דאנק

מחבר: אוהד אבנשטיין

  • חולון נקמה בנהריה – ניתוח משחק מזווית של אוהד

    חולון נקמה בנהריה 76-86 והנה כמה תובנות:

    1. עברו הרבה מים בנהר מאז ההשפלה בבית וההדחה בגביע לקבוצה של פרנקו.
    לפני העניינים המקצועיים – הפועל חולון חזרה. דדאס לקח קבוצה מפורקת מקצועית ובחדר ההלבשה, ואיחד אותה לחבורה לוחמנית שלא מוותרת.
    אחרי כחודש בתפקיד, כשכולם חשבו שרק משוגע לוקח כזו קבוצה, אפשר להגיד שאפו לדדאס.

    ברבע הראשון, נהריה רצה 3-15 וזיכרונות מהגביע צפו. מה השתנה?
    א. דדאס הזעיק פסק-זמן, וכרגיל יצא עם תרגיל מוצלח לפוסטר (שסחט סל ועבירה), הוציא אותנו מהקיפאון בהתקפה וגם הכניס אותו לעניינים. מאותו רגע, פוסטר לגמרי השתלט על המשחק.
    בנוסף, דדאס שוב הפתיע עם לחץ על כל המגרש. מהרבע הראשון הקבוצה טסה ובעצם שאר המשחק היה בשליטה מוחלטת של הסגול האמיתי.
    ב. לאורך כל העונה חולון סבלה מסף שבירה נמוך. נגד מכבי ונגד נהריה הערב, הקבוצה המשיכה להלחם כשנקלעה לבורות.
    ג. מחזיק אותם קצר. דדאס לא פראייר. כשהרוש יורד לספסל ומקלל, דדאס לא מעלים עין ומעמיד אותו במקום. ראינו כבר שזה לא מובן מאליו.

    והייתה גם הכנה מקצועית. יוגב הפך לאיש של משימות הגנתיות, ודדאס הציב אותו על ווטרס. בדומה למשחק נגד שטרסבורג שיוגב נכנס לחולצה של יורק. יוגב ניסה להציק לווטרס ובעיקר למנוע ממנו לקבל את הכדור אחרי תנועה. כשיוגב קיבל מנוחה – הרוש נכנס לתפקיד.

    בשקט בשקט, טי-ג'יי קליין הפך להיות הבורג הכי משמעותי בהתקפה. אולי אפילו יותר ממרכוס פוסטר.
    מעבר ליכולת האישית של קליין במשחק הפוסט + קליעה מבחוץ. הבסיס לרוב ההתקפות הוא פיק אנד רול שעובר דרכו.
    נהריה התקשתה מאוד למצוא תשובות לאותם מהלכים. אחרי חסימה, הגארד או קליין מסוגלים למצוא שחקנים על הקשת והבאת עזרה של היריבה משאירה אותה חשופה.

    לדעתי, ההתאבדות על הריבאונד בסגנון קמיקזות יפניות היא העדות הכי חזקה לרוח החדשה. לא חושב שיש אוהד שלא נהנה היום.

    עוד משחק שחולון שולטת לכל אורכו. עד לא מזמן זה היה בגדר חלום.

    2. משפט על נהריה ששיחקה כדורסל חסר מעוף.
    פרנקו ניסה לנצל את היתרון היחסי בצבע, את העובדה שקליין לא שומר גדול ושדדאס בד"כ לא משחק עם 2 גבוהים.
    כמעט בכל התקפה (נשבע לכם, תסתכלו בשידור החוזר) הוא הלך לתרגיל שהסתיים בפוסט-אפ אצל שגב / סימפסון.
    סירס לחלוטין את הגארדים ובשורה התחתונה:
    מקניל עם 8 נק' ב32 דק', קולשוב עם 22 דק' בלבד, וניב משגב עם 8 דק' ללא נק'.

    חשוב לציין שנהריה נקלעה גם לערב מחריד מבחוץ עם 3 מ-18 לשלוש (17%) וכרגיל שגב וסימפסון שיחזרו ימים יפים מהעונשין והובילו אותה ל55 אחוז בלבד.

    3. חייב להודות שהופתעתי מהתפוקה של אלכסנדר. הוא נכנס בצורה חלקה לשיטת המשחק והצליח לעשות נק' בלי יותר מדי התאמות עבורו. 15 נק' ב27 דק' ודאנק אחד שדפק את שני לוחות התוצאות. לא חראם?

    כתבתי בעבר על חוסר היציבות של פוסטר בתוך המשחק, והיום הוא דפק שלושה רבעים (1, 2 ו-4) פסיכיים. 28 נק' ב-33 דק'.
    למרות זאת, כדי לעלות את רמת המשחק שלו לשלב הבא, פוסטר יצטרך לשפר את יכולת קריאת המצבים + המסירה. במילים אחרות: לא רק לעשות נק', אלא לדעת לעשות את האחרים סביבך טובים יותר. אגב הערב, אסיסט בודד מול 2 איבודים.

    4. מנרסה. ה-משחק עבור חולון. לפי מה ששמעתי, יש שם מספר שחקנים חשובים שחולים בשפעת ולא שיחקו נגד טורק טלקום.
    איתם או בלעדיהם, השחקנים לא ילקקו נגדם דבש בדיוק כפי שטורק טלקום סבלה ואף הייתה בפיגור 10 במחצית.
    מדובר בקבוצה שעשתה ריצה יפה בליגה הספרדית כולל ניצחון על ולנסיה.

  • צרות בצרורות – על התבוסה של הפועל חולון בראשון-לציון

    כדורסל מביך, מביש ומזוויע. כך אפשר לתאר את תצוגת הכדורסל של הפועל חולון בתבוסה 59-84 לראשל"צ.

    1. חולון סבלה מדקות ארוכות ללא סל שדה וקלעה 18 נק' במחצית השנייה.
    גם בחצי הראשון הסגולים נראו קטסטרופה התקפית והרבה נק' הגיעו ממשחק מעבר.
    מה קורה במשחק העומד? כולם מדברים על רכז אבל באופן כללי מדובר במחסור של גארד.

