לאור ההצלחות הרבות שלי בתחום התחזית בכדורסל (ואבא שלי אמר לי פעם: "תטפוח לעצמך על השכם, כי אף אחד לא ייעשה את זה במקומך"…) ולאור דרישות הקהל להלן תחזית משחקי ההצלבה:
המיקומים ייקבעו לפי המפגשים הישירים בין הקבוצות. אילת נגד חיפה על המקום השני, נתניה נגד ירושלים על המקום הרביעי וגלילבוע נגד הפועל ת"א על המקום השביעי.
מקום 1:
מכבי ת"א.
מקום 2-3:
כרגע שוויון נקודות בין אילת לחיפה. לאילת משחקים קשים: ירושלים וחיפה בחוץ ומכבי ת"א בבית. לחיפה נותר לשחק עם מכבי ת"א בחוץ ואילת וראשל"צ בבית. בהנחה ששתיהן יפסידו למכבי ת"א, הרי הכול מתנקז למפגש ביניהן. אילת נראית יותר טוב, אבל הביתיות תכריע וחיפה תסיים שנייה לאחר ניצחון ברוממה על אילת.
מקום 4-6:
נתניה שנראית מצוין בשבועות האחרונים תסיים רביעית. נותר לה לשחק נגד ראשל"צ ומכבי ת"א בחוץ ונגד ירושלים בבית. המפגש הקובע עבורה יהיה נגד ירושלים בבית והיא תנצח ותסיים רביעית, ירושלים תסיים חמישית וראשל"צ תסיים שישית.
מקום 7-8:
גם כאן הכול מתנקז למשחק אחד ביום חמישי הקרוב בגן נר. שתי הקבוצות במומנטום טוב וצפוי קרב מרתק. גלילבוע תחזור עייפה מהמסע בבלקנית, והאוהדים של הפועל ת"א מהמרכז ומהעמק ייתנו לה אווירה ביתית, שתוביל אותה למקום ה-7 והימנעות מדרבי נוסף העונה.
לפניכם רשימה של שחקנים מפתיעים הנמצאים ברשימת המובילים בקטגוריות סטטיסטיות בליגת ויינר שלא בהרכח מאפיינת אותם ובהחלט לא הייתם מצפים לראות אותם שם: דרון וושינגטון מנתניה שני בחטיפות, הפורוורד היחיד בחמיישיה הפותחת. דונטה סמית' מחיפה שביעי במדד +/- היחיד שלא ממכבי ת"א בצמרת הרשימה. ניק קיינר מדלי ממכבי ת"א, שביעי בהטבעות. ליאור אליהו ממכבי ת"א, הפורוורד הראשון בליגה באסיסטים, ג'וליאן מיילס מאשקלון, הגארד היחיד בין העשרים הראשונים בריבאונדים, אלישי כדיר מירושלים רביעי באחוז ל-2.
2. מנה עיקרית – שיאי קריירה של ישראלים
הישראלים נותנים מחזור נהדר ומוכיחים שאם המאמנים נותנים הזדמנויות ומפתחות, יש מי שלוקח אותם: הפועל ת"א וארז אדלשטיין ממשיכים לנצח בגדול. והפעם בתבוסה על הרצליה מוביל אותם יונתן שולדבראנד עם שיא קריירה של 21 נק', ו-7 ריבאונדים, לידו מתן נאור היעיל עם הגנה ענקית הכוללת 6 ריבאונדים ו-5 חטיפות. הפועל ת"א היא היחידה שלאורך כל העונה הישראלים שלה קולעים ומשחקים הרבה יותר מהזרים ! בהרצליה ניתן כבוד לניב ברקוביץ שהגיע ל-1,000 נקודות בקריירה עם משחק מצויין ו-17 נק'. לא ברור מדוע מתן חרוש לא משתף במצבה של הרצליה את אליאב אוחיון ובן אלטיט !!!
גלילבוע מנצחת עם משחק טוב של יניב גרין, בערב של 12 נק' ו-5 ריבאונדים.
אפיק ניסים מוביל את הפועל אילת לניצחון ענק עם 20 נק' וסחיטה של 8 עבירות, שצעירי אילת זוכים לדקות משחק. בראשל"צ הישראלים והצעירים מקבלים דקות משחק אך מצטרפים לחולשה הכללית של הקבוצה.
באשדוד דרור חג'ג' מוליך את הקבוצה לניצחון עם 14 נק' ומדד 17, בחולון הרוש הישראלי היחיד שקולע: 14 נק'
הישראלים של נתניה מובילים אותה לניצחון ענק: אייל שולמן עם ניהול משחק מצויין הכולל 17 נק' ו-8 אסיסטים, יהוא אורלנד חוזר להפגיז עם 18 נק', וטמיר אריאלי מוסיף 8, מולם בחיפה רק גל מקל מתפקד עם שיא קריירה של 32 נק',
הישראלי של השבוע:אייל שולמן ויונתן שולדבראנד.
