עונה חדשה וכמו בכל שנה אתר דאנק מפתיע ומביא לעולם חידוש מרענן. והפעם הכוכבים של דאנק:
בכל שבוע נציג 3 ישראלים, 3 זרים (ומתאזרחים) ו-2 צעירים (עד גיל 22) שיקבלו מאיתנו כוכבים. מקום ראשון – ***** (5 כוכבים), מקום שני – **** (4 כוכבים), ומקום שלישי – *** (שלושה כוכבים). בתום העונה נכריז ונכתיר בטקס מרגש את הכוכב של דאנק בכל קטגוריה. וגם נוסיף מילה טובה בכל שבוע. נצא לדרך…
הכוכב הישראלי של דאנק:
***** גוני יזרעאלי (חולון) – הוינר הגדול של חולון שב הביתה לתצוגה מושלמת: 6/7 מהשלוש, 6/6 מהעונשין, 7 אסיסטים, ומדד 31, ומעל הכול הוביל את חולון לניצחון ענק על מכבי ת"א
**** יונתן שולדבראנד (הפועל ת"א) – שלשה מנצחת, 15 נק', 3/3 ל-2, 3/5 ל-3, 5 ריבאונדים, 4 אסיסטים ומדד 22. מה עוד אפשר לבקש?
*** אפיק ניסים (אילת) – הוביל את הקבוצה מהדרום לניצחון חוץ, עם נקודות ברגעים שבהם גלילבוע חזרה למשחק. מסיים עם 20 נק', 4/6 ל-3, 7 אסיסטים ומדד 22.
הכוכב הישראלי הצעיר של דאנק:
***** שון דאוסן (ראשל"צ) – משחק נפלא עם שפע ביטחון ואנרגיות מטורפות. מסיים עם שיא קריירה של 20 נק', 5 ריבאונדים, 2 אסיסטים ומדד 20. עצר את הריצה של נס ציונה במו ידיו.
**** אדם אריאל (ירושלים) – המשיך את היכולת הטובה ממשחקי האימון ופתח בחמישייה. להט עם שיא קריירה של 14 נק' ללא החטאה, והיה נקודת האור היחידה של ירושלים.
הכוכב הזר של דאנק:
***** אוסטין פרימן (אשדוד) – יצא כמו מלוע של תותח, עם 22 נק' , 3/4 ל-3 ובעיקר אחראי לניצחון המפתיע של אשדוד, עם לקיחת אחריות ברגעי ההכרעה עם 8 נק' בדקה וחצי.
**** טילר האניקאט (נס ציונה) – חטיפת השנה של העולה החדשה. 26 נק', 13 ריבאונדים, סחט 7 עבירות ו-4 אסיסטים. מדד 41. תחנה בדרך לקבוצה גדולה באירופה או NBA.
*** קווין פאלמר (אילת) – החזיק את אילת במשחק. מסיים ערב רב גווני עם 14 נק', 8 ריבאונדים, סחט 6 עבירות, 3 חטיפות ומדד 22.
מילה טובה
למאמנים הישראלים שמפקידים את ניהול המשחק בידי ישראלים (ואפילו צעירים): נמרוד טישמן בגלילבוע, אדם אריאל והלפרין בירושלים, דרור חג'ג' ודאוסן בראשל"צ, ניסים, ברקוביץ וחנוכי באילת, ליפשיץ באשדוד, לימונד בהפועל, בן שימול בהרצליה וגוני בחולון.
החוק הרוסי וחוק הצעירים יקדם את הישראלים ואת הצעירים
משחקי ההכנה מספקים לנו תקווה לעתיד טוב יותר לכדורסלן הישראלי בעקבות החוק הרוסי וחוק הצעירים ש/נחתם בין השחקנים למנהלת. אתר דאנק צופה שהחוקים האלו ייתנו לישראלים מהדרג השני וצעירים , מקפצה גדולה שעשויה להביא אותם לסגל הנבחרת: בן רייס הופך להיות איש המפתח של מכבי חיפה, אייל שולמן מוביל את נתניה, עמית שמחון חוגג בגלילבוע אור סולומון מרשים בראשל"צ, שלומי הרוש קופץ מדרגה בחולון.נתון מעודד נוסף הוא ההזדמנות הגדולה שנותנים המאמנים לצעירים שבילו בעונות קודמות על הספסל או בליגה הלאומית. והצעירים בהחלט מפתיעים ולוקחים את הצ'אנס בשתי ידיים: דולב דראפיץ' ויועד בית יוסף בנתניה, רפי מנקו בירושלים, חואקין שוכמן בגלילבוע, עוז בלייזר בהרצליה, ו
אנדוני גודס. צילום: הפועל ת"א
גיל אמיתי בנס ציונה.