    במה רכז / גארד יעזור לחולון?
    דרוקר בונה על תומפסון באופן קיצוני שייצור מהלכים מהקו האחורי (למרות שזו לא העמדה הטבעית שלו).
    רוב ההתקפות מתחילות בפוסט-אפ או בהנד-אוף של אחד הגבוהים והם אלו שצריכים לקבל את ההחלטות.
    הכדור עובר המון דרך תומפסון (שמשחק בעצם תפקיד של עמדה 2) שמה לעשות – לא מקבל החלטות כמו יוצר אמיתי, לא מסוגל לחדור כמו גארד זריז ולא קולע מבחוץ באחוזים ראויים.
    מלבד תומפסון, גם קליין והאוול מקבלים באופן משעשע החלטות משמעותיות יותר מהגארדים בהתקפה.
    זה גורם למשחק ההתקפה להיות איטי להחריד וזה בסדר אם זה עובד. אבל זה לא.
    בנוסף, אין הרבה תנועה ללא כדור בצד החלש ומעבר לאיטיות הגבוהים נתקעים עם הכדור בפוסט בלי אופציות טובות.

    הגנתית, הגארדים של היריבה נהנים כי אומנם יש לחולון סייז בכל עמדה – אבל מלקאי ותומפסון כבדים ברגליים.
    ריצ'ארדסון הוכיח כמה הוא חסר רצון או יכולת בהגנה כשבורדיון (שחקן מאוד מוגבל התקפית) באחד המהלכים הראשונים לקח אותו בקלילות לטבעת.

    במשחקים הראשונים הרוש קיבל יותר דק' והקבוצה שיחקה טוב יותר. זה לא שהרוש עילוי, אבל זה מוכיח כמה שחולון משוועת לשינוי בסגל הקיים עבור גארד. דרוקר חייב לשנות לא רק את הסגל אלא גם את הדרך. לבסס משחק מודרני יותר שיאפשר גם למקסם את היכולות של האוול שהוא שחקן פיק אנד רול נהדר. דרוש קו אחורי מחוזק.

    במקום מי?
    אם הייתי דרוקר, לא הייתי מהסס להחליף את ריצ'ארדסון. יש לו סט יכולות מדהים אבל מבחוץ הוא מרגיש כמו רעל קבוצתי. שפת גוף רעה, חוסר רצון בהגנה והרבה זמן (אם בכלל) עד שיהפוך ליהלום מלוטש.

    חולון חייבת שינוי.

    2. אפשר לדבר על הטיפול הגרוע בפיק-אנד-רול, על חוסר העזרה בהגנה ועל קליין החלש – אבל אין ספק שגם השטף ההתקפי וחוסר השליטה בקצב משפיע גם בצד השני.
    מנטלית – הקבוצה נראית חסרת אמונה. פוסטר יורד לספסל ולא מחליק כיפים לשחקנים, מלאכי עם פרצוף תשעה באב ו-וויליאמס בועט בשלט פרסומת אלקטרוני.

    עד עכשיו דרוקר הוא כישלון חרוץ. זה בידיים שלו לעשות סוויץ' במחשבה ולהבין שמשהו בשיטה לא הולך לעבוד בקרוב.
    דרוקר צריך להפוך את הקבוצה לשמחה ולדעתי זה במרחק של חילוף אחד מוצלח – כי הבסיס הסגול בסה"כ חיובי.

    3. מספר המחץ – 23 איב'. לא שפוי.

  • חולון עם הפסד שני באירופה 101-86 לאוסטנד

    חולון עם הפסד שני באירופה 101-86 לאוסטנד

    חולון ספגה השבוע הפסד שני ברציפות באירופה והשלב הבא מתרחק.
    מה עובר על חולון ?

    1. פירוק לגורמים.
    ככה לא עולה קבוצה למשחק חשוב. אפס לחימה. לקבל 28 נק' ברבע ראשון מאוסטנד (שרק בשבוע שעבר קלעה 64 נק' נגד שטרסבורג) – זה מביך ומעבר ליכולת הגנתית של שחקן כזה או אחר.
    ג'סטין טילמן מגלבוע/גליל קירקס את וויליאמס בשבת, והפעם שאבון תומפסון (שמשחק בסגנון קצת אחר מטילמן) היה הבא בתור.
    אומנם וויליאמס דופק כרטיסים בהתקפה אבל ההגנה כרגע אפילו לא ברמה של הליגה.
    קליין נראה אבוד וכל מילה עליו מיותרת.
    כמו בוגרים נגד קט-סל – ככה אפשר לתאר את מה שעשו לחולון בריבאונד.
    נראה שאין לסגולים מספיק סייז בצבע לאירופה (בניגוד לשון ג'ונס + אטקינס בעונה שעברה). אולי האוול יוריד שם לחץ.
    הבעיה לא נעוצה רק בגבוהים אלא מתחילה כמובן בריפיון של הקו האחורי. פוסטר וריצ'ארדסון נשברים בכל פיק אנד רול וגם לא חוזרים מספיק מהר לעזור. שניהם לא מספיק אגרסיביים ואדישים בצורה מעוררת תהייה.

    2. בואו נדבר התקפה. הסגנון של דרוקר שונה משמיר. הרבה תרגילים מתחילים או מסתיימים בפוסט-אפ של שחקן מסויים. יש פחות עומס על הגארדים ואין יצירתיות בעמדת הרכז.
    עם כל הכבוד לפוסט-אפ של קליין – באירופה פחות סביר שזה יילך – במיוחד נגד קבוצה מאיימת בצבע כמו אוסטנד.

    היו דקות ברבע השני שההתקפה שיחקה על ריצ'ארדסון שמצידו החזיר בנקודות.
    למרות זאת, גם הוא וגם פוסטר עדיין לא מצליחים להתחבר לשטף הקבוצתי ולא עושים את האחרים טובים יותר.
    אני לא חושב שיש ספק למישהו לגבי היכולות האישיות של שניהם, אבל דרוקר חייב לחבר אותם לשטף הקבוצתי.