אייל שולמן (ברק נתניה)
יונתן שולדבראנד (הפועל ת"א)
3. קינוח – דור העתיד "הילדים של שנות התשעים"
מחזור מוצלח עם הרבה דקות לדור העתיד שלנו: אילת בסימן 3: 3 הצעירים שלה: גיא כהן, דור שופן ואוריה מזרחי קולעים כ"א 3 נק', מולם בראשל"צ אור סולומון עם 7 נק', 6 ריבאונדים ומדד 10, שון דאוסן מסיים עם 6 נק' וגם גיא פרבר עם 2 נק'.
בהפועל ת"א בר טימור קולע רק 9 נק' ורום גפן משותף לדקה. בהרצליה בן רייס וגיאלביא מאכזבים עם 20 דקות ו-2 נק' ביחד !
נמרוד טישמן מגלילבוע משחק 23 דקות וקולע 8 נק' ו-4 ריבאונדים. מולו באשקלון דודו שמריז ממשיך לקבל קרדיט גדול ומקבל 19 דקות בהם קולע 5 נק'.
בחולון: צ'רנוביץ, הרמן ונאור שרון מקבלים דקות בלי תפוקה.
בנתניה דולב דראפיץ' מסיים עם 6 נק' וטמיר אריאלי עם 8 דק'.
לכל אחד מאיתנו היה פעם את החלום "להיות שחקן כדורסל", כשהיינו ילדים פנטזנו על הרגע הזה, כשהתבגרנו זה הפך לDay Dream בשעות הארבעים וחלקנו עדיין תוהים "מה אם רק היה לי עוד כמה סנטימטרים?". גובה הוא ללא ספק המכשול העיקרי, מגיע השלב בו אנו יודעים שלא נגבה יותר ושם זה נגמר. כשרכזים היום מתנשאים לגובה ממוצע של 2 מטר, מובן לכל שכדי להיות שחקן כדורסל ברמות הגבוהות ביותר צריך בראש ובראשונה להיות גבוה.
אז האם האיש הקטן זונח את חלומו להיות שחקן כדורסל וממשיך הלאה? רבים וטובים הוכיחו וממשיכים להוכיח לנו שלא!
יש לנו חיבה גדולה לקטנים שמצליחים כל כך בגדול: כי הם שונים, הם מלהיבים, הם מלאי אנרגיה ומוטיבציה להוכיח שהגובה אינו קובע והם קצת מייצגים גם אותנו, האנשים הקטנים.
גם אם אנחנו ממש לא אוהבים את הקבוצה בה האיש הקטן משחק, אף פעם לא נוכל שלא להזדהות איתם: להגניב חיוך כשהם חוטפים כדור מהסנטר, לוקחים ריבאונד, קולעים בלי לראות את הסל עם היד של המגן בפרצוף ולעוף איתם כשהם עולים לדאנק שנראה לא אפשרי בכלל.
אז כי אנחנו כל כך אוהבים אותם, מגיע להם שנזכר בהם מדי פעם. נכון שהם לא בולטים בין כל מפלצות הליגה, אבל הם שם יחד איתם, משחקים על אותו פרקט, זוהי כתבת הצדעה לאיש הקטן!
רבים וטובים שלא הצליחו לעבור את ה- 1.80 מטר דווקא כן עברו בליגה הטובה בעולם וחלקם עדיין משחקים בה היום. אולי הבולט ביותר כיום בגובהו המינימאלי הוא נייט רובינסון. כשהוא מתנשא לגובה של 1.79 מטר בלבד נייט רובינסון שבר את אחד השיאים המעניינים של הליגה, הוא זכה 3 פעמים באליפות ההטבעות בשבוע האולסטאר מתוך 4 פעמים שהשתתף (פעם אחת "התפלק" לו והוא הגיע רק למקום השני). בזכייה הראשונה הוא קפץ מעל ספד ווב (אגדה נוספת בז'אנר הנמוכים, הוא יקבל את הכבוד המגיע לו בהמשך), בזכייה השנייה הוא קפץ מעל דיווט הווארד שגבוה ממנו במעל 40 ס"מ ופעם שלישית כבר גלידה. חוץ מלהגיע אחת לשנה לתחרות ההטבעות, רובינסון מניב גם מעל 11 נקודות בממוצע למשחק במהלך הקריירה והיום נותן כתף לשיקאגו בולס.
נשאר בהווה, עוד יותר בולט בחסרון הגובה שלו זהו ארל בויקינס, נכון להיום 1.67 ס"מ וכנראה שגם כך יישאר. סביר להניח שכל מי שקורא את המאמר כעת עבר או נוגע בגובה הזה, אך מה שהבחור הקטן הזה מסוגל לעשות ראוי להערצה. כשהוא מוקף במגדלים מכל כיוון, בויקינס בעונותיו היפות בדנבר רשם ממוצעי נקודות שנעו בין 12-15 נקודות למשחק ו-4.5 אסיסטים. לא רק שאינו גבוה במיוחד, בויקינס גם מחזיק בתואר השחקן "הקל" ביותר בליגה עם משקל נוצה של 60 ק"ג. קל לפספס אותו בין כל ענקי הליגה אבל מר בויקינס כבר משחק 13 עונות בליגה (עם גיחה קטנה לאיטליה) ולא נראה שהגובה מהווה עבורו מכשול.
