דאנק

מחבר: אוהד אבנשטיין

  • טיולי חול המועד

    טיולי חול המועד

    [match id=278]

    ירושלים יצאה למשחק חוץ קשה בנהריה המחוזקת בזר החדש מארק ליונס (שהחליף את גידנס וכבר הפציץ בגביע) ודניאל איידן שהוחתם השבוע לחודש.

    האורחים הוכיחו בכל משחקי קדם העונה שהיכולת שלה לא תואמת את הרמה בליגת-העל, ולמען האמת, היא הרשימה הרבה יותר ממכבי.

    החניכים של פרנקו פתחו את המשחק מצויין ושלשה של יותם הלפרין קבעה יתרון 9 כבר בתחילת הרבע הראשון. דונטה סמית' לא הפסיק להזין את חבריו, והזכיר את הימים הטובים בחיפה. אסיסט שלו לקיצ'ן וסל שלו מיד אח"כ קבע יתרון שיא לאדומים 28-13.

    הרבע הראשון נחתם עם שלשה של ליונס – 28-19 לירושלים. גולת הכותרת של הרבע הראשון היו 7 הנק' של ליאור אליהו שהכניסו אותו ל80 הקלעים הגדולים בכל הזמנים של ליגת-העל.

    לאורך כל המשחק נהריה בעיקר התבססה על מהלכים אישיים, והתיאום הקבוצתי בין החניכים של רועי חגאי עדיין לוקה בחסר.

    בפתיחת הרבע השני – אייל שולמן, שהציג יכולת פנטסטית במשחקי האימון, עוד הספיק לצמק לפער של 6 נק' בלבד, אבל אז פרנקו הכניס את המנייה הכי בטוחה בליגה – ברייסי רייט. בעזרת רצף נקודות שלו, ואסיסט גדול להליי-אופ של גפני – ירושלים ברחה ל-53-35 במחצית. גם יניב גרין הבלתי-נגמר היה מצויין. לירושלים יש כוח עצום בצבע (ג'ונס, גרין וגפני) שאין לאף קבוצה בליגה כרגע (גם לא למכבי).

    שאר המשחק היה פשוט גארבג' טיים אחד גדול, כשפרנקו מרשה לעצמו לשתף גם את הצעיר המוכשר – אדם אריאל. הרבע השלישי נחתם ב-25 הפרש לאדומים, כשלנהריה נותר רק להיאבק על הכבוד.

    כאמור, על שלל הכוכבים של ירושלים מנצנץ אחד – ברייסי רייט – שחקן יורוליג לכל דבר ועניין, שסיים את הערב עם מדד 29, 19 נק' 8 ריב' ו-4 אסי'. עוד נתון חשוב שמקלים בו ראש הוא סחיטת עבירות. רייט סחט 7 הערב. חלוקת הנק' של ירושלים, מעידה על הכדורסל הטוב שהיא המשיכה להציג הערב.

    לירושלים –

    רייט 19 נק' 8 ריב' ו-4 אסי', אליהו 13נק' 5 אסי' ו-7 ריב', ג'ונס וגפני 13 כ"א, הלפרין 11

    לנהריה –

    ליונס 16 ו-5 אסי', מילר 14 ו-7 ריב', וויליאמסון 12 ו-6 ריב', מבונגה 11, שולמן 10

     

    מי היריבות הבאות שלהן ?

    הפועל תל-אביב – עירוני נהריה (מחזור שני)

    הפועל ירושלים – הפועל תל-אביב (מחזור שלישי)

     

    [match id=279]

    מכבי תל-אביב חזרה ממסע ה-NBA לארץ, היישר למקום בו היא נחלה הפסד בעונה שעברה. נס-ציונה מחוזקת במורן רוט (חתם לחודשיים במקום טפירו שנפצע), הצליחה להחזיק מחצית אחת עד שהתפרקה.

    מדהים איך ג'ייק כהן שנשלח להשאלה בעונה שעברה לראשל"צ והציג יכולת בינונית – זומן לנבחרת ופתח בחמישייה של גודס.

    רנדל ולנדסברג פתחו חזק והעלו את מכבי ל-11-3 כבר בפתיחה. 150 אוהדי מכבי שהגיעו לנס-ציונה, ראו את פרסטון נואלס עושה את מה שהוא יודע הכי טוב – וקולע שלשה בדרך ל-16-12 לצהובים. בתום הרבע הראשון 24-17 צנוע לאורחים.