    החזרה למשחק נבעה בעיקר מרגעים של לחימה בהגנה ומשחק ריצה.
    רכז? אומנם נראה שמשהו חורק במשחק העומד, אבל בסך-הכל אנחנו עושים את העבודה לפי השיטה של דרוקר. יש לנו פורוורדים וגבוהים שנחשבים למוסרים טובים (פניני, תומפסון, קליין והאוול) וזה לא במקרה.
    דרוקר בנה על פוסטר שייתן עבודה בפויינט אבל בינתיים אין הפתעות. היה ידוע שפוסטר רחוק מלהיות רכז אידיאלי (נכתב עליו "lack of court-vision") ואכן הוא מייצר מהלכים סוליסטיים.
    לצפות מרוקי לשנות את העמדה הטבעית וגם להסתגל למשחק האירופאי זה יומרני.
    אין עוררין על כך שכשאוחיון על הפרקט חולון נראית טוב יותר. אם צריך להמר על חילוף, לדעתי דרוקר ישחרר את פוסטר ויביא רכז סקורר.

  • סיבוב ההופעות של הפועל חולון

    סיבוב ההופעות של הפועל חולון

    ג'יימס בל ומייקל קוואלס.
    ג'יימס בל ומייקל קוואלס. צילום: לילך וייס, מנהלת הליגה.

    היה מאוד חם אתמול בהיכל בגן-נר מכמה סיבות:

    1. גלבוע/גליל קיבלה לפני כמה ימים 44 הפרש מנהריה בבית והיא הייתה חייבת להלחם ולשרוט כדי שלא יהיו זעזועים במערכת.
    2. חולון הלוהטת הגיעה עם 3 ניצחונות חוץ רצופים ורצתה להשיג את הרביעי לפני הקרב בגביע נגד באר-שבע.
    3. מתפעלי ההיכל החליטו משום מה להפעיל את המזגן על חימום.

    כנראה שסיבה מספר 3, חיממה את שחקני חולון עוד יותר. האורחים בסגול שהביאו כ-200 אוהדים מהמרכז פתחו בטירוף שלשות של בל ו-וואייט וטסו ל-20-8.

    בית-הלחמי הרגיש שהמשחק בורח והזעיק פסק-זמן. על אריק גריפין זה בהחלט השפיע ונק' שלו החזירו את המקומיים לתמונה. 23-21 בלבד לשמיר בסוף הרבע הראשון.

    ברבע השני הפער האיכותי בא לידי ביטוי. קצב הריצה שיחק לידיים של חולון שהפגיזה שוב ושוב מחוץ לקשת עם בל, הרוש ו-וואייט.

    מנגד, גלבוע נראתה נרפית מאוד בהגנה. בהתקפה, ניתן היה לראות לאורך כל המשחק כמה גלבוע/גליל מוגבלת. יחזקאל סקוורר, שהיה רכז מחליף לאורך כל הקריירה, מתופקד בלית ברירה כרכז הראשון. חואקין שוכמן הוא שחקן בינוני אחרי הכל, ונקודת האור היחידה היא הזרים: גריפין, קוואלס וסיגרס. שלושתם זרים של קבוצת אמצע טבלה ומעלה.

    עד למחצית חולון שייטה ל- 53-37.

    בחצי השני גלבוע/גליל עלתה בטירוף הגנתי. חולון שמרה על פער בטוח גם בזכות צ'וברוביץ' שהציג את משחקו הטוב העונה (10 נק' ו-3 ריב'). בסוף הרבע השלישי, המקומיים הצליחו קצת לסגור – 75-65 לחולון.

    ברבע האחרון גליל/גלבוע הצליחה לחזור כבר למינוס 4 בזכות הרבה מלחמה, אבל נראה היה לאורך כל המשחק כאילו חולון משחקת בהילוך ראשון והמשחק בשליטה שלה לחלוטין. בסופו של דבר, אכן כך היה וג'יימס בל סגר את הסיפור מהקו 100-93 לחולון.

    כמה נק' נוספות:

    1. ג'יימס בל הולך ומתגלה כאחד הזרים הטובים בליגה. הוא לא צריך את הכדור ביד כל הזמן כמו קאליף כדי לעשות את הנק' שלו. אתמול הוא הפגיז עם 29, 10 ריב' והגנה מהסרטים.
    2. קאליף וואייט במשחק לא גדול שכלל גם 6 איב', אבל עדיין סיים עם 31 נק' ב-36 דק' ואחוזים מעולים מהשדה. פשוט מדהים.
    3. מחר ג'ורדן טיילור יצטרף לאימוני הפועל חולון במקומו של פול דילייני שנפצע. חולון גם בלעדיו נראית מצויין אבל עדיין איבדה אתמול 25 כדורים. הוא צפוי להביא לה את הסדר במשחק ותוספת כוח להגנה של הקו האחורי. הובר וגוני ישלמו את המחיר בדק', וגם וואייט (משחק בקביעות מעל 36 דק' למשחק) יקבל קצת מנוחה.
    4. גלבוע/גליל מזכירה את הסיפור של קרית-גת בעונה שעברה. זרים טובים מאוד, ישראלים בינוניים ומטה. סביר להניח שזה יספיק להם להישארות בליגה.

    עצוב לראות שכ"כ מעט אוהדים של גלבוע/גליל מגיעים למשחק. הקבוצה הזו מייצגת את הצפון בליגת-העל ומן הראוי שיעשו הכל כדי למלא את ההיכל גם במחיר של כניסה חופשית לתושבי הגליל.

  • ראש בראש: דייסון מול קלייבורן

    ראש בראש: דייסון מול קלייבורן

    וויל קלייבורן
    וויל קלייבורן. צילום: יוסי כהן

    ראש בראש – שני שחקנים גדולים ששיחקו בעונות חלשות של הפועל חולון ובשתיהן אימן דן שמיר.
    וויל קלייברן של 2015-16 (מקום 10) לעומת ג'רום דייסון של 2012-13 (מקום 9).