נמוכים וטובים עברו בליגה הטובה בעולם והוכיחו שלכל חסרון של גובה, יש יתרונות רבים אחרים: שליטה בכדור, זריזות, מהירות, חטיפות ומלא מוטיבציה להוכיח שהם יותר מגימיק. דוגמאות של כוכבים נמוכים שכאלו יש מספר: תחילה אייברי ג'ונסון הנהדר שגם זכה באליפות בשנת 1999 עם סאן אנטוניו, זכה להיות חלק מהיכל התהילה של הספרס ואפילו מבצבץ לנו עד היום על המסך לפני מספר שנים כמאמן והיום כפרשן. דרך טרל ברנדון ודמון סטודמאייר שכיכבו בשנות ה-90 המאוחרות והיו לרכזים המובילים בליגה. אבל הקרם האמיתי של ז'אנר הנמוכים הוא ללא ספק ספאד ווב: בגובה 1.70 מטר הוא עד היום אחד השחקנים הכי מזוהים עם אטלנטה הוקס (וממש לא בגלל שהוא בילה שם את מירב זמנו בקריירה). במשך 12 עונות ו-4 קבוצות שונות בליגה (וגם גיחה קצרה לאיטליה, כנראה מקום חביב מאוד לשחקנים הנמוכים) העמיד ממוצעים נאים מאוד של 10 נקודות -5 אסיסטים למשחק, אבל מעבר לסטטיסטיקה ספאד ווב תבע את חותמו בהיסטוריה כשניצח בתחרות ההטבעות של שנת 1986 אז ניצח את ידידו דומיניק ווילקינס והפתיע את התקשורת והעולם כולו כשהיה השחקן הראשון מתחת ל-1.80 מטר שזוכה בתחרות (שיא שהחזיק מעמד 2 עשורים, עד הגיע נייט רובינסון).
אם ספאד ווב הוא הקרם, אז בשבילי אישית ובכוונה שמרתי אותו לסוף, הדובדבן שבקצפת הוא ללא ספק טיירון קורטיס באגס, או בכינוי המוכר יותר שלו מאגסי באגס. לא רק שהוא השחקן הנמוך ביותר שדרך אי פעם בליגה הטובה בעולם, בגובה כמעט לא הגיוני של 1.61 מטר (!!), הוא גם רכז נהדר שהוביל את שארלוט הורנטס בשנות ה-90 הנוצצות שלה יחד עם אלונזו מורנינג ולארי ג'ונסון. מאגסי מחזיק בלא מעט שיאים של ההורנטס: אסיסטים, דקות, חטיפות וגם איבודים. הוא היה דמות אהובה ונערצת בשארלוט למרות ממצעיו הצנועים של 7.7 נקודות ו-7.6 אסיסטים למשחק במהלך קריירה של 14 עונות בליגה. למרות גובהו הזעיר מאגסי באגס צבר במהלך הקריירה 39 חסימות. אולי אני נותן לו טיפה יותר קרדיט ממה שמגיע לו, אבל אני זוכר לו חסד נעורים וכמוני כל ילד מעט קטן ונמוך משאר הכתה שראה בבאגס מודל לחיקוי.
היום שחלום השחקן מזמן פג לו, אני עומד ומצדיע להם, אותם שחקנים שכנגד כל הסיכויים לא ויתרו על החלום ושברו את כל המוסכמות והוכיחו שוב שכדורסל הוא משחק של כולם, לא רק של גבוהים!
תודה לכם לכל ה1.80 מטר ומטה שהפכתם את המשחק למרגש עוד יותר!
שלושה שבועות בלי כדורסל היו קשים, וטוב שחזרו למגרשים. היה עצוב לראות אתמול איך עיתוני הספורט ואתרי האינטרנט דוחקים את מחזור המשחקים בליגת וינר בכדורסל למקומות השמורים לתחרויות ספורט, ויסלחו לי החברים מיזרעאל, כמו רוגבי ובדמינטון. חלקם אף התעלמו לחלוטין (אתר ONE העלה פרומו רק כמה שעות לפני תחילת המחזור מועתק מילה במילה מאתר המנהלת) והגדיל לעשות ערוץ הספורט שהחליט שהמשחק של גלילבוע ישוחק ביום רביעי נגד אשקלון בעוד חולון נגד נתניה יהיה ביום חמישי. כולם עסקו, קידמו והללו את המשחק של מכבי ת"א ביורוליג.