"זר כן יבין זאת…" – הזרים הכי טובים הם הזרים שכבר היו פה
תופעה מאוד מעניינת מתרחשת בגזרת הזרים בליגת וינר. כפי שהראינו בדאנק בשנים האחרונות, הזרים הכי יעילים הם זרים ששיחקו כבר בליגה. במשחקי האימון אנו רואים את התופעה הזו בולטת, יתרה מכך שחקנים זרים שזו עונתם השנייה ומעלה מככבים בקבוצות: קני הייז לוהט באשדוד יחד עם מרכוס דאב, בריאן רנדל ודונט'ה סמית מובילים את חיפה, דווין סמית' וסופו במכבי ת"א, אנדודי איבי בהרצליה, דאנקן וקיצ'ן בירושלים, דווין מיצ'ל וטזמין מיצ'ל בראשל"צ, אנתוני גודס ובריאן אוסברי בחולון, ג'וליאן מיילס וראשון פרימן בנתניה, ומישל וואט בנס ציונה.
המרעננת הרשמית, הקרב על הכתר והיורדת הבטוחה.
משחקי האימון עד כה מבליטים את בני הרצליה שמועמדת להיות המרענן הרשמי של הליגה. מאזן של 0-3 , זרים מצויינים: אומה, דונלסון ואיבי לצד ישראלים מרעננים: עוז בלייזר, זלמנסון, זליקוביץ וגיא לביא ומתאזרח יעיל כמו דן גרונפלד שעל המקהלה מנצח אפי בירנבוים.
הקרב על התואר הולך להיות מאוד מעניין השנה. מכבי ת"א ממש לא מרשימה, מכבי חיפה נראית מצויין, הפועל ירושלים תתחבר, הפועל אילת מאותתת על כוונותיה וגם הרצליה, נתניה וחולון עשויות לתת פייט נהדר.
ואחרונה חביבה, גלילבוע. הקבוצה שהיתה חממה לצעירים וקבוצה עם שמחת חיים הופכת להיות חממה לבינוניות עם שחקנים אדישים, לא מלהיבים, בינוניים ומאמן אדיש. הדרך לדרבי עם גליל עליון נראה קרוב מתמיד…
המתאזרח הבא של הנבחרת
אלכס טיוס אכזב במשבצת המתאזרח. להערכתי יש היום 3 אופציות טובות ממנו. הראשון שכבר הצבענו עליו לפני שנתיים (ואולי איתו הנבחרת היתה מגיעה הרבה יותר רחוק) ג'ייק כהן ממכבי ת"א שבהחלט מספק את הסחורה במשחקי האימון. השני, דן גרונפלד מהרצליה שאם נותנים לו את השקט , האמון והביטחון הוא מחזיר בענק. והשלישי, אייזק רוזפלט מחולון השקט, הטוב והיעיל. ועוד אחרונה לסיום: אני ממש ממש מתגעגע לליגת וינר…
גל מקל. כל סיפור הנבחרת מתחיל בכלל מאותו שחרור של מקל מהנבחרת. כן, גם מקל היה ספורטאי מצטיין בצבא, וככל הנראה הגיע להגיד שלום מדי פעם למספר אנשים שמעורפלים בזכרונו בבסיס.
לא ברור איך אדם שמקבל פריבילגיה כל-כך גדולה ממדינה שנאבקת על קיומה מאז מעולם, מרשה לעצמו להתחמק כדי לדאוג לטובתו עצמו. אולי מקל היה צריך לשרת כחייל קרבי כדי להבין, ואולי באמת הגיע הזמן לחוקק חוק שבמידה וחייל מגוייס כספורטאי מצטיין הוא מחוייב להתייצב לכל זימון של הנבחרת.
מה שהרבה יותר עצוב, הוא שמאמן הנבחרת הכושל ואיגוד הכדורסל נתנו לגיטימציה למהלך.
במקום להציב עובדה, שיבק נתן אור ירוק לשכונה. הוא האשים את דאלאס ("דאלאס עושים משהו לא הוגן") וחיכה להגעה של הוד-מעלתו שנדחתה שוב ושוב, עד שהאחרון החליט שהוא לא מגיע. כמובן ששיבק המשיך להיות חסר עמוד-שדרה גם במקרה הזה: "מקל חסר, אבל משחקים עם מי שיש. החלטתי לא להוציא את גל לא בסדר, קשה לו עם זה גם ככה". פשוט נקרע הלב. אני בטוח שמקל בכה כמה ימים והסתגר בחדרו.