    צוות מסייע –
    קלייברן קיבל צוות מסייע שהשתנה במהלך העונה (לא אציין את כולם).
    מהזרים – מייק מוזר (נפצע), ג'רמיס סמית' (שוחרר), ראמל בראדלי (נפצע), איוון ראדונוביץ' ולבסוף סקוטי ריינולדס ששינה את הקבוצה מקצה לקצה.
    מהישראלים: גוני יזרעאלי, אייל שולמן, אייזיק רוזפלט, שלומי הרוש, אדם אריאל.

    דייסון זכה לזרים משובחים סביבו: דומיניק ווטרס, לורנס היל ופרנק האסל.
    מבחינת ישראלים – שלומי הרוש וזאק רוזן.

    עמדות –
    קלייברן 3 אבל יכול לשחק גם בעמדות 2 ו-4, ולשמור על עמדות 1-4.
    דייסון 2 קלאסי.

    ניצחון לקלייברן.

    הגנה –
    בפרמטר הגנתי אחד דייסון עוקף בסיבוב – 2.3 חטיפות למשחק לעומת 1.5.
    שניהם לא מסתבכים בבעיית עבירות – קלייברן 2.3 ודייסון 3.2.
    לא מופיע בסטטיסטיקה –
    קלייברן נחשב לשומר טוב בהרבה מדייסון, ואפילו קיבל מספר משימות "מיוחדות" העונה.
    קלייברן מסוגל לשמור על עמדות 1-4, לעומת דייסון שמוגבל לעמדות 1-2.
    זה עוד אחד הפרמטרים שהופכים את קלייברן לשחקן כ"כ שלם.

    ניצחון לקלייברן.

    קלייברן סיים עם 20.9 נק', 50.2% ל-2, 33.3% ל-3 ,66% מהעונשין ו-21.7 מדד ב-36.1 דק'. דייסון עם 20.5 נק' 42.6% ל-2, 36.4% ל-3 ,74.1% מהעונשין ו-18.0 מדד ב-35.6 דק'
    חדירה וצעד ראשון –
    קלייברן סחט 6.0 עבירות לעומת 7.3 עבירות למשחק של דייסון.
    קלייברן 66% מהעונשין. דייסון עם 74.1%.
    שניהם סוחטים המון עבירות ביחס לשחקן ממוצע.

    לא מופיע בסטטיסטיקה –
    הנקודה הכי חזקה שלהם.
    קלייברן אגרסיבי מדייסון ולכן מצליח להגיע יותר בקלות ממש עד הטבעת ולכן הוא מנצח בגדול באחוזים מהשדה.
    דייסון חתולי וזריז ולכן סוחט מעט יותר עבירות.

    ניצחון בפער לא גדול לקלייברן.

    קליעה –
    לא מופיע בסטטיסטיקה –
    לשניהם שחרור איטי של הכדור שמהווה מגבלה משמעותית בקפיצה לרמות הכי גבוהות.
    שניהם כמעט לא עוצרים לג'אמפ מחצי-מרחק. קלייברן מנסה מדי פעם אבל בהססנות רבה.
    דייסון משמעותית טוב יותר מחוץ לקשת אבל גם הפרמטר הנ"ל במגמת שיפור אצל קלייברן.

    ניצחון לדייסון.

    מסירה –
    דייסון מסר 3.7 אסיסטים (איבד 3.5) לעומת 2.0 אסיסטים בלבד (איבד 2.9) של קלייברן.
    חשוב לזכור שקלייברן שיחק בקבוצה שבה הוא לקח יותר זריקות -16.5 לעומת 15.4 של דייסון.
    לא מופיע בסטטיסטיקה –
    אחד הפרמטרים שסייעו לדייסון לעבור את קלייברן בכמות המסירות הוא משחק פיק אנד רול עדיף.
    דייסון הלך על פיק אנד רול עם האסל והכניס בהצלחה הרבה כדורים לא פשוטים לצבע.

    ניצחון לדייסון.

    יציבות –
    שניהם סקוררים גדולים שרק במקרים נדירים לא מגיעים.
    שיא נק' –
    קלייברן – 43 מדד נגד אשדוד, 32 נק' נגד אילת, 6 אסי' נגד קרית-גת ו-14 ריב' נגד ירושלים.
    דייסון – 39 מדד נגד נתניה, 40 נק' נגד אשדוד (לאחר הארכה), 11 אסי' נגד ירושלים ו-7 ריב' נגד הרצליה.

     

    שיוויון.

    ריבאונד –
    קלייברן קטף 8.2 ריב' לעומת 2.8 ריב' בלבד של דייסון.
    לא מופיע בסטטיסטיקה –
    לא כוחות. קלייברן בעמדה 3 שחקן פיזי ואגרסיבי מדייסון.
    האגרסיביות של קלייברן בריבאונד ההתקפה מאפשרת לעיתים לתקן את עצמו. ספק אם זה יצליח ברמות הגבוהות.

    ניצחון לקלייברן.

    משחק מעבר –
    שיוויון.

    אישיות –
    שניהם שחקנים עם אופי תחרותי מאוד, קבוצתיים ונוחים לאימון.
    שני אירועים שמעידים על-כך:
    בזמן שכל הזרים טסו לחופשת מולדת בארה"ב, קלייברן נשאר בארץ והתאמן על המשחק שלו – למרות שהיה מצוי בכושר פנטסטי ומצב הקבוצה הגרוע לא היה באשמתו.
    בנוסף, הרבה זרים איכותיים היו מבקשים לעזוב כשהם דופקים מספרים וקבוצתם ממוקמת נמוך. מקלייברן לא נשמעה אף תלונה אלא רק רצון להוציא את הקבוצה מהבוץ.
    לכולם זכור המשחק האחרון ב2012-13 נגד הפועל תל-אביב ששוחק לפרוטוקול בלבד.
    דייסון נחתך ביד באותו משחק מספר פעמים. עדיין הוא לא ויתר, ירד לספסל ונחבש שוב ושוב.

    אולי שפת הגוף של דייסון משדרת חוסר רצינות אבל בפועל הראש שלו 100% במשחק.

    שיוויון.