    מכבי שלטה לחלוטין ברבע השני, אבל נס-ציונה הצליחה לייצר מיני ריצה ושלשה של נואלס בשילוב אסיסט לווילסון הורידה ל-39-29 למכבים. קרייג סמית', אקס ירושלים, היה בין הבולטים הערב בשורות המקומיים וחתם את תוצאת המחצית 39-31.

    מורן רוט, שקיבל לא מעט דקות במחצית הראשונה, הציג יכולת בינונית. מצד אחד ניהל את המשחק בצורה סבירה וייצר מצבים לחבריו, אך מצד שני מספר איבודים שלו הובילו לנק' קלות של מכבי. המספרים שסיפק הערב לא מצדיקים את השכר הגבוה שהוא דורש.

    ריצה צהובה של 0-9 בניצוחם של פארגו ופניני קבעה 15 הפרש וגארבג' טיים עד סיום המשחק. גודס יכול היה להרשות לעצמו לתת קצת מנוחה לשחקני המפתח לקראת לימוז' ביום חמישי בנוקיה. מרקיז היינס, שעדיין לא נכנס לעניינים, חתם את תוצאת הרבע השלישי 68-45 לאורחים.

    ברבע האחרון ראינו גם את בן אלטיט הצעיר ל-8 דקות.

    נס-ציונה עוד הצליחה לצמק לתוצאה שלא מייצגת את הפערים שראינו הערב, ואין ספק שיש לזילברשטיין קבוצה חלשה יותר מהעונה שעברה.

     

    למכבי –

    רנדל 19 נק' (8 מ-9 מהשדה) ו-28 נק' מדד, סמית' 17, פארגו 14

     

    לנס-ציונה –

    סמית' 19 (סחט 8 עבירות), בוסטיין ו-ווילסון 10 כ"א.

     

    מי היריבות הבאות שלהן ?

    מכבי תל-אביב – הפועל חולון

    בני הרצליה – עירוני נס-ציונה

    צילום: אלן שיבר, אתר מכבי "אלקטרה" תל אביב
    צילום: אלן שיבר, אתר מכבי "אלקטרה" תל אביב
  • תופעה לאומית

    תופעה לאומית

    הוד השרון מפתיעה את אשדוד. צילום: עודד קרני, איגוד הכדורסל
    הוד השרון מפתיעה את אשדוד. צילום: עודד קרני, איגוד הכדורסל

    אז אומנם הייתה לנו הפתעה אחת בלבד בגביע, כשהוד-השרון הדיחה את אשדוד של ליאור ליובין, אבל אפשר להגיד בפה מלא שיש ישראלים מוכשרים שיכולים להתפתח לשחקני ליגת-על לגיטימיים. כזכור, קבוצות מהלאומית משחקות עם שני זרים בלבד כנגד בקבוצות ליגת-על.

     

    מכבי הוד-השרון – מכבי אשדוד 75-76

    אחד מהישראלים המבטיחים הוא עדי כהן סבן, שפירפר את הגנת אשדוד עם 22 נק' ו-8 אסי'. לא להאמין שאותו שחקן כמעט ופרש מכדורסל בגלל הקושי להמשיך להתאמן עקב מחוייבויות צבאיות.

    באשדוד של ליאור ליובין המצב רע מאוד. הישראלים הבכירים כרגע הם ג'רמיין הול ויהוא אורלנד בגילם המופלג, זאק רוזן ורם אליאספור.

    דרור חג'ג' גמר את העונה (פציעה קשה בברך) וספק אם רוזן (6 נק' בלבד) יצליח למלא את החסר. כרגע מכבי אשדוד היא המועמדת מספר 1 לירידה, ובגלל מגבלות תקציב, כנראה שהסגל לא ישתנה משמעותית (עירוני נהריה תיאבק איתה על ההישארות).