זו לא הפעם האחרונה ששיבק החליט להיות רך מדי עם הסו-קולד סופרסטארים שלו. עמרי כספי הגיע לנבחרת והתנהג בשחצנות. שדרוג למחלקת ביזנס עם אליהו (שדחה הצעה של 500 אלף דולר נטו לעונה, ובאמת שווה משהו כמו 200) והנבדלות ממעמד הביניים של ניצן חנוכי, אפיק נסים וכו'. אבל זה מילא, גם על הפרקט ראינו לא פעם את כספי הולך ראש בקיר, שהוא לא סופר בכלל את החברים שלידו. אז בסדר, הוא שחקן NBA מקורח סיטואציה מסויימת שנוצרה, אבל אם נסתכל על מה הוא תרם לכדורסל הישראלי ועל היכולת המגוחכת שלו ב NBA בשלוש העונות שלו שם, הוא פחות גדול אפילו מקוז'יקרו וגרין.
שיבק בחר לנקוט מדיניות עדינה. כספי היה על המגרש כמעט בכל מצב, וקיבל "תרגילים" שמבודדים אותו למהלכי אחד על אחד שהוא לא מצטיין בהם בלשון המעטה.
גם ליאור אליהו, "הכוכב" השני שהגיע אחרי עונת פח במכבי, היה חלש מאוד. שחקן שלא שיפר קמצוץ ביכולת שלו כבר כמה שנים אבל בטוח שמגיע לו הרים וגבעות.
שיבק גם החליט לחכות ולחכות ולחכות ולחכות לאלכס טיוס (שבלשון המעטה לא ממש התלהב לשחק בנבחרת), וזה בזמן שלנדסברג בריא ועושה טירונות.
ההתנהלות של שיבק יותר מזכירה תמהוני מאשר מאמן כדורסל. הציטוטים המבישים בסיום ההפסדים המביכים ("היה חסר לנו את בלות'נטאל", "בריטניה ואוקראינה הן נבחרות טובות" וכו'), וחוסר ההודאה בכך שיש לנו סגל טוב שחייב להשיג משהו באליפות הזו.
כאילו להוסיף חטא על פשע, העסקנות מנעה את זימונו של מורן רוט, שבהחלט היה יכול להוסיף אנרגיות והתלהבות לנבחרת הכבויה של שיבק. יש האומרים שמורן לא זומן בגלל שהוא מסוכסך עם שיבק (ועם קטש עוד מהתקופה בגליל).
לסיכום, הרבה אנשים צריכים לבקש סליחה מחובבי הכדורסל בארץ. מה שחזינו בו היה בושה לאומית לכל דבר.
דבר קטן ואחרון: ניצן חנוכי שחקן נבחרת ודגן יבזורי בבית. לכו תבינו…
ראשית, בטרם אתחיל, עליי לציין שאין בכוונת טור זה לפגוע באוהדי מכבי ת"א או בקבוצה עצמה, אלא לקדם את הכדורסל בישראל.
בסרט 'מאניבול' המגולל את סיפורו של בילי בין, ג'נרל מנג'ר במייגו'ר ליג (ליגת הבייסבול האמריקאית), אנו עדים לרגע מכריע בתחילתו של הסרט בו בין שואל את יועציו מדוע הקבוצה נכשלה. הנ"ל עונים לו תשובות שונות, חלקם מדברים על שחקנים, חלקם מדברים על סטטיסטיקה, אך בין עונה להם בפשטות- העניין הוא כסף, אנחנו קבוצה ענייה. בין מדבר על חוסר ההיגיון המשווע שבו נאלצת קבוצתו, אוקלנד אתלטיקס, להתמודד על עלייה לגמר מול הניו יורק יאנקיס, קבוצה שתקציבה כפי שלושה מזה של קבוצתו. הוא אף עד לדרך שבה הקבוצות הגדולות 'גונבות' את כוכביו אחד אחריי השני. כמו אותם יועצים של בין, כך גם אנשי כדורסל שונים ומכובדים מספרים במשך מספר דורות מעשיות שבהם הם מונים את בעיותיו של הכדורסל הישראלי התחרותי. אחדים מספרים על הכדורסלן הישראלי שאינו גבוה מספיק, אחרים מדברים על כך שהוא אינו אתלטי מספיק, כולם אבל כולם מתעלמים מהעובדה שבכדורסל הישראלי אין תחרות! אני יודע מה אתם חושבים "גילית לנו את אמריקה, יש קבוצה שתקציבה הוא בערך פי עשר מרוב קבוצות הליגה והיא לוקחת אליפויות באחוזים שעומדים רק עם אחוזי הבחירה בדיקטטור מזרח תיכוני", למה שנהיה מופתעים, זה ידוע לכל. אבל זהו אינו מה שמוזר, מה שמוזר הוא שאנחנו כבר לא מופתעים, מה שמוזר הוא שהתרגלנו לכך. דהיינו, אנחנו יכולים להמשיך לתלות את מצבם של האולמות הריקים בכך שאין מספיק ישראלים מוכשרים, או לחלופין נכיר בעובדה שאנחנו בסך הכל ליגה נידחת הרחק מהמרכז של הכדורסל ונתלה בכך את כישלוננו, אך הבעיה תישאר בעינה והיא מאוד מזכירה את מסקנתו של בין 'אי שיווין פיננסי=חוסר תחרותיות'. מדוע יבזבז את זמנו ילד ללכת לצפות במשחק המשוחק במפעל שבו האלופה כבר הוכתרה מראש וכל סיכוי להפתעה הוא בגדר פנטזיה? ילדים הם לא טיפשים, אלו מבוגרים המבקשים להיות עיוורים לנוכח עוולות.