    השפעה על המשחק וסיכום –
    כבודו של דייסון במקומו מונח אבל מאמן בליגת-העל מסוגל לעשות עם שחקן כמו קלייברן הכל ו"לתמרן" בין עמדות ושחקנים.
    דייסון תקוע על עמדה 2.
    קלייברן הוא אול-אראונד פלייר שמסוגל כבר עכשיו לשחק ברמות הכי גבוהות.
    אם קלייברן יגיע לקבוצה גדולה אחרי חולון, הוא יצטרך לבצע התאמות ולתרום גם כשהכדור פחות בידיים שלו.
    מאז שדייסון נחת בחולון, הוא הספיק לקחת אליפות גדולה עם ססארי באיטליה.
    את דייסון עדיין לא ממש סופרים ברמות הגבוהות באמת – הוא החל את העונה ללא קבוצה, הצטרף לטורינו לאחר 12 משחקים וסיים איתה במקום הלפני-אחרון.
    אין ספק שהעונה הזו אמורה לפגוע בעתידו המקצועי של דייסון למרות המספרים הטובים. קו העלייה שלו בקריירה נעצר.

     

  • כשהרכז קולע

    כשהרכז קולע

    נהריה הגיעה לחולון במטרה לתקוע יתד חזק יותר בצמרת ולאיים אפילו על מקום 3. בלי מייקל אומה, חולון עם סקוטי ריינולדס הייתה גדולה עליה בכמה רמות.

    נפתח בפרט מעניין – זה היה הניצחון המשכנע הראשון של חולון העונה. לראשונה הסגולים הציגו שליטה לאורך כל המשחק והיו לכך מספר סיבות:

    1. עונה שלמה בנו על כתיפיהם הצנומות של גוני ושולמן. משהו בהתקפה פשוט לא עבד, וחולון עדיין מפגרת ב2.5 אסיסטים למשחק אחרי הלפני-אחרונה בתחום הנ"ל.

    חולון היא גם האחרונה בליגה באחוזים מבחוץ  (29.9%) והאחרונה בקליעת נק' (75.5).
    מבלי לצפות במשחקים, אפשר להבין מהנתונים בלבד מה היה חסר לחולון עד עתה – רכז יוצר שיודע לפגוע מבחוץ.
    ואז הגיע סקוטי ריינולדס…

    2. אז הבחור החדש הפגיז עם 11 נק' (3 מ-8 מבחוץ), 10 אסי' ו-6 ריב', ועשה עוד המון דברים שלא רואים בסטטיסטיקה – כמו להכתיב משחק

    ריצה שכמעט ולא היה קיים (מלבד היציאות למתפרצות של הרוש).
    ריינולדס ניחן בשחרור מהיר מאוד של הכדור, מה שגורם להגנות לקפוץ עליו ולפעמים אפילו להביא דאבל-טים.

    3. בעולם הכדורסל הדעות חלוקות: חלק טוענים שרכז זו העמדה החשובה ביותר בקבוצה, לעומת אחרים שטוענים שזו עמדת הסמול פורוורד.

    לחולון יש שחקן מדהים בעמדה 3 (קלייבורן) שכנראה ישחק ביורוליג בעונה הבאה, ועכשיו יש לה שחקן מעולה בעמדה 1 שיודע גם לעשות נק' ולמשוך אליו את ההגנה, לכן צפוייה תפוקה טובה יותר מהסגל המסייע.

    4. חולון עדיין נותרה בצבע עם ראדונוביץ' שלא מתפקד ורוזפלט הלא יציב.

    זה גורם לדן שמיר להשתמש באריאל וקלייבורן בעמדה 4 בחלקים מסויימים במהלך המשחק.
    ראינו גם ניסיון לשלב את ביר-כץ.

    5. מהצד השני, ראינו קבוצה מאוד מוכשרת שחסרה את המנהיג שלה – מייקל אומה.

    מדהים לראות את קוקיה בגיל 34 אחרי פציעות לא קלות נותן דק' טובות (6 נק' ו-9 ריב' ב-17 דק').
    נהריה ניסתה לשחק על החולשה של חולון וללכת לצבע כמה שיותר. הצליח לה – אבל זה פשוט לא היה מספיק.
    האוול שוב הוכיח שהוא אחד השחקנים היעילים בליגה (20 נק' ב-25 דק' ב-69% מהשדה), ומעניין לראות אם נהריה תצליח להשאיר אותו בשורותיה.

    בלטו בחולשתם:

    חולון – גוני יזרעאלי 21 דק' 0 נק' ו-2 אסיסטים בלבד.
    נהריה – ניב ברקוביץ' 16 דק' 0 נק' אסיסט אחד ו-18- במדד.
  • התחתית בוערת

    התחתית בוערת

    גוני יזראעלי במדי חולון נגד הפועל תל אביב.
    גוני ברבע אחרון טוב שהכריע מול האדומים. צילום: יוסי כהן.

    "שחק על החולשות של היריב"

    אם ברבע השלישי הפועל עשתה בריחה גדולה בזכות דאבל-טים בכל פעם שחולון הלכה לצבע, ברבע האחרון שמיר הפנים זאת והפעיל את הנשקים האולטימטיביים שלו: הפיק-אנד-רול של יזרעאלי-רוזפלט והחדירות של קלייבורן מקצה הבקבוק. לזה אפשר להוסיף משחק טוב של הרוש שידוע באומץ שלו לקחת זריקות חשובות.
    מנגד, שרון אברהמי החליט שהוא מנצח את המשחק דרך הצבע ויהי מה. הרי יש לו את אלן, וויליאמסון ורות'ברט ולחולון יש רק את רוזפלט (ראדונוביץ' לא שותף ברבע המכריע).
    ללכת על חולשה של היריב זה טוב, אבל הפועל עשתה זאת גם במחיר של מסירות קשות וזריקות רעות שעלו באיבודי כדור קריטיים. ראינו אפילו פוסט-אפ של טריי סימונס.

    השקר הזר

    40-38 להפועל תל-אביב זו התוצאה שבה הסתיימה ההתמודדות בין הישראלים.
    גם בזרים הקרב היה צמוד – 43-46 לחולון, אבל דווקא אצל הצהובים-סגולים צריכה להיות סיבה לדאגה.
    סימונס 16, וויליאמסון 12, אלן 12, באטל 6 לעומת קלייבורן 32 בראדלי 8 וראדונוביץ' 6.