    גליל-עליון – נס-ציונה 93-91

    נס-ציונה כבר הייתה בפיגור 12 בתחילת הרבע המכריע, אבל החבורה של זילברשטיין הצליחה לחזור ונואלס קבר סל ניצחון עם הבאזר (18 נק'). דני רובין, המתאזרח של גליל שמשחק בעמדה 3, הציג יכולת טובה והוליך את קלעי גליל עם 20 נק'. גם אנטון קזרנובסקי המיתולוגי (19 נק' ו-10 ריב') קבר שלשה חשובה במאני-טיים שקבעה שיוויון זמני 91-91.

    בנס-ציונה יכולים להתעודד לפחות מקצב ההתאקלמות של קרייג סמית', שכבר הספיק לקלוע 16 נק' עם 4 ריב' ו-5 אסי'. טפירו הבלתי-נגמר הסתפק ב-6 נק' 4 ריב' ו-5 אסי'.

    הפועל מגדל-העמק – הפועל חולון 79-52

    חולון פתחה את המשחק חזק וכבר הוליכה ברבע הראשון 28-14, אבל המקומיים הצליחו לחזור והורידו כבר ל30-25. למרות תוצאת המחצית הצמודה יחסית (39-30), הניצחון החולוני לא הוטל בספק בשום שלב במשחק, והסתיים בתבוסה של העמק.

    חסין יכול להיות מודאג מאוד מהיכולת החלשה של הגארדים שלו. טיילור, בית-יוסף וגוני יזרעאלי קלעו ביחד 13 נק' בלבד נגד קבוצה מהלאומית.

    לורנס באוורס סגר דאבל-דאבל מרשים (16 נק' ו-13 ריב') למרות יכולת חלשה מאוד במשחקי קדם-עונה. רוזפלט סיים עם 16 נק' ו-9 ריב'.

    אליצור רמלה – עירוני נהריה 94-67

    נהריה ביצעה שינוי משמעותי לפני מספר ימים כשהחליטה לשחרר את ג'יי אר גידנס, לאחר שהאחרון התעמת מילולית עם הזר הוותיק נייט מילר באימון. הערב, המחליף שלו כבר הספיק להפציץ ולהוביל את רשימת הקלעים.

    בנוסף, דניאל איידן ששיחק בעונה שעברה בראשל"צ חתם לחודש וקלע 11.

    האורחים דרסו את רמלה כבר מהפתיחה כשרצו 14-1 ול-32-11 בסוף הרבע הראשון, מה שבעצם הפך את שאר המשחק לגארבג' טיים.

    עושה רושם שרועי חגאי פגע בול בזרים.

    קלעו לנהריה: ליונס 19 נק' 5 ריב' ו-7 אסי', מבונגה 16 נק' ו-6 אסי', וויליאמסון 16 נק' ו-10 ריב', איידן 11 נק'

     

    עוד משחקים שנערכו הערב:

    הפועל כפ"ס – גלבוע/גליל 99-47

    אליצור יבנה – אליצור ברק/נתניה 86-78

    הפועל עפולה – אליצור קרית-אתא 72-78

    מכבי קרית-גת – עירוני רעננה 103-108 (3 הארכות)

    בני השרון ניצחה ניצחון טכני את עירוני אשקלון בגלל שהאחרונה לא עברה בבקרה התקציבית.

  • ליובין התפטר מאימון הפועל יונט חולון

    ליובין התפטר מאימון הפועל יונט חולון

    ליאור ליובין
    ליאור ליובין. צילום: גיל שאשא

    ליגת העל בכדורסל היא ליגה לא יציבה. שבוע שעבר חיפה מנצחת בירושלים כשהיא קולעת כמעט 100 נק', והשבוע היא מגיעה ל60 ומקבלת בראש מאותה קבוצה.

    אותו סיפור פחות או יותר התרחש בחולון, כשהקבוצה המקומית שידועה בחוסר היציבות שלה העונה פגשה את ראשל"צ. בשבוע שעבר, חולון ניצחה די בקלות, אבל הפעם ראשל"צ (שהספיקה להתחזק משמעותית בסקורר טריי ג'ונסון) עשתה צחוק מהסגולים.

    האמת ? אין מה לדבר יותר מדי על ראשל"צ, שכבר שכרו שמשיות בחוף ארבע על ארבע, ונמאס כבר לדבר על היכולת המזעזעת של השופטים.