אך אל דאגה חברים. יקום חכם קופל* ויטקס לנו עצה כיצד נשיבה את התחרותיות למחוזותינו. מדוע לא נקיים ליגה שבמהלכה ישוחקו מאות משחקים ולבסוף נכריע את האליפות על סמך שני משחקים. את שני המשחקים נקיים באולמה הביתי של אותה קבוצה עשירה (השנה נערך באופן שרירותי דווקא אצל הקבוצה השנייה, מסיבה שלא ברורה לי עד לכתיבת שורות אלה, הרי היא לא זכתה בביתיות או משהו), רק כדי שבכל זאת נוכל לשמר את סיכוייה להישאר אלופה, אחריי הכל אנשים לא מגיבים טוב לשינויים. בכל אופן לפחות הוחזרה התחרות שכן מה יכול להיות תחרותי יותר מאותה שיטה ידועה והוגנת המוכרת בכל רחבי העולם בשם הנודע 'ארבע האחרונות'. אך עליה וקוץ בה, כל עולל-כדורסל יודע שבמשחק נתון אחד אין בהכרח הקבוצה הטובה יותר מנצחת. עדיין, יקומו חכמינו שיבדלו לחיים ארוכים ויהללו את הדרך בה הצליחו להכניס שלוש אלופות אחרות בשמונה השנים האחרונות מאז הונהגה השיטה. 37.5 אחוזי הצלחה! הידד, הוחזרה התחרותיות.
מבלי לגרוע מהישגן של הפועל חולון של 2008, הפועל גליל עליון של 2010 ומכבי חיפה של 2013, הקבוצה האחרונה שאיננה מכבי תל אביב ושזכתה באליפות כשהיא ללא עוררין הקבוצה היותר טובה, הייתה הפועל גליל עליון של 93. סיכוייה של גליל עליון בתחילתה של אותה עונה עמדו יחד עם סיכוייו של בר כוכבא לנצח את רומא, בקיצור, במונחים של היום הייתם יכולים לשים שקל בווינר ולבנות וילה. לאותה אליפות אף קדמו כשלים עוקבים בבנייתה של מכבי תל אביב של אותה עונה וכנראה גם הפרעה קוסמולוגית שנבצרה מבינתי. אך אילו הופעתה של גליל עליון המיתולוגית הייתה בגדר הגעתו של ברבור שחור למחוזותינו, הרי שהמשך השתתפותן של שאר הקבוצות ובעליהן במפעל שאין בו כל ערך ספורטיבי נתפס בעיניי כטירוף מזוכיסטי מוחלט. אינני יכול להבין כיצד יכולים אנשים להתעורר מדי יום לתוך ספורט בו הם יודעים שאין להם אפשרות סבירה להיות הטובים יותר. בעוד שעלי תאנה כפיינל פור ואלופות נדירות עדיין ממשיכים לסבסד את התפיסה שלשאר הקבוצות יש סיכוי כלשהו לקחת אליפות ממכבי תל אביב בדרך זו או אחרת, הרי שהאמת היא שלאף קבוצה בליגה כולל זו של הפועל ירושלים אין אפשרות להתמודד עם האיכות של מכבי. יותר מכך אני מופתע איך מכבי עצמה, מרמת האוהדים, דרך השחקנים ועד רמת המנכ"ל יכולים להמשיך להשתתף במפעל שמאתגר בערך כמו משחק מחבואים עם ריי צ'ארלס. אבל אל תפריעו לשמעון, הוא עדיין מתרגש עם זכייה בכל תואר ממש כמו בפעם הראשונה.