    קלייבורן אחד השחקנים הגדולים שנחתו בארץ בשנים הבאות, וסביר להניח שימצא את עצמו בקבוצת יורוליג בקרוב מאוד, אבל חולון משחקת כרגע עם שני זרים וחצי (בראדלי פצוע) ותמצא את עצמה בבעיה רצינית אם לא תתחזק עם עוד סקורר בקרוב.

    שני סמלים

    שלומי הרוש:
    לגבי יכולתו המקצועית של הרוש, עדיין נשמעים חילוקי דעות שונות בעולם הכדורסל הישראלי. אחרי עונה מזעזעת, סוף-סוף הרוש יכול קצת לחייך. לחולון הנוכחית הוא מוסיף בעיקר משחק ריצה שיזרעאלי, שולמן ובראדלי לא יכולים לתת.
    מתן נאור:
    עצוב לראות את מתן נאור העונה. ללא ספק זה לא אותו שחקן מהעבר. רבים מאוהדי הפועל תל-אביב סבורים שהגיע זמנו, וגם הסטטיסטיקה ממש לא לטובתו:
    19 דק' בממוצע למשחק, 3.9 נק' ו-2.4 ריב' בלבד.
    מעבר לסטטיסטיקה, נאור איבד את היכולת ההגנתית הנדירה כמעט לחלוטין.

    מה הלאה ?

    חולון חייבת להתחזק בדחיפות בזר במקומו של מייקל מוזר.
    יזרעאלי ובראדלי ציינו זאת לאחר המשחק, ונראה כי בהנהלה ינסו להחתים שחקן בעמדות 4-3 שלוקח ריבאונד וקולע טוב מחוץ לקשת.
    למרות היכולת הטובה של יזרעאלי ושולמן, שניהם בנויים מאותו זן של שחקן – פיק-אנד-רול וללא משחק ריצה.

    נראה כי חולון תרוויח אם תביא רכז שמסוגל לייצר לעצמו ולאחרים.

    הפועל כבר עשתה שינוי אחד מאז המשחק – סיום ההתקשרות עם טיילור באטל המאכזב והחצי-פצוע.
    כעת, היא תנסה להביא עוד מוביל כדור שמסוגל לשחק גם בעמדה 2.
    מלבד לימונד ורות'ברט, הישראלים של הפועל תל-אביב הם החלשים בליגה, ואל תתנו לסטטיסטיקה של תמיר בלאט לבלבל אתכם.
  • סנסיישונל גיינס

    סנסיישונל גיינס

    סונדיאטה גיינסכשסנדיאטה גיינס קבר שלשת ניצחון במדי יוטה ג'אז על הראש של לברון ג'יימס וחבריו, הוא לא ידע שהקריירה שלו תוביל אותו לשחק עוד מספר שנים בעיר קטנה בישראל.

    גיינס רק בן 29, 1.83, שנודד בשנים האחרונות בין ליגת הפיתוח בארה"ב לאירופה. בדצמבר הוא עוד הספיק לככב ב-4 משחקים בליגת–הפיתוח שם השיג מספרים מעולים של 19 נק', 5.7 אסי' ו-4.7 ריב' ב-31.7 דק', אבל שוחרר עקב ריבוי שחקנים על אותה העמדה באותה קבוצה (לפחות זה מה שפורסם). מאז הספיק לנהל מו"מ עם וארזה האיטלקית שלבסוף ירדה ממנו, והבחור ששיחק ביוטה, מינסוטה, טורונטו וניו–ג'רזי – נחת אצל עופר ברקוביץ' ונס–ציונה.

    מול נס–ציונה ניצבה קבוצה חבולה (נטולת נוכחות בצבע – עדיין ללא ראדנוביץ' הסרבי) שגירדה ניצחון בבית נגד ראשל"צ העייפה.

    אחת הסיבות לניצחון נגד ראשל"צ הייתה האיזורית הנהדרת של שחקני חולון. ראשל"צ תפסה יום חלש מחוץ לקשת, והאיזורית הובילה להרבה איבודי כדור בצד הכתום. בנוסף היא הצליחה לחפות על החיסרון בגבוה דומיננטי.

    עופר ברקוביץ' כנראה ראה את קלטת המשחק, וכבר בחימום כל שחקני נס–ציונה לא הפסיקו לזרוק מבחוץ. נראה היה שלא מדובר בחימום לפני משחק "סטנדרטי".

    המשחק נפתח עם דק' מעולות של טל קרפלס. עונה שעברה באירופה, העונה בנס–ציונה, קרפלס עם 5 נק' רצופות העלה את האורחים ל11-5. מהצד השני, גוני יזרעאלי המשיך את היכולת ההתקפית (דגש על המילה התקפית) וניהל את המשחק נהדר. אייל שולמן קבע שיוויון 21 עם קליעה ל-2 על הבאזר, אבל בעידן שמיר האשראי שהוא מקבל הצטמצם משמעותית (אתמול שיחק 8 דק' בלבד).

    ברבע השני המשחק התהפך בזכות השחקן שנכתב עליו בתחילת הכתבה. מהרגע שגיינס נכנס (ולא ירד מהפרקט עד לסיום המשחק) הוא לא החטיא מבחוץ, אבל מעבר לזה ניהל את המשחק של נס–ציונה באחריות. הוא כיווץ שוב ושוב את ההגנה של חולון עם חדירות קטלניות והוצאות כדור החוצה. במרבית שלבי המשחק, נראה היה ששחקני חולון חוששים ומחכים לראות מה יהיה הצעד הבא שלו. הפער תפח כבר ל-17 נק', כשגיינס סוגר 14 נק' ברבע. במחצית 48-33 לאורחים.