    אז בחרתי להתמקד בכתבה זו ברצף הטעויות שנעשות בהפועל חולון מתחילת העונה:

    החתמה של גארד זר בחודש יולי

    אחת הטעויות הגדולות של רוב הקבוצות, הן החתמות מוקדמות של שחקנים זרים (וגארדים בפרט). חולון מיהרה להחתים והחליטה ללכת על אנתוני גודס, שאומנם היה טוב בהפועל תל-אביב, אבל לא בדיוק הגארד הזר שהיית בונה סביבו את הקבוצה שלך. הוא לא גו-טו-גאי קלאסי, ובחולון חיפשו אחד כזה.

    בשביל להשיג גו-טו-גאי וגארד איכותי, בד"כ מחכים לחודש ספטמבר, שבו כל השחקנים שנפלטים ממחנות ה-NBA השונים נתקעים בלי קבוצה. בדיוק כך, חולון זכתה בעונה שעברה בג'רום דייסון, וכך הפועל תל-אביב זכתה בקרלון בראון. היכולת של שני הזרים הללו היא מעל הליגה.

    אגב, גם שאר הזרים של הפועל הוחתמו מאוחר מאוד, וכמעט בכולם (אולי למעט קאונסיל) ארז פגע בול. לראייה מיקומה בטבלה של אחת הקבוצות עם התקציב הנמוך בליגה.

    קונספט שגוי – החלפת זרים סיטונית ו… לא צריך סנטר

    אז ליובין החליף את גודס בריינולדס, שדווקא היה מהלך מוצלח, אבל גם עמדת הסנטר עברה שינוי. גרנט הוחלף באוריאקי שלא הספיק לנשום אוויר קודש וכבר קיבל כרטיס חזרה לארה"ב. אחריו הגיע דיג'יי קנדי, שהוא בכלל שחקן בעמדה 3.

    חולון נשארה ללא סנטר, אולי במטרה להכתיב קונספט של משחק ריצה. בהתחלה זה ממש לא עבד, אבל בארבעת המשחקים האחרונים (מאז הרצליה בבית) – חולון יוצאת למתפרצות בצורה מהירה יותר. ללא ספק ניתנה הוראה לצאת בכל מחיר למתפרצות, דבר שלפעמים עולה באיבודי כדור.

    להשאיר קבוצה בלי 5 אמיתי זה חתיכת הימור. הרי אם יש לך סנטר ואתה רוצה לרוץ, אז תושיב אותו על הספסל. רוזפלט, באוורס, קנדי ואסברי מנסים לתת קונטרה לסנטרים גדולים. לפעמים זה מצליח, לפעמים פחות – וכשזה לא מצליח חולון מתפרקת. ע"ע אילת (גייטס 23 נק' ו7 ריב') וראשל"צ (ג'יימס תומאס עם 12 ריב') השבוע.

    קבוצה ללא ציביון

    נראה שאפילו שחקני חולון לא יכולים להעיד על מי היא הקבוצה שלהם העונה. לא נראה שיש דרך מסויימת בקבוצה, וזו אחת הסיבות לחוסר היציבות. גם בשלב המאוחר הזה של העונה, ליובין עדיין לא יודע מה הוא יקבל מכל שחקן שלו בערב נתון.

    מאמן בפאניקה

    חולון לא מצליחה להתמודד עם ריצות ומומנטום של היריבה. היא חוותה מפולות נגד גליל, -י-ם וראשל"צ בבית, נגד חיפה, הרצליה ואילת בחוץ.

    ליובין לא מצליח להוציא את הקבוצה שלו מהבוץ אם משהו משתבש, קופא על הקווים ומוסיף חטא על פשע עם פסקי-זמן מאוחרים מדי.

    זרים מתוסכלים

    דיג'יי קנדי הספיק לסנן קללות לעבר ליובין כשירד לספסל כבר במשחקו השני בקבוצה, באווארס גם לא נראה מאושר מהיחס או מהחלטות המאמן.

    ויש גם פגיעה במספרים:

    אסברי העונה בחולון: 13.7 נק', 32% ל-3, 60% מהעונשין, 6.9 ריב' ו-15.6 נק' במדד.

    אותו אסברי בנתניה: 18.0 נק', 40% ל-3, 77% מהעונשין, 7.6 ריב' ו-21.7 נק' במדד.