באחת מן ההרצאות שלקחתי במסגרת לימודיי דרש המרצה* לגביי האיליאדה של הומרוס. לדידו לחייו של אכילס אין כל משמעות כל עוד הוא נצחי. זהו הרגע שבו הקורא מבין שאכילס הוא בעל תודעת מוות שבו מתחילות הפעולות שהוא מבצע לקבל משמעות. כלומר, אם תחיה לנצח, מה זה משנה אם תפנה ימינה או שמאלה בצומת הקרובה שכן בין כה וכה תוכל לחזור לצומת במועד אחר ולבצע את הפעולה ההפוכה. אך מה אם הכל זמני, מה אם לא תוכל לחזור? הבחירה מקבלת משמעות. למזלנו, בינתיים, החיים זמניים, אך שלטון מכבי הוא נצחי. למעשה האפשרות שמכבי לא תדרוס את הליגה בחמש השנים הקרובות משולה למדע בדיוני. במילים אחרות, ולשם שינוי אינני אנסה לעדן את ביקורתי, לאליפות ליגת העל בכדורסל אין כל משמעות.
עם זאת, לא הכל שחור. השינוי אפשרי והוא אינו כה קשה לביצוע. תארו לכם מפגש בין שאר אחד עשר בעלי הקבוצות בארץ. תארו לכם מפגש שבו ראשי הקבוצות האחרים מבקשים להכניס משמעות לליגה שמייצגת את ענף הספורט התחרותי השני בגודלו בישראל. תארו לכם תקרת תקציב שתאפשר תחרות סבירה בין 3-4 קבוצות וגמר פלייאוף של 5 משחקים שבו שמה של המנצחת אינו חרוט על הגביע בטרם כדור הג'אמפ הראשון. תארו לכם מצב בו יש קורלציה מסוימת בין התקציב של הקבוצה העשירה בליגה לבין זו הענייה. כל מה שצריך הוא פגישה אחת של אנשים שבאמת איכפת להם מהענף הזה, אנשים שהשקיעו כסף במקום שבו הם יודעים שבין כה וכה הוא אינו הולך לחזור חזרה, אנשים שרוצים ללכת למשחק כדורסל ולדעת שהכל אפשרי וששום דבר לא קבוע.
אילו יעצור לדקה שמעון מזרחי ויקרא את הטור הזה יבין אף הוא שאין זה רק האינטרס של אוהדי שאר הקבוצות שעולה מבין שורות אלה, זהו אף האינטרס שלו עצמו ושל אוהדי קבוצתו. הכדורסל הישראלי חשוב לכל מי שטורח להגיע למשחקים בארץ, בין אם זה כדורסלן קבוצת ילדים ומשפחתו בקצרין או מאמן באילת, או שמא אלו אוהדי קבוצת נערים של מכבי תל אביב במחוז מרכז. עם זאת, יש להכיר בכך שלפניי הכל כדורסל הוא ספורט, ולא סתם ספורט, אלא ספורט תחרותי וללא תחרות אין לו כל משמעות. לראות סרט בפעם הראשונה זה כיף, בפעם השנייה זה נחמד, אם אתה רואה את אותו הסרט בפעם החמישים ואחת כנראה שממש לא איכפת לך מהסוף. לפניי כשנה החלה התמרמרות מצד אנשי מכבי על כך שהחוק הרוסי כובל את ידיהם, יש שאף קראו להפסיק לשחק בליגה ולעבור לשחק רק בליגה האדריאטית. אני לתומי חשבתי שאולי בין השורות של ביקורות אלו, מתחבאת לה העובדה שאולי אף הם כבר הבינו שאין למכבי תל אביב במתכונתה הנוכחית כל עניין בליגה כיום.