    הרבע השלישי נפתח עם 7 נק' רצופות של הזר הכי מוזר בליגה – מייקל מוזר. מוזר ללא ספק הוא אחד הזרים הגרועים שנחתו בישראל בשנים האחרונות. למרות קריירת מכללות מרשימה ובחירה במגזין הנחשב bleacher report לאחד מ-20 הפרוספקטים הגדולים בארה"ב בעמדת הפאוור–פורוורד, מאז הקריירה שלו בנסיגה. כשחתם בז'לגיריס קובנה, בטח לא חשב שהוא יזכה בתואר "פלופ העונה" בליטא. בחולון הימרו עליו ונפלו חזק. הדבר הכי גרוע אצל מוזר – שאין לך מושג מה תקבל ממנו בכל דקה נתונה שהוא על הפרקט. יש שחקנים שלפעמים באים למשחקים ולפעמים לא, ויש את מייקל מוזר שלפעמים מגיע לכמה דק' ומחריב את הקבוצה בשאר. אהה כן, והוא זורק המון. פשוט המון. דווקא את ההרגל הזה הוא לקח איתו מהמכללות.

    נגד נס–ציונה, שמיר התייאש כ"כ מההגנה של מוזר, כך שברבע השלישי אדם אריאל עבר לשמור על איבן אסקה הגבוה. גם בנושא הריבאונד הסגירה של מוזר לקוייה, ולא פעם שחקני היריב קוטפים עליו ריבאונד התקפה.

    חולון הצליחה לחזור אט–אט והורידה כבר לפיגור 3 בלבד, אבל אז מי אם לא גיינס, תפר שלשה מקילומטר ובסיום הרבע השלישי 67-59 לחבורה של ברקוביץ'.

    ברבע האחרון המשיך משחק החתול ועכבר. נס–ציונה מנסה לברוח וחולון משתרכת מאחור. 5 דק' לסיום, בראדלי (שנתן עוד משחק מצויין) קלע עונשין והוריד ל-6 בלבד, אבל אז שוב הגיע גיינס עם שלשה שסגרה את הסיפור. 87-80 בסיום.

    לחולון: בראדלי 21, רוזפלט 16 ו-7 ריב', קלייבורן 15, גוני 10 ו-9 אסי'

    לנס–ציונה: גיינס 24 (7-9 ל-3) ו-7 ריב', קרפלס 15, אסקה 14 ו-8 ריב', אדווין 12, סימפסון 10 ו-7 ריב'

  • צמד השי"נים

    צמד השי"נים

    דודו שמריז ואייל שולמן במדי הפועל חולון
    צמד השינים, שמריז ושולמן בחולון. צילום: יוסי כהן

    במקסיקו 1970 היו לנבחרת ישראל בכדורגל את צמד השי"נים: שפיגל ושפיגלר.

    45 שנים אחרי, והפועל חולון מצאה את צמד השי"נים שלה: שולמן ושמריז. כאילו זה לא הספיק, הצטרף עוד שי"ן אחד: שמיר שהחליף את חסין.

    אחרי מאזן מזעזע של 5-2 (ועוד שני הפסדים נוספים בגביע המדינה ובגביע ווינר) והחלפת מאמן, חולון הייתה חייבת לחזור למסלול הניצחונות וקיבלה משוכה גבוהה מאוד בדמות עודד קטש ואילת. חולון עדיין משחקת עם שלושה זרים בלבד, לאחר שעדיין לא הגיע מחליף לכריס רייט. השבוע חתם בקבוצה דיונטה כריסמס שמשחק בעמדה 2.

    אילת הגיעה עם סגל ישראלי נוצץ בהרבה מזה של חולון, כולל הכוכב לשעבר של המארחת – שלומי הרוש. המפגש הפיקנטי כלל גם את שמיר נגד הקבוצה שממנה פוטר, והבעלים של אילת שאיתו הסתכסך.

    לאחר הפסד כואב ב-26 הפרש לירושלים במחזור האחרון, הרוחות באילת סערו ודובר על החלפה של סי–ג'יי לזלי ואולי אפילו קאליף ווייאט שלהט בסדרת הפלייאוף בעונה שעברה.

    המשחק נפתח בצורה צמודה, ואייל שולמן עם שלשה ראשונה רמז על ההמשך וקבע 10-10. חוסר הנוכחות של גבוה אמיתי בצבע גרמה לסי–ג'יי לסלי ולכדיר לחגוג בצבע ברבע הראשון. ביחד הם תרמו 8 נק' מתוך ה-18 של אילת ברבע ה-1. מנגד, קלייבורן ושולמן דאגו שחולון תרד ביתרון מבטיח 18-25 בסוף הרבע.

    הרבע השני נפתח עם סלים של ג'רמיס סמית' ושלשה שנייה של דודו שמריז, שעושה רושם שתופס את מקומו של שלומי הרוש בחולון. הרוש ? סגר עוד משחק חלש עם 3 נק' בלבד. שולמן עם עוד שלשה העלה את שמיר ליתרון שיא 21-35 כ-7 דק' למחצית. אין ספק שהסגולים היו רוצים קצת יותר יציבות ועוד הופעות כאלה משולמן.

    מנגד, אילת נראתה רע מאוד בזמן שאף שחקן לא מספק את הסחורה, ואם זה לא מספיק אז גם אלישי כדיר נפצע ביד וכנראה שייעדר כחודש ימים.

    עד למחצית מייקל מוזר הוסיף עוד 5 נק' (15 סה"כ + 13 ריב') למרות משחק מבולבל שלו שכלל 4 איב', ומנגד אמינו ולסלי צימצמו נזקים בדרך ל– 37-44 סגול במחצית.

    נראה היה ששחקני חולון באו להלחם גם על עתידם בקבוצה, אבל ברבע השני אילת החלה לנגוס בפער. סיג'יי לזלי וקאליף ווייאט ייצרו נק', ואליאספור שעלה מהספסל הוסיף נוכחות בצבע גם בהגנה וגם בהתקפה. הגארדים של חולון (כולל קלייבורן) התקשו מאוד מול הסייז של אליאספור, והאחרון אפילו הצליח לייצר כמה נק' בהתקפה.

    שמריז קלע שתי נק' חשובות שהעלו את חולון ל-51-58, אבל שמחון ואמינו כבר הורידו ל-56-58, כ-50 שנ' לתום רבע 3. בסוף הרבע עוד שתיים של שמריז קבעו 58-60 למקומיים.