    נעשו העונה לא מעט טעויות בחולון. חלק גדול מהן הוא באשמת המאמן. חולון אומנם במקום ה-7, אבל עם הכסף הגדול שהושקע לעומת שנים קודמות והאנרגיות של הקהל, היא הייתה צריכה להראות טוב יותר בשלב הזה של העונה.

  • הזעק את זאק

    הזעק את זאק

    אז הגעתי לצפות בקרב תחתית בין הרצליה לבין אשדוד.

    על-פניו, לא ממש קרב תחתית. הרצליה בפער 3 ניצחונות מאשדוד שנראית רע. רע מאוד.

    אבל הייתה סיבה לאשדוד לבוא אופטימית. אולי זה אלייג'ה מילסאפ (אח של פול מילסאפ, הכוכב של אטלנטה הוקס), אולי זה חילופי המאמנים שהתבצעו לא מזמן, אולי זה בגלל שגם הרצליה בתקופה קשה.

    כמה ילדים ג'ינג'ים שישבו מתחתיי, אוהדי ושחקנים בקבוצות הילדים של בני-הרצליה, ראו את הג'ינג'י החדש של אשדוד – זאק רוזן – תופר את קבוצתם ברבע הראשון עם 7 נק' וניהול משחק סולידי.

    כבר מהפתיחה היה ברור שאשדוד פשוט רוצה יותר. ביר-כץ עם מהלך אופייני, הוריד את זלמנסון באגרסיביות וכמעט קיבל בלתי-ספורטיבית, רוזן ומזרחי השתטחו לא מעט על הפרקט ואריק אלפסי התרוצץ על הקווים כאילו הוא דני אלבס מברצלונה.

    אז הרבע הראשון הסתיים ב-26-20, כשרק איבי שומר את הרצליה בתמונה.

    ברבע השני מרכוס דאב נתן דקות טובות, אבל אשדוד עדיין לא הצליחה לברוח. מי שכבר הרבה מעבר לשיא הוא משה מזרחי. ספק גדול אם מזרחי היה מוצא קבוצת ליגת-על ללא הרזומה העשיר שלו. נראה שהרגליים שלו כבר פשוט לא מסוגלות לעמוד בזריזות הדרושה לשחקנים ברמה הזו.

    המחצית הסתיימה ב-48-40, וגיליתי שגם באולם "היובל" מוכרים פופקורן ממש כמו בנוקיה. חבל שהנהלת בני-הרצליה לא דוחפת הקמת גוש מעודד רציני (כמו שנוצר בנס-ציונה תוך פחות משנה!).

    אבי בן שימול
    אבי בן שימול. צילום: עודד קרני, מנהלת הליגה

    ברבע השלישי אשדוד המשיכה לברוח. מילסאפ עושה רושם של אול-ארואנד פלייר שמוסיף לקבוצה של אלפסי אספקטים של חדירה, סחיטת עבירות וריבאונד. 3 קלאסי שמזכיר אולי קצת את בראיין אסברי במה שהוא אמור לספק (אבל עם קליעה פחות טובה). מנגד, הרצליה איבדה את אבי בן-שימול שקרע את הרצועה הצולבת ולמעשה סיים את העונה.

    הרבע האחרון היה לפרוטוקול בלבד, כשזאק רוזן מסיים עם שורה סטטיסטית של 17 נק', 8 ריב' ו-9 אסי' ו-28 נק' מדד. לא בקושי רב יש להגיד.

    בשורה התחתונה, הורגשה הרמה הנמוכה וללא ספק שתי הקבוצות נמצאות במקום בו הן ראויות להיות. הרצליה תישאר בליגה, פשוט בגלל שהישראלים שלה יעשו את ההבדל ולא יהיו חלשים כ"כ כמו נגד אשדוד. דווקא המנצחת, תתקשה להישאר עם סגל ישראלי כ"כ חלש. אפשר להגיד שהישראלי הסביר היחידי של אשדוד הוא זאק רוזן, ואם מסתכלים על יריבותיה לתחתית – הישראלים שלהן יותר איכותיים משמעותית (בהרצליה: גרונפלד, בן-שימול, בלייזר, זליקוביץ' ולביא. בראשל"צ: ג'ייק כהן, דרור חג'ג', עמית בן-דוד, שון דאוסן, אור סולומון).