בניגוד גמור לכל הנאמר למשחקי האימון ולכל הנכתב באמצעי התקשורת והתחזיות הפסימיות על נבחרת ישראל , אתר דאנק מצהיר בזאת שנבחרת ישראל תיתן באליפות אירופה בסלובניה הופעה נהדרת. הקו האחורי בראשות הלפרין ואוחיון קיבל במשחק האחרון נגד גיאורגיה, זריקת עידוד וביטחון שהיה כל כך חסר לו בכל משחקי האימון. שניהם מגיעים לאליפות במצב אידיאלי. הצמד ליאור אליהו ועומרי כספי הוא מהצמדים הטובים ביותר שיש לנבחרת להציג באליפות הזו. החוכמה והניסיון שיש יניב גרין אין להרבה גבוהים ביבשת, וטיוס ייתן תפוקה גבוהה לעשרים דקות במשחק. גם הספסל ייתן את שלו: אפיק ניסים ורביב לימונד שנותנים זריקת מרץ, עידו קוז'יקרו ואלישי כדיר כמחליפים לגבוהים וניצן חנוכי למשימות מיוחדות (אף מילה על גיא פניני כי הוא לא אמור להיות בנבחרת, גם מקצועית וגם ערכית).
בשלב הראשון בלובליאנה הנבחרת תנצח את בריטניה, אוקראינה, גרמניה ובלגיה ובקרב על ראשות הבית מול צרפת הכול יכול להיות. בהנחה שנעלה מהמקום השני במומנטום נהדר ועם אלכס טיוס בכושר טוב יותר. בסיבוב השני נפגוש כבר נבחרות טובות יותר: מקדוניה, ליטא ומונטנגרו. בית יחסית נוח ונבחרות שניתן לנצח. ישראל תנצח את מקדוניה ומונטנגרו ותפסיד לליטא. ישראל תסיים במקום השלישי בבית וברבע הגמר תפגוש את השנייה בבית המקביל, כנראה את יוון. מכאן כבר הכול פתוח וביום נתון הכול יכול להיות.
ונסיים במילותיו של יוסי גיספן:
בכל מקום, כל הזמן
יש לכולנו מגדול ועד קטן
ימים יפים, וגם פחות
ובניהם תשובה לכל השאלות
שני משחקי ההכנה של הנבחרת מלמדים אותם על מספר כיוונים, לא בהכרח מעודדים. הכייון הראשון, זו הנבחרת של עומרי כספי, הוא מרגיש, מרשה לעצמו ומקבל גיבוי מלא מצוות המאמנים שזו הנבחרת שלו. כספי קלע באחוזים איומים בשני המשחקים האחרונים, 12/38 מהשדה (31%), 2/16 מה-3 (12%), והוא לוקח הכי הרבה זריקות. לא ירחק, וייתכן שכבר הגיע, שהמרמור והתסכול של השחקנים האחרים יביא לדברים מאוד לא טובים בנבחרת. הכיוון השני, אין לנבחרת הזו שום ייחוד, וחבל. מה שהביא הצלחות לנבחרת בשנים קודמות היו דברים שאין לאחרים: שמירת לחץ, פירגון, עזרה, ונותרנו אנחנו ככל הגויים. הכיוון השלישי, שני שחקני הפועל ירושלים: אחישי כדיר ויותם הלפרין לא נספרים, שניהם שיחקו ביחד בממוצע כ-8 דקות, ולא קלעו אפילו סל אחד. והכיוון הרביעי והאחרון, הוא דווקא מעודד, יניב גרין מגיע בכושר מצוין, עם חוכמת משחק, יעילות מרבית ועשוי אף להיבחר לתגלית הטורניר.
2. הזרים חוזרים הביתה
תופעה מאוד מעניינת מתרחשת בגזרת הזרים בליגת וינר. כפי שהראינו בדאנק בשנים האחרונות, הזרים הכי יעילים הם זרים ששיחקו כבר בליגה. הצוות המקצועי בקבוצות כבר הבין זאת וההצלחה של נתניה בעונה שעברה, קבוצה שהתבססה על זרים ששיחקו פה נתנה את אותותיה השנה. שימו לב לרשימה המכובדת של שחקנים ששיחקו כבר בליגת וינר וחוזרים: ג'יימס, סמית', היקמן וסופו במכבי ת"א, דאנקן וקיצ'ן בירושלים, דווין מיצ'ל וטזמין מיצ'ל בראשל"צ, אנתוני גודס ובריאן אוסברי בחולון, קני הייז ומרכוס דאב באשדוד, ג'וליאן מיילס וראשון פרימן בנתניה
3. ועוד קטנה על גל מקל
מה היה קורה אם תומר חמד או עדן בן בסט היו מודיעים שהם לא מתייצבים לקמפיין העלייה של הנבחרת בכדורגל בגלל שהם משחקים בחו"ל ???
