עצמם בעמדות הגארדים, לרוב הרכזים. עד כאן קלאסיקה. את האליפות האחרונה באנ בי איי לקחה מיאמי כשהיא משחקת רוב הזמן בלי שום גבוה מוגדר. סר צ'רלס שיחק את רוב שנותיו בעמדה מס' 4 כשעם הגובה שלו גם עמדה מס' 3 הייתה אמורה להיות בעיה. טוני קוקוץ' אמור היה להיות גבוה לפי כל פרמטר (2.11 על 107 קילו) וכך גם האמריקאים השתמשו בו, רק שכל אירופאי/מזרח תיכוני ממולח, לא יכול היה שלא לתהות איך לעזאזל החבר'ה האלה מפספסים את מי שיכול להיות הרכז הכי טוב במשחק. מג'יק ג'ונסון היה הרכז הכי טוב במשחק עם גוף של פאוור פורוורד. אלן אייברסון בכלל היה צריך לעבור לשחמט עם הגודל שלו. למה אני זורק את כל הטריוויות הידועות לכל האלה? רמז רמז זה קשור בשני הבחורים מהפסקה הקודמת.
עצם.
דיוויד בלאט רוצה ללכת למלחמה כשהוא יודע בדיוק מה יש לו, הוא יודע בדיוק איך להשתמש בו והוא יודע איך להשתמש בו ככה שהוא ינצח את המשחק. אתה לא יכול להשתמש במשהו שאתה לא מבין איך הוא עובד ואתה לא מבין מה תהיה התוצאה של הפעולה שלו. העניין הוא שגם ליאור אליהו לא מבין איך הוא עצמו עובד, גם אני ואת/ה לא יודעים איך הוא עובד ומר בלאט רק מקווה שהוא ראה כבר את הכל. ניק קיינר מדלי לעומת זאת הוא פאוור פורוורד מצויין בפוטנציה הוא 2.03, הוא רחב, יש לו קליעה טובה מכל הטווחים, ,הוא יודע להתמקם טוב בריבאונד ויש לו קבלות מהליגה הספרדית (עוד טריוויה – אין אולם פחים בליגה הספרדית). ניק קיינר מדלי הוא האופציה הבטוחה. יותר מכך הוא האופציה הצפויה. במילים אחרות את קיינר מדלי אפשר להכניס לתבנית, את ליאור אליהו אי אפשר להכניס לפיתה. הוא מסוג השחקנים האלו שגורמים לפיטורים של צלמי טלוויזיה. שחקן שנכנס למסך מצד שמאל של הפריים ומסיים כשהוא משוטט על הטיילת בלי להבין איך הגיע לשם. הוא הדבר האמיתי רק שלא ברור לגמרי של מה.
העניין.
רק שדבר אחד אי אפשר לקחת מאליהו, בעוד שבעונות קודמות משחקו היה חיובי לרוב ושלילי לפרקים, הרי שהחלק השלילי במשחקו הצטמצם השנה משמעותית. אין לי מושג אם מדובר בהתבגרות כאדם או לחילופין בהבנה של מגבלותיו של שחקן, הברגים התחילו להסתדר קצת יותר טוב בראש למר אליהו. בוקר טוב. בגיל 27 ליאור אליהו הוא הדבר הכי מלהיב שיש למכבי תל אביב בכדורסל להציע לצד אוחיון, הוא מהיר, הוא בעל שליטה סבירה עם הכדור, הוא מסוגל לשחרר מסירה שהיקמן היה יכול רק לחלום על למסור אותה ולוגאן יכול רק לקוות לקבל אותה, הוא יכול להטביע מהאותיות ויותר מכל אלו הוא בלתי צפוי.
תהרגו אותי אבל הדרך היחידה שקבוצה עם סגל שחקנים ברמה של מכבי לזכות באליפות היורוליג
השנה היא לסגל את אותה תכונה שהופכת שחקן כמו אליהו למה שהוא, בלתי צפויה. כשמכבי מעלה את החמישייה הקלאסית הברורה הכי טובה שהיא יכולה להעלות אנו מוצאים בסגל את אוחיון, לוגאן, סמית', קיינר מדלי ושון ג'יימס. החמישייה הכי טובה שרצה אתמול הייתה זו של אוחיון, לוגאן, פניני, אליהו ושרמדיני. החמישייה הראשונה יכולה להגיע ביורוליג עד שהיא תפגוש חמישיות קלאסיות טובות ממנה, אלו שהכסף לא ממש היווה בעיה בפניי בעליהן, אלו שנושקות ברמת החומר שלהם לזו שמשוחקת מעבר לים, אלו שנוצרו כך שגם מאמנים פחות מוכשרים מבלאט יוכלו לקחת אותם עד לגביע. החמישייה השנייה היא הסיוט של כל מאמן, דהיינו, זה שהיא שייכת לו וזה שהיא מתמודדת מולו. היא מוזרה, לא ברורה והיא נראית כאילו יצאה מתוך סרט רע על כדורסל במיסיסיפי של שנות ה50. מה שנקרא ג'ין הקמן בוערת. לבלאט נותר רק לבחור, עוד עונה אירופאית בינונית צפויה להחריד ומשעממת להפליא, או לקחת את ההחלטה המסוכנת, זו המטורפת קצת, מסוג ההחלטות שאפיינה יותר את הפסיכי עם התותים וללכת על רכבת הרים שכולם יכולים לעלות עליה, כולם נהנים בה, אבל אף אחד לרבות בלאט לא יודע איך היא תגמר.
