מחבר: תמיר שוסטר

  • 50 סיבות לאהוב את ג'ורדן

    50 סיבות לאהוב את ג'ורדן

    מייקל ג'ורדן חוגג היום 50 אביבים. אפשר לספר את סיפור חייו המרגש, למנות את כל התארים האישיים והקבוצתיים שהוא השיג במהלך קריירת הכדורסל הפורייה שלו ולנסות להסביר שוב למה הוא השחקן הכי טוב שאי פעם דרך או ידרוך על הפרקט ומבין הספורטאים הגדולים בכל הזמנים. אבל בגלל שעל גדולתו של ג'ורדן אפשר למלא ספרים שלמים, הנה לכם בתמצות: 50 עובדות וסיבות למה לאהוב את ג'ורדן ולמה הוא באמת הכי טוב בהיסטוריה:

    1. הוא נבחר (רק!) שלישי בדראפט 1984.

    2. לארי בירד חושב שהוא אלוהים – ומי אנחנו שנתווכח עם לארי.

    3. שיא הנקודות האישי של מייקל במשחק הוא 69 מול קליבלנד בשנת 1990.

    4. הסרט "ספייס ג'אם" – באגס באני וג'ורדן ביחד,יותר טוב מזה? פשוט חלומו של כל ילד חובב כדורסל.

    5. מייקל זכה פעמיים בתחרות ההטבעות עם שלל ביצועים שלא נראו עד תקופתו.

    6. הוא כל כך חשוב שבנו לכבודו פסל מחוץ לאולם ה"בולס".

    7. יש לו 6 אליפויות – כוכבים רבים אחרים סיימו קריירה ללא טבעת רק בגללו.

    8. שחקנים הודו שמייקל הוא מודל לחיקוי לאלפי שחקנים בליגה ובכל מקום אחר על הגלובוס.

    9. ג'ורדן תרם את כל המשכורת שלו בוושינגטון לטובת נפגעי ה-11/9.

    10. מייקל מחזיק בשיא הנקודות בממוצע בפלייאוף – 33.4 נקודות למשחק.

    11. מייקל נבחר 10 פעמים לחמישיית העונה.

    12. עקב הביקוש המטורף לנעלי "אייר ג'ורדן", נשדדו באיומי אקדח אנשים שנעלו את נעליו.

    13. מאז ג'ורדן "להוציא לשון" היא לא פעולת גנאי.

    14. מייקל שיחק ומשחק כמעט בכל ענף ספורט: כדורסל, בייסבול, גולף, פוטבול…

    15. 23 הוא כבר לא סתם מספר – זה סמל.

    16. כי כמו אלביס, השם ג'ורדן לעולם לא ימות או יותר נכון "יעזוב את הבניין".

    17. כבר עבר עשור מאז הפסיק מייקל להתחרות באופן מקצועי וליין המוצרים שלו לא מפסיק לגלגל כסף עם רווחים שגדלים כל שנה.

    18. מייקל היה שותף ל-14 משחקי אולסטאר – במשחק הראווה האחרון קיבל כבוד מכל שחקני חמישיית המזרח שהציעו לו את מקומם בחמישייה הפותחת.

    19. העיר שיקאגו כבר לא "עיר רפאים" בזכותו.

    20. שוויה של קבוצתו ה"בולס" הוכפל בעת תקופתו פי עשר!

    21. מייקל שיחק עם 40 מעלות חום בסדרת הגמר מול יוטה – וניצח.

    22. הוא זכה עם ארה"ב במדליית זהב באולימפיאדת לוס אנג'לס עוד בטרם נכנס לליגה כשחקן מקצועני – לרקורד הוא הוסיף עוד מדליית זהב באולימפיאדת ברצלונה.

    23. הוא פרש 3 פעמים במהלך הקריירה מכדורסל מקצועני – פעם אחר פעם האהבה למשחק והרצון לנצח הכניעה אותו והחזירה אותו לפרקט.

    24. הוא חגג את יום הולדתו ה-40 כשחקן כדורסל מקצועני.

    25. חלק גדול מהונו האישי, תורם ג'ורדן עד היום למטרות צדקה.

    26. לקח לו 7 שנים לזכות באליפות ראשונה – למרות הפסדים חוזרים ונשנים בפלייאוף, בסוף זה קרה.

    27. מייקל ג'ורדן תמיד רצה לנצח, זה מה שהניע אותו ולא עניין אותו מי או מה עומד בדרכו.

    28. ג'ורדן עבר לבייסבול עקב טראומת רצח אביו ביולי 1993 – מייקל ואביו היו קרובים מאוד.

    29. הוא זכה בתואר ה-MVP 5 פעמים במהלך הקריירה ו-6 פעמים כ-MVP בסדרת הגמר.

    30. הוא הוביל את שיקאגו ל-72 ניצחונות בעונה (!) – כלומר רק 10 הפסדים במהלך עונה.