דה לקסוס אמר פעם: "נקמה היא מנה מצוינת כשהיא מוגשת קר". ואכן אתמול בערב אחד שילמו מפירי השביתה ומי שפגעו בעתיד הכדורסל הישראלי, בגדול על המגרש: שחקני מכבי ת"א, עו"ד שמעון מזרחי והמחסל דיויד בלאט חטפו הפסד מביש ומפלה צורבת במדריד. הישראלים הפחדנים שלה שהפרו שביתה, שבתו על המגרש: הם קלעו 8 נקודות ביחד !
יהוא אורלנד ואלירן גואטה מנתניה חטפו אתמול בראש מחולון. יהוא אורלנד האומלל שיחק 22 דקות 0/4 מהשדה, 0/2 מהעונשין ומדד שלילי של 4-, מישהו אמר מגיע לו ?
גם שחקני אשדוד שהזדרזו להפר שביתה ולהגיע לאולם חטפו בראש מ… הפועל ת"א ששחקניה הובילו את המאבק בראשות מתן נאור הנפלא שסיים ערב פנטסטי בסימן 6: עם 16 נקודות, 6 ריבאונדים ו-6 אסיסטים.
ומילה אחרונה על ההסכם. במילה אחת: בושה. בשתי מילים: בושה וחרפה. ההסכם טוב לקבוצה אחת: מכבי ת"א. הוא רק מנציח את שליטתה המוחלטת בענף המוביל בישראל ובדרך להחריב אותו על מזבח ההישגים של הקבוצה שמייצגת בעיקר את עצמה.
דיויד בלאט לא קיבל / התפטר ממשרת מאמן נבחרת ישראל אי שם ביולי 2005 לאחר שהתברר שאין ברשותו תעודת מאמן. לאחר הזכייה שלו עם רוסיה בזהב באוגוסט 2012 הוא אמר את הדברים הבאים: "אני כבר במקום אחר בחיים. שלושה עורכי דין זוטרים ועלובי נפש עשו את כל הבלאגן. בגלל 15 שעות עיוניות שחסרו לי לקבלת תעודת מאמן, אסרו עליי להיכנס לאולם ולהעביר אימון. אז קמתי והלכתי".
ועכשיו לתיאוריה מעניינית: בגלל האירועים האלו, בלאט החליט לעשות דווקא ולחסל במו ידיו את הכדורסלן הישראלי ועתיד הכדורסלן הישראלי על מזבח פולחן האישיות שלו והישגיו. תראו לי שחקן ישראלי אחד שבלאט הלך איתו והאמין בו עד הסוף בכל הקריירה שלו. תראו לי צעיר אחד שקיבל ממנו את המפתחות להוביל את הקבוצה כמו שעשו עם קטש ובורשטיין. במקום זה הוא נוהג לגעור, להשפיל ולפגוע בכוכבים הישראליים באותם מקומות שהזרים מקבלים הנחות. על שביתת השחקנים האחרונה הוא אמר שהיא בדיחה. ולא, אל תגידו יוגב אוחיון, למי שזכרונו קצר: יוגב אוחיון נכפה עליו, ובלאט טרח להאשים אותו מול כולם בחדר הלבשה בהפסד בעונה שעברה בסדרה מול פאו, כמו שיוגב מתאר: "הוא בייש אותי, קילל לעברי, ובעיקרון השפיל אותי אל הנקודה הנמוכה ביותר”, זו היתה תחתית המדרגה עבורי, בה ראיתי באמת איך רואים אותי במכבי. אחרי עונה קשה כרכז הפותח וגורם משמעותי בסדרה נגד פאו, הואשמתי כבחור שנכשל להביא לקבוצה מקום בפיינל פור".
ליאור אליהו הפך משחקן מוביל ביורוליג לברירת מחדל מעיקה עבור בלאט. בפיינל פור לפני שנתיים בברצלונה הוא שותף לדקות ספורות ויצא אחרי 3 דקות ופניו אמרו הכל. במשחק ברוממה נגד חיפה הוא הוריד את אליהו לספסל תוך שהוא גער עליו ומוסיף בחדר ההלבשה להתעלל בו מול כל השחקנים: "שלוש שנים אני סובל ממך, שום משחק אני לא יודע מה אני מקבל ממך". גם השנה הואיל האדון בלאט לשתף אותו רק בלחץ של ההנהלה.
מורן רוט וגיא פניני לא נספרים, וגם בארבעים הפרש הוא מעדיף לתת לזרים לשחק מאשר לקדם את שחקני עתיד של הכדורסל הישראלי: איתי שגב ועידן זלמנסון. מקור בכיר במערכת אמר ש"בלאט לא מאמין בישראלים שלו".
אז הנה הצעה: לבלאט יובטח שהוא יהיה מאמן נבחרת ישראל אחרי עידן שיבק ובתמורה הוא יפסיק עם ההתנהגות המבישה שלו שפוגעת בראש ובראשונה בכדורסל הישראלי.
