דאנק

חולון עם הפסד שני באירופה 101-86 לאוסטנד

חולון ספגה השבוע הפסד שני ברציפות באירופה והשלב הבא מתרחק.
מה עובר על חולון ?

1. פירוק לגורמים.
ככה לא עולה קבוצה למשחק חשוב. אפס לחימה. לקבל 28 נק' ברבע ראשון מאוסטנד (שרק בשבוע שעבר קלעה 64 נק' נגד שטרסבורג) – זה מביך ומעבר ליכולת הגנתית של שחקן כזה או אחר.
ג'סטין טילמן מגלבוע/גליל קירקס את וויליאמס בשבת, והפעם שאבון תומפסון (שמשחק בסגנון קצת אחר מטילמן) היה הבא בתור.
אומנם וויליאמס דופק כרטיסים בהתקפה אבל ההגנה כרגע אפילו לא ברמה של הליגה.
קליין נראה אבוד וכל מילה עליו מיותרת.
כמו בוגרים נגד קט-סל – ככה אפשר לתאר את מה שעשו לחולון בריבאונד.
נראה שאין לסגולים מספיק סייז בצבע לאירופה (בניגוד לשון ג'ונס + אטקינס בעונה שעברה). אולי האוול יוריד שם לחץ.
הבעיה לא נעוצה רק בגבוהים אלא מתחילה כמובן בריפיון של הקו האחורי. פוסטר וריצ'ארדסון נשברים בכל פיק אנד רול וגם לא חוזרים מספיק מהר לעזור. שניהם לא מספיק אגרסיביים ואדישים בצורה מעוררת תהייה.

2. בואו נדבר התקפה. הסגנון של דרוקר שונה משמיר. הרבה תרגילים מתחילים או מסתיימים בפוסט-אפ של שחקן מסויים. יש פחות עומס על הגארדים ואין יצירתיות בעמדת הרכז.
עם כל הכבוד לפוסט-אפ של קליין – באירופה פחות סביר שזה יילך – במיוחד נגד קבוצה מאיימת בצבע כמו אוסטנד.

היו דקות ברבע השני שההתקפה שיחקה על ריצ'ארדסון שמצידו החזיר בנקודות.
למרות זאת, גם הוא וגם פוסטר עדיין לא מצליחים להתחבר לשטף הקבוצתי ולא עושים את האחרים טובים יותר.
אני לא חושב שיש ספק למישהו לגבי היכולות האישיות של שניהם, אבל דרוקר חייב לחבר אותם לשטף הקבוצתי.

החזרה למשחק נבעה בעיקר מרגעים של לחימה בהגנה ומשחק ריצה.
רכז? אומנם נראה שמשהו חורק במשחק העומד, אבל בסך-הכל אנחנו עושים את העבודה לפי השיטה של דרוקר. יש לנו פורוורדים וגבוהים שנחשבים למוסרים טובים (פניני, תומפסון, קליין והאוול) וזה לא במקרה.
דרוקר בנה על פוסטר שייתן עבודה בפויינט אבל בינתיים אין הפתעות. היה ידוע שפוסטר רחוק מלהיות רכז אידיאלי (נכתב עליו "lack of court-vision") ואכן הוא מייצר מהלכים סוליסטיים.
לצפות מרוקי לשנות את העמדה הטבעית וגם להסתגל למשחק האירופאי זה יומרני.
אין עוררין על כך שכשאוחיון על הפרקט חולון נראית טוב יותר. אם צריך להמר על חילוף, לדעתי דרוקר ישחרר את פוסטר ויביא רכז סקורר.