בשנות השישים והשבעים שחקנים בני 17-18 שהובילו קבוצות, היו דבר שבשגרה, מיקי ברקוביץ החל את הקריירה שלו במכבי ת"א בגיל 17 , עודד קטש עלה בגיל 17 לבוגרים של מכבי דרום, והוביל בגיל 18 את מכבי ר"ג, בגיל 20 הוביל את גליל עליון לגמר הפליי-אוף, עומרי כספי, הישראלי הראשון ב-NBA הוביל בגיל 18 את גליל עליון לעונה טובה עם 12 נק' בממוצע למשחק., גם ליאור אליהו הוביל בגיל 20 את גליל עליון בליגה ובאירופה לרבות זכייה בתואר מלך הסלים הישראלי, יניב גרין וטל בורשטיין הובילו את בני הרצליה בגיל 19 עד למשחקי בפליי-אוף.
פתחתי ברשימה המכובדת והחלקית הזו כי המשותף לכולם, מעבר לכך שהיו כישרוניים, הוא שמאמנים בליגה הישראלית נתנו להם את המושכות בגיל צעיר, נתנו להם הזדמנות, והאמינו בהם, והיום ממש לא…
והיום ? מבט על נבחרת העתודה ונבחרת הנוער מראה תמונה עגומה שבה אף שחקן בנבחרות אלו לא מוביל קבוצה, אף שחקן לא מקבל באמת הזדמנות אמיתית בליגת העל. אני סבור שעידן זלמנסון לא פחות מוכשר מיניב גרין, אור סולומון לא פחות טוב מעמרי כספי בגילו, ולאיתי שגב יש נתונים טובים כמו לליאור אליהו.
נבחרת העתודה הבליטה דווקא שחקנים שמשחקים בליגות נמוכות ושחקנים שאף מאמן לא נתן להם הזדמנות: תום מעיין שנתן אליפות מצויינת מיעט לשחק במכללת סיטו הול. גולן גוט שהביא לנו את הניצחון החשוב מול צ'כיה ובלט בדקות המכריעות שיחק בעונה שעברה בליגה השלישית במדי לב השרון. תומר גינת, הפתעת האליפות, לא ראה פרקט בליגה הלאומית במדי נהריה.
שאר השחקנים זוכים לדקות בודדות בליגת העל במקרה הטוב (סולומון, דאוסן) או מחממים את הספסל ברוב המקרים (אלאספור, אלטיט, אריאל, מנקו)
גם בנבחרת הנוער המצב של מזהיר. שניים משחקני העתיד: שגב וזלמנסון מחממים את הספסל של המאמן שלא מאמין בישראלים, נאור שרון סיים את העונה על הספסל של הפועל חולון ועבר לנוער של פו אורטז, חברי האקדמיה כלל לא רואים דקות בליגת העל (רגב זנזורי,יונתן מור,רומן סורקין,נמרוד לוי,יוחאי צוקרמן) ושוכמן ייזכר בעיקר בסל משלושת-רבעי מגרש מול אשדוד.
ולכן הקריאה הנרגשת של אתר דאנק , כדי שנזכה לראות עוד ברקוביץ, כספי, קטש או מקל, ולטובת עתיד הכדורסל הישראלי, קחו את החוק הרוסי בשתי ידיים ותקדמו שחקנים ישראליים. אם אפי ייקדם את עוז בלייזר, רובי בלינקו את תום מעיין, בלאט את שגב וזלמנסון, אם החממה של גלילבוע תחזור למה שהיתה פעם: "חממה שלחקנים ישראללים וצעירים, אם בוסני באמת ייתן את המושכות לסולומון ודאוסן, אם גרינברג ייתן יותר דקות לאריאל ומנקו ואחרים יתנו הזדמנות אמיתית לגינת, גוט, אלאספור ושחקני האקדמיה אולי יהיה עתיד לענף הכדורסל בישראל !!!
בצהריי יום שישי בעודי צופה בטניס משובח מווימבלדון ושלמה צורף דואג לקלקל לי את החוויה (אך זה סיפור לכתבה נפרדת), במהלך ההפסקה בין המשחקונים נתקלתי להפתעתי בפרסומת התמוהה ביותר שראיתי בזמן האחרון. בפרסומת המדוברת מופיעים שלל דמויות מעולם הספורט הישראלי ומודים לי הצופה בבית. אני חייב להודות שהתרגשתי. אני? הצופה הפשוט? על מה מגיע לי כל התודה הזאת? אני מודה – הסתקרנתי. לאחר כמספר בלתי מבוטל של "תודה" קיבלתי את התשובה, כל המכובדים הנ"ל התכנסו כדי להודות על עונה "מוצלחת והוגנת".