אנחנו אוהדי הספורט אוהבים להתחבר לשחקנים שלנו. המרחק אומנם גדול, אבל אנחנו מחפשים את נקודות הדמיון בהם אנחנו יכולים להזדהות עם השחקנים האהובים עלינו. הבעיה המדוברת נמצאת היום בכל תחומי הספורט הקבוצתי, בדאנק נתעסק כמובן בכדורסל.
מי לא כאב יחד עם ג'ון סטוקטון כשהוא נאלץ לפרוש ללא טבעת? מי לא עמד וכיבד את רג'י מילר באותו רגע מרגש בו הוא ירד פעם אחרונה מהמגרש, אפילו ספייק לי, יריבו המושבע הבין שזוהי סופה של יריבות נהדרת.
אנחנו אוהבים אותם, אותם שחקנים שנותנים את כל כולם על המגרש למען המועדון, הכדורסל ולמעננו. ואפילו שהם לא היו מספיק טובים וברי מזל בשביל לקחת אליפות, הם מספיק טובים בשבילנו ואנחנו לא נשכח אותם לעולם.
לאחרונה אני מחפש אותו בליגה. אותו שחקן שנלחם מעבר למלחמות האגו ורואה מחויבות למועדון שבו הוא משחק.
אני מחפש ומחפש ומעטים השחקנים עליהם ניתן להצביע כשחקני מועדון, אותם שחקנים ששנים קדימה יהיה זה לכבוד לתלות את הגופיה שלהם במרומי האולם.
האם התפיסה הזאת הפכה למיושנת? האם השחקנים הפכו את הקבוצות שלהם למדרגת קפיצה בדרך להגשמת מטרותיהם האישיות?
הנושא עלה לתודעה אחרי הקרקס התקשורתי שעשה לברון ג'יימס לפני שנתיים כשהחליט לעבור למיאמי. אם החלטה זו אתית או לא, כרגע זה לא הנושא, אך האם זאת הדרך שבה שחקן כדורסל מכובד עובר קבוצה? בסוג של תוכנית ריאלטי סטייל הקיץ של לברון, כששיאה היה בהכרזה בשידור חי ב-ESPN, מזה גמר רוקדים עם כוכבים? למה כל ההמולה הזאת? כך בסופו של דבר יצא שבמקום לבקר את הצורה בה בחר לברון לעבור קבוצה, התקשורת נותנת לו יד והופכת את ערוץ הספורט האמריקאי לקרנבל ריאלטי.
ה"מלך" ג'יימס מכנים אותו, אך כל ילד יודע שזו אינה דרך מלך.
ראו שחקני ה-NBA כי טוב וכן עשו. הסיקור הרחב שקיבלה תוכנית הקיץ "הפסטיבל של לברון" פתח את הדלת לשחקנים נוספים להתלונן על מר מצבם ורצונם לעזוב.
כבר היום כל שחקן שאינו חש מסופק / מרוצה / לא בא לו / שמח / קם לא טוב בבוקר רואה לנכון לשתף זאת עם התקשורת בידיעה שראשי המועדון שומעים את הדברים ויתחילו לעבוד על טרייד שיעמוד בציפיות השחקן עם עדיפות למועמדת לאליפות ועם חוזה מקסימום.
אחת הדוגמאות העכשיויות לטרנד הוא אותו סופרמן שלא מפסיק לחייך מאז שהגיע ללוס אנג'לס (למרות מצבם הלא מזהיר עד כה), אך עד לפני המעבר המתוקשר דאג סופרמן להודיע לנו שהוא לא מאושר בפלורידה, שקשה שלו ושהנהלת אורלנדו לא דואגת לספק לו צוות מסיע. אז כמו המלך, גם סופרמן הוכיח שאינו גיבור.
האוורד במדי אורלנדו
שחקנים כנראה שחכו שבסופו של יום הם עובדים, הם מרויחים יפה, משלמים להם בזמן ואקסטרות פינוקים לא חסר. עדין, כמו בכל מקום עבודה גם שחקן NBA יכול למצוא את עצמו לא מרוצה אך עניינים שכאלה אפשר לפתור בחדרי חדרים במשרדי ההנהלה ולא בדו שיח שמתנהל בין שחקן להנהלה דרך התקשורת.
ההפך הוא הנכון, הרי זה רק הגיוני ששחקן יתחבר לאולם, להנהלה, לשחקנים, למקום וחשוב מכל לאוהדים ולא ירצה לעזוב כי רק שם הוא מרגיש בבית.
אנחנו הקהל שואפים לחיבור שכזה, אם שחקן בית יחזור להיות תואר מבוקש, סביר להניח שלא נצטרך לסבול מסדרת ההמשך "הקרנבל של לברון 2".
אני רוצה לסייג שאין דבר רע בטרייד, במעבר בסוף חוזה או בבקשת עזיבה מצד שחקן את המועדון, אך דברים צריכים להעשות בטוב טעם ועדיף הרחק מעייני המצלמות.