    31. ג'ורדן הוא מודל לחיקוי במוסר העבודה הגבוה שלו – על הפרקט ומחוצה לו.

    32. הוא הגארד שחסם הכי הרבה בהיסטוריית הליגה – 893 חסימות בכל הקריירה.

    33. ג'ורדן העלה את אחוזי הצפייה ברחבי אמריקה ופתח דלתות ברחבי העולם ל-NBA, הגלובליזציה שעשתה הליגה היא בחלק ניכר תרומתו של מייקל.

    34. משפחת ג'ורדן חשבה שדווקא אחיו הבכור של מייקל, הוא שיהיה לשחקן כדורסל.

    35. לצד ההתקפה, מייקל עשה הגנה ולא מעט – מייקל זכה גם בתואר שחקן ההגנה של השנה ו-9 פעמים שחקן בחמישיית ההגנה של השנה.

    36. מייקל ג'ורדן הוא אייקון כלכלי – הוא ספורטאי הכי משווק בהיסטוריה.

    37. מייקל הוכיח שגם הוא בן אדם – כשהודה בבעיית הימורים, בגירושים שנבעו מרומנים וכשנתפס מתפרק מתשישות על זרועותיו של סקוטי פיפן.

    38. למייקל פשוט "לא הלך" עם בנות בתיכון.

    39. הוא חבר היכל התהילה – האמת שיותר ראוי שיקראו להיכל התהילה על שמו.

    40. אחוזי הרייטינג של ליגת ה-NBA צנחו לאחר פרישתו של ג'ורדן.

    41. הקרוסאובר על בריין ראסל – רגע שחקוק בזיכרונו של כל אוהד כדורסל.

    42. "Be like mike" – היה כזה שיר, היה כזה סרט, כולם רצו להיות כמו מייקל.

    43. ממקדונלדס עד גטורייט – הפרסומות שבהן מייקל כיכב לא רק היו אבן דרך בעולם הפרסום, הן הניבו רווחים עצומים למפרסמים.

    44. מייקל הכי מזוהה עם שיקאגו – אבל הוא בעצם יליד ברוקלין, ניו יורק.

    45. גדול שחקני הלייקרס, מג'יק ג'ונסון אמר: "יש את מייקל ג'ורדן ויש את כל השאר".

    46. הלוגו של ג'ורדן, "האיש הקופץ" הוא אחד המותגים המוכרים בעולם הספורט.

    47. ג'ורדן פעם אמר שלאנס אמסטורנג הוא הספורטאי הגדול ביותר מבחינתו, מעניין האם הוא היה בוחר בעצמו היום?

    48. מייקל שומר על אורך חיים ספורטיבי – אבל הסיגר וג'ורדן חברים קרובים.

    49. במשחקו האחרון של מייקל המשחק נעצר. הקהל, השחקנים, המאמנים, אנשי תקשורת וגם אנשים בבית עמדו ומחאו כפיים במשך 5 דקות לגדול השחקנים אי פעם – מייקל דרך אגב נראה מעט נבוך מכל העניין.

    50. לסיום, איש איש באמונתו אחיה אבל מייקל ג'ורדן הוא "האלוהים".

    נכון שאני משוחד וגם ל"אלוהים" יש פגמים, אבל בחגיגות ה-50 אנחנו פשוט לא מתעסקים בזה! כי זה הזמן להוקיר ולהודות למייקל ג'ורדן שבזכותו רבים (בניהם אני) התאהבנו לראשונה בכדורסל.

    נסיים בברכת מזל טוב למייקל, לעוד הרבה שנים של עשייה בתחום שאתה הכי אוהב בעולם!

     

  • המושך בחוטים

    המושך בחוטים

    הטירוף של פתיחת העונה, המעבר המפתיע של ג'יימס הארדן ליוסטון, 0 ניצחונות במשחקי ההכנה לחבורה הנוצצת של הלייקרס, הפיטורים של מייק בראון וסאגת המאמן הבא, האליפות של סן פרנסיסקו בבייסבול ואפילו הסופה במזרח ארה"ב ערפלו מעט את אחת הידיעות החשובות שהגיעו החודש מעבר לים: הודעת הפרישה של דיוויד סטרן מתפקיד בתחילת פברואר 2014, כאשר ימלאו לו שלושים שנים של כהונה כקומישינר ה-NBA.

    זה אולי נשמע פשוט וכיף. מה כבר יש לקומישינר לעשות? להעניק את הגביע לאלופה ולבוא כאורח כבוד לאיזה משחק שהוא רק רוצה? בנוסף, לרבים מצטיירת דמותו של דיוויד סטרן לפי הסטריאוטיפ הקלאסי: יהודי, לבן, עורך דין ועשיר. הרבה רואים בו אדם קשוח וקשה שניסה ועדיין מנסה "לחנך" את שחקני ואוהדי הליגה. למרות ששמו אינו אהוד בקרב האוהדים – ביום שבו יסיים את תפקידו ב-2014 כולנו נרגיש בחסרונו ולשנים קדימה הוא ודאי ייזכר כאחת הדמויות הכי משפיעות בעולם הכדורסל, כמעט יותר מכל כוכב שדרך במהלך תקופתו כקומישינר על מרגש הכדורסל.