אתם רציניים!? עונה מוצלחת והוגנת? שבועיים של חופש והספקתם לשכוח את כל מה שהתחולל כאן בשנה האחרונה? עונה שהייתה רצופה באלימות פיזית ומילולית במגרשים ומחוצה להם ואתם מצאתם לנכון להודות על כך? תהיתי לעצמי האם אני לא מתבלבל ואולי הבנתי לא נכון את "כוונת המשורר" בפרסומת, בכל זאת דעתי לא הייתה צלולה עקב הפרשנות המעיקה של אדון צורף. מיד בהפסקה הבאה קיבלתי תשובה, הפרסומת שודרה שוב ולא הייתה זאת טעות! אכן כמו שחשבתי כל ספורטאיי ישראל מודים לקהל על עונה הוגנת.
האם משרד התרבות והספורט שבחסותו הפרסומת הספיק כל כך מהר לשכוח, אומנם הזיכרון שלי אינו ארכיון של העונה האחרונה אבל עד שהספיקו לשדר שוב את הפרסות ההזויה הזאת הספקתי לחשוב על מספר אירועים שאולי יעיבו קצת השמחה והאושר שמנסים למכור לנו.
נניח ונתעלם מהאלימות בדרבי הראשל"צי בכדוריד, מהחשדות ברצח נגד שחקן מכבי נתניה, ממועדון שנשרף בידי אוהדיו ומזה שיו"ר ההתאחדות בא ויוצא ממשרדי החקירות. הרי דברים כאלו "יכולים" לקרות מדי פעם גם במדינה שהיא אימפריית ספורט כמו שלנו – בכל זאת הליגה השישית בטיבה בכדורגל האירופאי.
אבל רגע, זאת לא הייתה השנה שבה קפטן מכבי תל אביב בכדורסל קילל את שחקן הפועל תל אביב ואת כל דורותיו אחורה בגידופים שלא ראוי אפילו לציין אותם כאן על הדף. מצלמות הטלוויזיה נתנו לנו זווית מצוינת על מה חושב גיא פניני בקשר ליונתן שולדרבראנד ועד כמה עמוק הידע שלו בהיסטוריית העם היהודי, זאת ועוד בנוסף לשלל המחלות שהוא מאחל לאביו של יונתן. בהחלט במכבי בחרו קפטן שהוא דוגמא למופת לילדים שצופים בו ולעם הישראלי כולו – עונה הוגנת אמרנו לא? ואם כבר בכדורסל עסקינן אז רק לצורך תזכורת הייתה זאת שנה שבה אוהדים מאיימים על שופטים, יורקים על הקהל הנגדי ומתעמתים עם הסדרנים והמאבטחים – בהחלט עונה מוצלחת!
איך אפשר לדבר על הצלחה והוגנות מבלי להזכיר את פנינת הספורט הישראלי – הכדורגל. לא רק שהייתה זאת עונת כדורגל מהמשובחות שנראו פה, עוד בסופו של דבר זכינו במונדיאל! אה לא? אז זכינו בליגת האלופות! מה גם לא? אבל אני לא מבין, ראיתי תמונות של המאמן הישראלי משתטח על הדשא ושלל שחקניו מעיפים אותו באוויר, זה בטוח מסמל זכייה כלשהי – אההה עפנו בשלב הבתים בטורניר אליפות אירופה עד גיל 21…וואלה אם זאת לא סיבה לחגיגה טהורה ואמיתית אז מה כן. באשר להוגנות, אין מקום בו ההוגנות בא לידי ביטוי יותר מאשר בכדורגל הישראלי. שנה שבה במועדון אחד היו"ר מקבל איומים על חייו, שחקנים מסתובבים עם אבטחה צמודה מחשש לחייהם וגזענות בלתי פוסקת נגד צמד שחקנים שהפשע היחיד אותו ביצעו הם שנולדו מוסלמים. כל זאת רק פרק מצומצם מאוד במעללי הליגה הישראלית השנה – הוגנת ומוצלחת ממש כמו בפרסומת!
אם נשקר לעצמנו ונאמין לפרסומת שטוענת שהייתה זאת עונה הוגנת ומוצלחת – אנחנו בבעיה. אחרי עונה כזו של אלימות וגזענות צריך לשבת ולעשות חשבון נפש גדול ולא לטפוח על השכם, כדי שאולי שנה הבאה אם נשכיל לתקן ולהתנהג קצת יותר בכבוד אחד לשני על המגרש ומחוצה לו, אולי רק אז נוכל לצאת בהצהרות שהייתה זו עונה הוגנת ומוצלחת.