תנו לנו את רגעי האושר ואת הכביסה המלוכלכת תכבסו במשרדי ההנהלה.
עם הזמן אנחנו נשארים עם שבבי גיבורים, מעטים שעוד זוכרים חסד נעורים לקבוצה שהאמינה בהם כשהם רק היו בחירות דראפט טריות, קבוצה שנתנה להם הכל ולמענה ולמען אוהדיה אותו שחקן מחויב עד היום בו הוא יתלה את נעליו. יש עוד בליגה שחקני בית שמזכירים לנו שיש קשר חיובי בין מועדון לשחקן, מטיישון פרינס ועד טים דאנקן אנחנו מחפשים אותם ורוצים להאמין בדרך שלהם כי זאת היא דרך המלך!
המאבק על עתיד הכדורסל הישראלי הפך לזירת התגוששות בין השחקנים התומכים ברוב ישראלי בחמישייה ומוכנים להתפשר על חוק רוסי ו-4 זרים, מולם בעלי הקבוצות שההצעה האחרונה שלהם מדברת על חוק רוסי ן-5 זרים, ו-3 צעירים מתחת גיל 22.
כלומר, המאבק כרגע הוא על רישום זר נוסף בסגל, או במילים אחרות, ניסיון נוסף למנוע פגיעה במכבי ת"א על חשבון עתיד הכדורסלן הישראלי, מכיוון שכל הקבוצות בליגה יכולות להסתפק ב-4 זרים.
עד כה לא שמענו את עמדת המאמנים, ולא בכדי. צריך לומר את האמת ! שום חוק רוסי או חוק אחר לא יעזור ! הבעיה הבסיסית היא שלמעט 2-3 מאמנים , אף אחד מהם לא מאמין בשחקן הישראלי ולא רואה מטרה בקידום צעירים על חשבון הישגים.
דיויד בלאט, מוביל משחקים חסרי משמעות ב-30 הפרש ומייבש את שגב וזלמנסון על הספסל, הרצליה של בית הלחמי לא מתפקדת ועדיין הוא לא נותן צ'אנס לאלטיט ואוחנון, ליובין ייבש רוב העונה את ביר כץ, טישמן ובית יוסף על הספסל, גרינברג נותן הזדמנויות מעטות לצ'וברוביץ ושוטבין למרות הרוטציה הקצרה שלו, פרנקו לא נותן דקות לצעירים שלו וכך נמשכת הרשימה…
רק ארז אדלשטיין שנותן במה, בטחון ואמונה לבר טימור ויותם שירן, אפי בירנבוים שקידם את דאוסן וסולומון ועודד קטש שלקח אליפות עם ישראלים ראויים לציון !!!
אתמול נתן עודד קטש הזדמנות נדירה לשמוע מה חושב מאמן ישראלי שלקח אליפות עם ישראלים וקידם אותם: "השיטה של חוק רוסי עם חמישה זרים מאפשרת המון דקות לישראלים, אני לא בטוח ששלושה צעירים בטופס יכול לעזור, אבל כשגלבוע/גליל לקחה אליפות עם חמישה זרים וחוק רוסי, היה ביטוי גדול לישראלים: אלישי כדיר, גוני יזרעאלי , גל מקל, דגן יבזורי
אימנתי הרבה שנים בגלבוע/גליל, הרבה שחקנים עברו תחת ידי וצעירים מוכשרים מצאו את מקומם בקבוצה ובליגה תחת החוק הרוסי: יוגב אוחיון, עומרי כספי, דגן יבזורי, גל מקל, אלישי כדיר והרשימה עוד ארוכה..
יש לי הרבה ביקורת על השחקנים שמנהיגים את המאבק הזה ולצערי הם בעיקר פוגעים בעצמם. אין שחקנים ישראלים שמגיע להם לשחק ולא משחקים. כשיש כאלה שמגיע להם לשחק, זה אינטרס שלנו המאמנים לקדם את השחקנים הישראלים ואנחנו מעדיפים לקדם שחקן ישראלי טוב מאשר שחקן זר.
אני בטוח שקבוצות שיהיו להם ישראלים מספיק טובים ובכירים, יעדיפו לשחק גם עם ארבעה זרים בסגל. אני יודע שאני יעשה זאת במידה ויהיו לי ישראלים ברמה גבוהה בקבוצה. "
אם כולם היו חושבים ומתנהגים כמו קטש אולי לא היינו צריכים חוקים ושביתות…
יום האולסטאר בהפקת מנהלת הליגה, היא החלטה חכמה שמביאה את הכדורסל לנוער בצורה מקצועית, מופתית ומהנה. בשעות הבוקר באולם רוממה בחיפה העבירו שחקני האולסטאר הדרכות ואימונים ביסודות כדורסל, בהנחייתו של בראד גרינברג, לשחקני מחלקות הנוער בחיפה: מכבי, הפועל וביתר חיפה. היה מרגש לראות את מקל, ג'ימס, חנוכי ואורלנד מלמדים שחקנים את רזי המשחק. מפתיע לראות את נאור, וושינגטון, יוטר ופלס מעבירים ברצינות ושקדנות יסודות הגנה. סטול, חג'ג', דייסון, סמית' וסטייט הפליאו בלימוד הקפצות כדור. קלאת'ס, דונטה, רייס, יבזורי ודאב העבירו אימון קליעות. טפירו, וניסים תרגילי כדור, ואתלטיקה בהדרכתו של מאמן הכושר רגב פנאן ביחד עם סקוטי הופסון ושלומי הרוש. ליאור אליהו, עידו קוז'יקרו, וגיא פניני, עופר רחימי ערכו שיחות והעבירו טיפים לשחקנים.
