מסכמים עונה

נתחיל משלושה דברים טובים:

1. זו הייתה עונה נפלאה עם הרבה מתח, דרמות, עניין וסוף מותח. עד השנייה האחרונה. אחוז דקות המשחק של הישראלים היה קרוב ל-50%, ראינו התקדמות של ישראלים כמו: זליקוביץ, בלייזר, לימונד, דאוסן, ושמחון.

2. 

   נבחרי הכוכבים של דאנק: הכוכב הישראלי של דאנק: רביב לימונד שמסיים עונה נהדרת עם 18.8 נקודות למשחק (14.4 בפלייאוף), מלך הסלים הישראלי (ושלישי בליגה), במהלך העונה הרגילה לא ירד מ-14 נקודות, מדד משוקלל של 20.2, הכוכב הזר של דאנק: דונטה סמית', שחקן על עם יכולות פנטסטיות, מסיים כמלך המדד בפער אדיר מהאחרים (25.5) עם שורה סטטיסטית חביבה על דאנק: 16 נק', 7 ריבאונדים, סחט 6 עבירות ו-6 אסיסטים, הכוכב הצעיר של דאנק: שון דאוסן, השחקן המשתפר של העונה, מסיים עם 25 דקות לערב, 10 נק', 5 ריבאונדים ומדד 11.

3. זו הייתה העונה של המאמנים שהוכיחו שכדורסל זה לא רק שחקנים, זה פילוסופיה, פסיכולוגיה, אישיות, ומוח, ובגלל זה אנחנו כל כך אוהבים את המשחק הזה: דיויד בלאט עם טראבל שעשה בית ספר לקולגות שלו מאירופה, דני פרנקו שהיה מרחק מורן רוט אחד מאליפות היסטורית, ארז אדלשטיין שעשה ניסים בהפועל ת"א, עודד קטש בהברקות וניהול משחק נפלא באילת, נדב זילברשטיין על הנפלאות בנס ציונה, שרון דרוקר והאזורית 3, שהוציא מהקבוצה הבינונית מהגלבוע הרבה מאוד (ניצח את אלופת היורוליג), אלעד חסין שהפך את חולון ליחידה מגובשת ולוחמת, גרינברג שקידם את אריאל ומנקו, קצורין ואפי שקידמו את בלייזר וזליקוביץ. שאפו, מסירים את הכובע.

נמשיך בשלושה דברים פחות טובים:

1. מורן רוט הוא ילד בן 31 שעדיין מנסה כל הזמן להוכיח לכולם שהוא יודע כדורסל. אתמול הוא עשה סיכול ממוקד לניסיון של חיפה לקחת אליפות. רוט עם אחוזים איומים (2/12 מהשדה) לקח על עצמו מחצית מהזריקות האחרונות של חיפה וכמובן החטיא את כולן. גם בהגנה רוב הנקודות של הקו האחורי של מכבי ת"א רשומות על שמו. מה שעניין את רוט בדקות האחרונות זה איך יכתבו מחר בעיתון שמורן רוט הביא אליפות. זה ילדותי, זה אנוכי, וזה בעיקר עצוב !
2. הישראלים לא הגיעו לסדרת הגמר. נקודה. בשני המשחקים ביחד קלעו רק 10% מהנקודות –  33 נקודות מתוך 324 ב-20% מהשדה (מורן רוט 11 נק' ב- 3/14 ,יבזורי 10 נק' ב- 3/13, צ'וברוביץ וקוזיקרו ביחד 3 נק', בן רייס 6 נק' ב-2/9, גיא פניני 3 נק' ב-1/7). עצוב.
3. נבחרת ישראל הולכת לקמפיין חשוב עם סגל שמעורר בעיקר דאגה, בלי טיוס (או עם טיוס אבל בלי חשק) אין אף גבוה בסביבה, מקל וכספי בעונה חלשה ב-NBA, פניני בעונה מחרידה (לא ברור על איזה רקע הוזמן לנבחרת), הלפרין ואליהו שפופים מתמיד, יבזורי, רייס , רוט וצ'וברוביץ הוכיחו שהם לא מתאימים לרמות הגבוהות ואנחנו נשארים שוב עם ההברקות של לימונד וניסים והניסים של ארז אדלשטיין.

ונסיים בשלוש הצעות לעונה הבאה:

1. לחזור לפיינל-פור: זה הכי הוגן, הכי מותח, הכי מעניין.
2. המשכיות, המשכיות, המשכיות: מכבי חיפה – חייבת להשאיר את כל הסגל, לרבות הישראלים, סמית', רנדל ורודריק, להביא זר ביג-מן ועוד רכז ישראלי שירסן את רוט, הפועל ירושלים – לשמור על הבסיס לקנות בסופר מטען של ויינריות (עדי גורדון מחכה להצעות…), הפועל ת"א – לשמור על הסגל הישראלי ולהביא זרים טובים, נהריה – להמשיך את מסורת העולות שמצליחות בעונת העלייה, וכל האחרות לעסוק בקידום ומתן הזדמנויות לשחקנים ישראלים צעירים זה הרבה יותר חשוב מעוד תואר…
3. שייגמר כבר המונדיאל…