פחות ראשונים, יותר ישראלים

מי שנכח אמש באזור הmix zone  בקומה התחתונה של היכל מנורה (שמנו לב שעל הכיסאות עדיין מוטבע נוקיה לטיפולך שמעון),
חש וודאי תחושה מוזרה.
הקול הדומיננטי היה השקט, רק שירת השמחה של חדר ההלבשה האילתי הכניסה מעט חגיגיות למאורע.
אירוע ספורט נדיר הסתיים, ואנשי התקשורת הפגינו איפוק מנומס.
מזרחי יצא ראשון למצלמות, שמר על פאסון, אך רמז שיהיו שינויים, מסיבת העיתונאים הרשמית של המנהלת החלה עם נציגי אילת אך האקשן האמיתי היה בחוץ.
נציגי ערוץ 1 וחמש עטו על פדרמן וגודס שהקרינו עסקים כרגיל, וסרבו להנפיק כותרות.
אבל הסיפור המעניין היה הלחץ של אנשי מכבי על אנשי המנהלת, לסיים את החלק האילתי ולקרוא לגודס, שמעשה שטן, היה צריך להמתין מספר דקות מחוץ לחדר העיתונאים.
נציין שאנשי המנהלת עמדו בלחץ בגבורה.

במכבי התרגלו כבר להפסיד אבל טרם הפנימו שתמו ימי שלטונם הבלעדי.
עוד אלמנט בולט של שקט היה הקהל הצהוב,
מתוך הרבבות הרבות שגדשו את הכיכר, אך לפני שנה, הגיעו כ 8000 יחידי סגולה לתמוך במועדון בשעתו הקשה.
העידוד הרפה וסף השבירה הנמוך, העבירו תחושה שהקהל הצהוב כבר רוצה לסיים וללכת הביתה, רוב מנויי היורוליג לא נכחו, ובעצם שוב הוכיחו שהליגה היא לא לחם ולא חמאה, מקסימום פריכית אורז מבחינתם.
אבל חשוב מכל אלו היא הסינדרלה מהדרום.
שיבק הצליח להקים מהקרשים מועדון עם סגל ישראלים איכותי שני (אולי) רק להפועל ירושלים.
אבל באילת קיבלנו 109 דקות כחול לבן אמש במשחק 5,מול 86 של י"ם במשחק 3.
כך או כך 2 הקבוצות עם הסגל הישראלי הטוב ביותר עלו לגמר.
האם הדור הצעיר בהנהלת מכבי יסיק את המסקנה הנדרשת לעתיד לבוא, האם במכבי יפסיקו להשתמש בתירוץ שאין מספיק ישראלים טובים ויהיו מוכנים לשלם בתוצאות בכדי לייצר כאלה?
דווקא השלווה היחסית,(לפחות כלפי חוץ) שבה הגיבו ראשי הקבוצה לדרמה אמש, יכולה להיות פתח תקווה לנכונות של הצהובים, לא להיות תמיד ראשונים, אבל לחזור להיות, אפילו קצת, ישראלים.