לאחר התחנות שיחקו הילדים משחק ראווה מול כוכבי האולסטאר ובסיום עלו הילדים על הפרקט להצטלם עם השחקנים ולקבל מהם גלויות חתומות. הרבה חוכמה, יופי ואושר היה בבוקר הנפלא הזה.
2. תם
יום האולסטאר, יכול להחליף את שמו "ליום המשפחה של שחקני הכדורסל". בימים רגילים השחקנים שומרים על מקצועיות רבה וריכוז גבוה, אבל ביום מיוחד זה, הגיעו חלק מהשחקנים עם משפחתם וילידיהם. התום של שחקני הכדורסל הופך אותם להורים נפלאים שמיכל דליות יכולה ללמוד מהם. עידו קוז'קרו במפגן אבהות מרשים עם ילד על הראש, הכתפיים והידיים שלא רוצה לעזוב את אבא לרגע. שון ג'יימס עם שני תאומים קטנים שממש מעריצים את אבא. דרון וושינגטון עם ילד קטן שבעזרת אבא הגיע עד לטבעת.
3. רשע
אחרי שנגמר האולסטאר ואחרי הניצחון המרשים של הישראלים מול הזרים, הקרב עובר לזירה אחרת. הרבה יותר רצינית, הרבה יותר עמוקה. השחקנים הישראלים נלחמים כעת על עתידם מול הרשעים האמיתיים – חלק מבעלי הקבוצות, שלא חושבים על עתיד השחקן הישראלי, אלא על הצלחות מידיות וחיפוש עשרות זרים בינוניים על חשבון הישראלים. הקרב הזה הולך להיות לא קל. הישראלים בראשות מתן נאור, טפירו, ניסים ואחרים הולכים עד הסוף. בעלי הקבוצות מצידם הולכים לעלות עם הנוער וגם הם לא יוותרו. נשמח אם עופר שלח יטיל את יהבו, וכמעשה הבוס שלו, יילמד את השחקנים הישראלים פרק בניהול משא ומתן.
4. ושאינו יודע לשאול…
צילום: גיל שאשא
דני פרנקו הסתובב אתמול ברוממה עם חיוך רחב. השחקנים פשוט מעריצים את המאמן הנפלא הזה. שילוב של ידע עצום ויכולת להגיע לשחקנים, הביאה אותו עד היום לקבוצות בינוניות עם שאיפות לא גבוהות והוא הצליח להוציא מהם את המקסימום. פרנקו אף פעם לא עשה לעצמו יחסי ציבור, פרנקו הוא מהסוג של הבן שלא יודע לשאול..
וכל זה מוביל לכך שתרשמו לכם סקופ בלעדי: דני פרנקו ייאמן בעונה הבאה את גלילבוע. ליאור ליובין יסיים בוודאות את דרכו בגלבוע. אוחיון אמר שהוא לא מפטר באמצע העונה אבל בסופה ייפטר גם ייפטר. גלילבוע זקוקה למאמן רעב, עם ניסיון שיודע לעבוד בשקט וצנעה. בקיצור גלילבוע צריכה ותחתים את דני פרנקו. יחד איתו, וזאת רק המלצה ותחושה, הוא יביא עמו כנדוניה את בן רייס ואולי דרון וושינגטון. ותזכרו איפה קראתם את זה לראשונה…
אי אפשר לפתוח את מספר חזק, ולהתעלם מהשתלטות חסרת המעצורים של אדון רקאנטי ומכבי ת"א על ערוץ הספורט. כנראה שהחשיפה של "פרשת פניני" והפגיעה במכבי, הכעיסה את בעל הבית בערוץ הספורט ועכשיו הוא מחזיר את הערוץ לימים חשוכים שהוא הופך להיות השופר של מכבי ת"א. העליהום בדרבי על אוהדי הפועל ת"א וההתעלמות מההישג הספורטיבי הגדול ביותר בשנים האחרונות חצה את הגבולות. אולי האדון עופר שלח יואיל בטובו לחוקק חוק המגביל שליטה של בעלי קבוצות באמצעי התקשורת !!!