    אז אם מכריחים אתכם להמר על יורדת, שימו את הכסף על אשדוד.

     

    תקציר המשחק:

  • שיפוט אקטיבי

    שיפוט אקטיבי

    השיפוט במלחה ביום שני הוא תוצאה בוטה של התנהלות רעה של איגוד השופטים.

    מספר שריקות ברבע האחרון גמרו להפועל חולון את הסיכוי להפתיע במלחה. איפה נשמע ששחקן מקבל טכנית על התחזות כ-2 דק' לסוף במצב קריטי ?

    כשל בהגנה. אסברי.
    נכשל בהגנה. אסברי. צילום: גיל שאשא

    והשופטים ? הם באמת לא אשמים. ברגע שאין דרישה למקצוענות, אין שום סיבה שהשופטים יהיו כאלה. מתי לאחרונה הושעה שופט לחודש ? מדוע יש מספר שופטים שלא נמצאים בכושר פיזי שראוי לליגת-העל ?

    והיה גם משחק. יותם הלפרין, מגיע לכל משחק כשכל העיניים עליו. גם ככה בעבר היו טענות כלפיו שהוא לא מסוגל להוביל קבוצה, ועכשיו כשהמצב בירושלים לא מזהיר – מסביב כבר מדברים על כך שההחתמה שלו הייתה טעות.

    עד אמצע הרבע השלישי יותם היה זוועה. החטיא זריקות חופשיות, ניהל את המשחק בצורה פחדנית ושיחק לרוחב. ברגע שנכנסה השלשה הראשונה – הביטחון חזר ואיתו גם הפועל ירושלים שניצחה. יותם סיים את המשחק עם 23 נקודות.

    אבל אל תתנו לרבע וחצי טוב של יותם להטעות אתכם. הוא כנראה לא יהיה שחקן מוביל לעולם. פשוט אין לו את זה בדם. שכרו המופרז מוערך בכ-300 אלף דולר. לאורך כל הקריירה הוא קיבל חוזים גבוהים על היותו "פוטנציאל". אין ספק שכישורי כדורסל ברמה גבוהה יש לו, אבל מנטליות של שחקן מוביל אין לו ואם עד גיל 29 כלום לא השתנה – אז אין שום סיבה שבעתיד ישתנה. אם מסתכלים על מספרי סטטיסטיקה, היה עדיף לירושלים ללכת על מורן רוט שמככב בחיפה.

    כואב הלב על הפועל חולון שהייתה כ"כ קרובה לנצח וסובלת מהיכולת הירודה של בראיין אסברי. אסברי הוא השחקן הכי יקר בקבוצה והוא הוחתם אחרי עונה חלשה בספרד בה מיעט לשחק. בעונות ששיחק בהפועל תל-אביב ובנתניה הוא היה השחקן המוביל, אבל כעת הוא לא מזכיר אפילו את השחקן שהיה. כולם מסתכלים על 7 החטאות העונשין שלו במלחה, אבל הדבר המדאיג מבחינתו של ליובין היא ההגנה שלו. כל שחקן עליו אסברי שמר חגג עליו.

    חולון בנתה על אסברי כשחקן מוביל, ואפילו חרגה קצת מהתקציב שהקציבה לזר בעמדה 3 רק בשביל להביא אותו. כמו שזה נראה עכשיו, הוא לא יגיע לפסח אם הוא לא ישתפר משמעותית.

    ועוד מילה טובה אחת לשלומי הרוש: שמדי שבוע מוכיח שהיכולת שלו היא לא מקרית, והוא באמת ביצע קפיצת מדרגה גבוהה מאוד. השיפור בא לידי ביטוי בעיקר באחוזים שלו מחוץ לקשת ובקבלת ההחלטות בהתקפה. לאט לאט הבחור שהגיע מכפ"ס שבלאומית, מייצב את מעמדו כשחקן בכיר בליגת-העל.

  • שכונה בכחול

    שכונה בכחול

    FIBA Europe / Castoria / Wiedensohler
    FIBA Europe / Castoria / Wiedensohler

    גל מקל. כל סיפור הנבחרת מתחיל בכלל מאותו שחרור של מקל מהנבחרת. כן, גם מקל היה ספורטאי מצטיין בצבא, וככל הנראה הגיע להגיד שלום מדי פעם למספר אנשים שמעורפלים בזכרונו בבסיס.