    הרומן של דיוויד עם הליגה הטובה בעולם התחיל כבר בצעירותו. כשהיה בן 24 סיים את לימודי משפטים באוניברסיטת "קולומביה" שבניו יורק והחל לעבוד ב-NBA כנציג של חברת עורכי הדין שייצגה את הליגה. במרוצת השנים עבר דיוויד דרך עוד מספר תפקידים בליגה, עד שבשנת 1984 קיבל את תפקיד חייו כקומישינר מקודמו בתפקיד לארי אובריין (אותו לארי אובריין שעל שמו קרוי גביע האליפות של הליגה).

    לא סתם זכה סטרן לסטריאוטיפ של היהודי בעל הראש העסקי, בראש ובראשונה הגוף שמר סטרן עומד בראשו הינו ארגון כלכלי, אם אינו היה רווחי לא הייתה לא זכות קיום. במהלך כהונתו הליגה הגיעה לשיאים כלכליים בזכות ניהול חכם והפצת מודעות ה-NBA ברחבי אמריקה הצפונית ובעולם כולו: הקמת קבוצות חדשות בליגה (7 במספר), שילוב ערים מקנדה, רילוקיישן של 6 קבוצות לערים שונות, משחקי ראווה באסיה ואירופה. אפשר לומר שסטרן ניצל את הגלובליזציה עד תום ונכון להיום העולם כולו מחובר ל-NBA מאסיה עד אמריקה ומועבר בשידור חי למעלה מ-200 מדינות ומפורשן מעל ל-40 שפות שונות.

    אך לא רק כסף עומד לנגד עיניו, להפך נראה כי הערכים שניסה דיוויד סטרן להנחיל במהלך תקופת מושבו על כסא הקומישינר מבורכים הרבה יותר ומהווים יסודות למנהל בכל ארגון באשר הוא: כבר בתחילת דרכו נקף סטרן אצבע נגד השימוש בסמים בליגה ומאז אמצע שנות ה-80 נערכות בדיקות באופן מתמיד למציאת חומרים אסורים אצל שחקני הליגה. סטרן יצא בגלוי לא פעם נגד הימורים, הציב תקרת שכר שתשמור על איזון, הוא מעודד תחרותיות ומשחק הוגן. לאחרונה זכור לנו "קוד הלבוש" שחוקק סטרן בשנת 2005 ותוכנו היה ששחקני הליגה צריכים להגיע בלבוש הולם לאולם, למסיבת עיתונים וכל אירוע אחר שקשור לליגה. למרות תסכול השחקנים, זו היא עוד החלטה ניהולית שראויה לשבח. מדוע ששחקן NBA שזהו מקצוע מכובד, מרוויח משכורת נאה ומהווה מודל לחיקוי לילדי העולם יופיע בתקשורת בצורה מרושלת שלא מכבדת את הענף?

    הערכים שמנסה להעביר סטרן דרך הכדורסל לא מסתיימים כאן. הוא קידם את רעיון ליגת הנשים ה-WNBA כסימן לשוויון בין המינים. מעל הכול סטרן החזיר את הכדורסל לקהילה בפרויקט המוצלח שנקרא NBA Cares בו כל קבוצות הליגה וכל השחקנים מחזירים לקהילה בכל מיני דרכים מגוונות משעת סיפור לילדים ועד עזרה לשיפוץ פני העיר. פה זה לא נגמר, סטרן ממשיך לקדם גם פרויקטים למען הסביבה, מניעת אלימות במגרש ומחוצה לו וקידום מודעות לחשיבות הכושר והספורט.

    שחקנים באו והלכו, אגדות נוצרו, הכדורסל כמו העולם שינה את פניו ורק דבר אחד לא השתנה במהלך שלושה עשורים וזה דיוויד סטרן. לא רק דרך הישגיו הרבים אלא גם לפי מושגי עולם העסקים: מנהל ארגון שממשיך לעמוד בראשו לאורך כל כך הרבה שנים בוודאי מצביע על העובדה שדיוויד סטרן הינו מנהל גדול.
    אנחנו עוד נתגעגע לאיש שמושך בחוטים של הליגה כולה!

  • החלום ושברו

    החלום ושברו

    ספרדי, קנדי, סופרמן, ממבה שחורה ואחד שמנסה להביא לשלום עולמי נפגשים במגרש האימונים. נשמע כמו התחלה של בדיחה גרועה? לא אם תשאלו את מקבלי ההחלטות באחת הקבוצות הגדולות ומעותרות ביותר בהיסטוריית הכדורסל – הלוס אנג'לס לייקרס.

    המשך…