בפעם האחרונה שמכבי ת"א הפסידו שתי משחקים ברצף היה לפני חמש שנים. מכבי הפסידה 4 מחזורים רצופים. אז היו אלה חולון, נהריה, גליל עליון ואשקלון. והפעם הפועל ת"א ונתניה. אז נגמר באליפות של חולון והפעם ???
לסיום העונה נותרו 2 מחזורים ונשאר רק הקרב על המקום האחרון לפליי-אוף העליון. אם נתניה תנצח את הפועל ת"א בשבוע הבא, היא תעלה לפליי-אוף העליון. ניצחון של הפועל ת"א בהפרש 7 (או לחילופין הפסד של נתניה לחולון) וניצחון על אשדוד והפועל ת"א תעלה לפליי-אוף העליון. ניצחון של הפועל ת"א על נתניה, וניצחון של אשדוד על הפועל ת"א יביא את אשדוד לפליי-אוף העליון.
2. מנה עיקרית – הישראלים – שובם של הגלאדיטורים…
גל מקל מוליך את חיפה לניצחון עם 14 נק', 6 אסיסטים, ומדד 17. חבל שגרינברגלא מפנים הטעויות שלו ולא לומד מטעויות שלאחרים, ולא משתף את הישראלים שלו: שוטבין, שגב וצ'וברוביץ, שהוא יצטרך אותם בשלבים הבאים.
בירושלים חוזרים לחיים: מאיר טפירו בעוד ערב נפלא עם 20 נק', 2/2 ל-3, 5 ריבאונדים ו-6 אסיסטים. ודן גרונפלד עם 16 נק' ו-5 ריבאונדים.
ניצן חנוכי חוזר להוביל את ראשל"צ עם 15 נק' ו-4 ריבאונדים. שאר הישראלים היו כינור שני. עודד שעשוע פורח באשקלון עם 15 נק' וניהול משחק מצוין.
בנתניה, למרות הניצחון הישראלים היו רק תפאורה וקלעו ביחד 16 נק' (פחות מבר טימור לבד שניצח את מכבי שבוע שעבר), המכבי ת"א רק יוגב אוחיון תפקד עם 11 נק' ו-6 אסיסטים.
דרור חג'ג' מוביל את אשדוד לניצחון גדול עם 15 נק' וסחיטה של 6 עבירות, מולם הקו האחורי הישראלי של אילת בן שימול את ניסים לא פוגע עם 6/18 מהשדה והתוצאה בהתאם…
דגן יבזורי מגלילבוע ממשיך ללהוט עם 16 נק', 5 ריבאונדים ו-3 אסיסטים. בהרצליה רק רייס מתפקד.
בהפועל ת"א מתן נאור קולע 12 נק' והגנת ברזל ובחולון הישראלים לא קיימים !!!
הישראלי של השבוע:גל מקל.
גל מקל
3. קינוח – דור העתיד "הילדים של שנות התשעים"
ברכות גדולות לדור העתיד שלנו, שקיבל זימון לנבחרת ישראל, והגיע הזמן שגם יקבל את המושכות בקבוצות שלו בליגת העל: בן רייס, בר טימור, אור סולומון ושון דאוסן.
אור סולומון משחק רק 13 דק' , קולע 7 נק', ובהחלט ראוי להרבה יותר דקות משחק, שון דאוסן נשאר על הספסל וחבל !. בתקופת בירנבוים שיחק סולומון 20 דקות בממוצע לעומת 10 דקות בממוצע בתקופת בוסני, שון דאוסן שיחק 5 משחקים מעל 10 דקות בתקופת בירנבוים לעומת 0 משחקים מעל 10 דק' בתקופת בוסני. אתר דאנק קורא לראשי ראשל"צ לא לאבד את היהלומים שלהם ושל הכדורסל הישראחלי כולו סולומון ודאוסן ולחייב את בוסני לשתף אותם הרבה יותר . הניצחון הוא לא העיקר !!!
דניאל תמיר ורפי מנקו זוכים לדקות בודדות בהפועל ירושלים.
בנתניה טמיר אריאלי משחק 10 דק' ומסיים עם 2 נק'.
באילת גיא כהןואוריה מזרחי משחקים כל אחד דקה תמימה.
בהפועל ת"א דור העתיד מקבל דקות ולא מספק את הסחורה: בר טימור בערב רגוע עם 26 דקות ו-9 נקודות.
בהפועל חולון דור העתיד: אלאספור, מושיאשווילי וצ'רנוביץ שוב לא מקבלים דקות וחבל !
נמרוד טישמן מגלילבוע משחק 14 דקות וקולע 2 נק', בהרצליה בן רייס עם 22 נק' באחוזים גבוהים. וגם איציק אוחנון, בדקה אחת מוריד ריבאונד וקולע סל, למה הוא לא משחק יותר ??? גיאלביא עם 22 דקות ו-2 נק'.
![הארוחה השבועית [מחזור 23]](https://dunk.co.il/wp-content/uploads/d_washington02-240x350.jpg)