    לא ברור איך אדם שמקבל פריבילגיה כל-כך גדולה ממדינה שנאבקת על קיומה מאז מעולם, מרשה לעצמו להתחמק כדי לדאוג לטובתו עצמו. אולי מקל היה צריך לשרת כחייל קרבי כדי להבין, ואולי באמת הגיע הזמן לחוקק חוק שבמידה וחייל מגוייס כספורטאי מצטיין הוא מחוייב להתייצב לכל זימון של הנבחרת.

    מה שהרבה יותר עצוב, הוא שמאמן הנבחרת הכושל ואיגוד הכדורסל נתנו לגיטימציה למהלך.

    במקום להציב עובדה, שיבק נתן אור ירוק לשכונה. הוא האשים את דאלאס ("דאלאס עושים משהו לא הוגן") וחיכה להגעה של הוד-מעלתו שנדחתה שוב ושוב, עד שהאחרון החליט שהוא לא מגיע. כמובן ששיבק המשיך להיות חסר עמוד-שדרה גם במקרה הזה: "מקל חסר, אבל משחקים עם מי שיש. החלטתי לא להוציא את גל לא בסדר, קשה לו עם זה גם ככה". פשוט נקרע הלב. אני בטוח שמקל בכה כמה ימים והסתגר בחדרו.

    זו לא הפעם האחרונה ששיבק החליט להיות רך מדי עם הסו-קולד סופרסטארים שלו. עמרי כספי הגיע לנבחרת והתנהג בשחצנות. שדרוג למחלקת ביזנס עם אליהו (שדחה הצעה של 500 אלף דולר נטו לעונה, ובאמת שווה משהו כמו 200) והנבדלות ממעמד הביניים של ניצן חנוכי, אפיק נסים וכו'. אבל זה מילא, גם על הפרקט ראינו לא פעם את כספי הולך ראש בקיר, שהוא לא סופר בכלל את החברים שלידו. אז בסדר, הוא שחקן NBA מקורח סיטואציה מסויימת שנוצרה, אבל אם נסתכל על מה הוא תרם לכדורסל הישראלי ועל היכולת המגוחכת שלו ב NBA בשלוש העונות שלו שם, הוא פחות גדול אפילו מקוז'יקרו וגרין.

    שיבק בחר לנקוט מדיניות עדינה. כספי היה על המגרש כמעט בכל מצב, וקיבל "תרגילים" שמבודדים אותו למהלכי אחד על אחד שהוא לא מצטיין בהם בלשון המעטה.

    גם ליאור אליהו, "הכוכב" השני שהגיע אחרי עונת פח במכבי,  היה חלש מאוד. שחקן שלא שיפר קמצוץ ביכולת שלו כבר כמה שנים אבל בטוח שמגיע לו הרים וגבעות.

    שיבק גם החליט לחכות ולחכות ולחכות ולחכות לאלכס טיוס (שבלשון המעטה לא ממש התלהב לשחק בנבחרת), וזה בזמן שלנדסברג בריא ועושה טירונות.

    ההתנהלות של שיבק יותר מזכירה תמהוני מאשר מאמן כדורסל. הציטוטים המבישים בסיום ההפסדים המביכים ("היה חסר לנו את בלות'נטאל", "בריטניה ואוקראינה הן נבחרות טובות" וכו'), וחוסר ההודאה בכך שיש לנו סגל טוב שחייב להשיג משהו באליפות הזו.

    כאילו להוסיף חטא על פשע, העסקנות מנעה את זימונו של מורן רוט, שבהחלט היה יכול להוסיף אנרגיות והתלהבות לנבחרת הכבויה של שיבק. יש האומרים שמורן לא זומן בגלל שהוא מסוכסך עם שיבק (ועם קטש עוד מהתקופה בגליל).

    לסיכום, הרבה אנשים צריכים לבקש סליחה מחובבי הכדורסל בארץ. מה שחזינו בו היה בושה לאומית לכל דבר.

    דבר קטן ואחרון: ניצן חנוכי שחקן נבחרת ודגן יבזורי בבית. לכו תבינו…