    גם ברבע הרביעי המשחק המשיך להיות צמוד מאוד. אפיק ניסים מאילת וגם גוני יזרעאלי מחולון, סבלו שניהם ממשחקים חלשים להחריד. בחולון כאמור, שולמן חיפה על החסרון. באילת, קאליף וויאט שהתעורר ברבע האחרון ניסה לעשות את זה. במאני–טיים כל הכדורים המכריעים הלכו אליו, והוא עוד הספיק לקבוע בג'אמפ 70-70 כ-3 דק' לסיום.

    חולון שוב איבדה הרבה נק' יקרות מהעונשין כשקלעה ב-53% בלבד (17/32). למזלה, גם אילת השאירה 11 נק' שם. וויאט הוריד ל– 74-75 מהעונשין לאחר שסחט עבירה כשהלך לסל, ואח"כ הוסיף עוד שתיים בג'אמפ והעלה את אילת ליתרון נדיר 76-75. שמיר הימר על קלייבורן, למרות משחק חלש שלו והוא לא איכזב. שמחון עוד הספיק להעלות את אילת ליתרון נוסף 50 שניות לסיום, אבל קלייבורן וספיר לא נתנו לזה לברוח. 78-81 חולון. ניצחון בית יקר מאוד לשמיר.

    מה חסר לחולון ?

    גבוה דומיננטי במקום סמית'.

    מה חסר לאילת ?

    שחקנים בכושר. את הכישרון יש, אבל אילת נראית כבויה. אם אילת מתעקשת לעשות שינוי, כדאי שהיא תביא עוד גארד יוצר דווקא במקום פאלמר.

    לחולון:

    שולמן 20, שמריז 16, קלייבורן 15, מוסר 15

    לאילת:

    אמינו 16, לזלי 15, שמחון 15, ווייאט 13

  • כבר לא חסין

    כבר לא חסין

    צוות אימון חולון 2016
    צוות אימון חולון 2016

    מספר אוהדים חולונים ששוחחתי איתם טרום המשחק, אמרו שהם לא יבכו אם חולון תפסיד שוב, רק ע"מ שעבודתו של המאמן אלעד חסין תיפסק. האמת, אפשר להבין את התסכול העצום שלהם. חולוניה הגיעה למשחק עם שני ניצחונות בלבד (אחד מהם הוא בזכות הרבה מזל נגד הרצליה), ומנגד הפסדים למספר קבוצות שהיא אמורה לנצח (כולל רמת–גן/גבעתיים מהלאומית).

    בנוסף, חולון אחרונה בהרבה מאוד מדדים בליגה, ואתמול היא קלעה 61 נק' בלבד.

    לא ברור כיצד חסין בנה קבוצה עם גבוה לא גבוה (סמית'), ללא קלעי מבחוץ ועם שחקן יוצר אחד בלבד (קלייבורן). בתחילת העונה, דיאנטה גארט שמשחק באשדוד היה על סף סיכום בחולון, שבסופו של דבר בחרה ברייט. נעשה כאן ויתור על רכז התקפי, למען רכז הגנתי. בדיעבד, ולמעשה מאז ומעולם, הרכזים שמצליחים בליגה שלנו הם אלו שמייצרים נק' ותוקפים את הסל. רייט הוא לא שחקן כזה.

    אז אומנם הפתעת העונה מנהריה השיגה אתמול עוד ניצחון בדרך לצמרת, אבל הסיפור הוא כמובן הפועל חולון שנראית כמו אוסף שחקנים שלא בנוי טוב ולא מספיק טוב. ללא–ספק, חולון וקרית–גת הן שתי הקבוצות החלשות בליגה.

    נקדים ונאמר שהנהלת חולון מתכננת שינויים בסגל השחקנים. הרכז כריס רייט שוחרר היום באופן רשמי, והבא בתור הוא הסנטר ג'רמיס סמית'. לא מן הנמנע שגם מייקל מוזר ימצא את עצמו מחוץ לקבוצה בקרוב. באשר למאמן ? אין לדעת.

    המשחק נפתח עם שתי עבירות מהירות (כבר לאחר 20 שניות) של האוול, הזר הכי טוב של נהריה העונה. חולון לא השכילה לנצל זאת והאוול שיחק עד סוף המשחק. קמרון קלארק בלט מאוד ברבע הראשון, בעיקר בגלל ההגנה החלשה של מוזר. מנגד, מוזר דווקא היה האיש של חולון בפתיחה עם 6 נק'.

    ברנדווין דייק מבחוץ ונהריה סיימה עם יתרון צנוע 17-16 בסוף הרבע הראשון.

    אחד מהנתונים הכי מדהימים היה אחוז העונשין של חולון. 15 קליעות מוצלחות מתוך 37 ניסיונות. עלוב. שימו לב מנגד לנתון של נהריה: 25 מ-28.

    למי שמגיע צל"ש גדול צריך לתת, וזה כמובן לוויל קלייבורן ששיתק לחלוטין את מייקל אומה. בהיעדרו של ניב ברקוביץ', זה אמור היה להוות מפתח לניצחון, אבל חולון קבוצה מאוד חלשה התקפית.

    הרבע השני המשיך להיות צמוד, אבל נראה היה שנהריה שולטת בקצב וחולון מנסה להיצמד. הרבע השני הסתיים ב-34-33 לנהריה.

    בתחילת הרבע השלישי, חולון פשוט איבדה את זה בהתקפה וגם כשהגיעה לקו, סמית' שמריז וקלייבורן לא השכילו לנצל זאת. מנגד קלארק נכנס לזון, והעלה את נהריה כבר לפלוס 9. בתום הרבע, שריקות בוז צורמות של הקהל המקומי לקבוצתו שירדה בפיגור 7.

    על הרבע האחרון מיותר להרחיב. הניצחון של נהריה לא היה מוטל בספק, ואומנם חולון הצליחה להוריד למינוס 4 כ-2 דק' לסוף, אבל הכל היה אשליה אופטית אחת גדולה.

    לחולון: מוזר 14, קלייבורן 13 ורוזפלט 11

    לנהריה: קלארק 24, ברנדווין 13, פישר 10