דאנק

חצי גמר ליגת וינר – אחרי ולפני

(תמונות: מכבי ת"א)

1. פרשת הפיצה – טייק 2

"פרשת הפיצה טייק  2" חיה, נושמת ובועטת. במשחק הראשון בין מכבי ת"א לירושלים התמקדתי בשחקן אחד: ג'וש דאנקן. השחקן שלפי פרסומי ערוץ הבית של מכבי ת"א קיבל הצעה ממכבי ת"א (מעניין, אגב, מה יש לממלא מקום יו"ר איגוד הכדורסל לומר בנושא…). במשחק הקודם מול מכבי ת"א לפני שלושה שבועות ראיתי דאנקן אחר. מאוד מזכיר את דאנקן ההוא מסן אנטוניו, חד, קולע , מלא אנרגיות, שומר ענק. ואתמול הוא היה נרפה, נטול אנרגיות, ובעיקר הפך את ליאור אליהו משחקן של 4 נק' ומדד 3 במשחק בקודם, לשחקן של 22 נק' ומדד 30. אלו בדיוק הדברים שקל להחביא. עצוב, חבל ומקוממם. ומי הבא בתור ? פט' קלאת'ס ?

2. בראד גרינברג לומד את הלקח ודרוקר ממש לא.

הנה הבדל יסודי בין מאמנים. מצד אחד בראד גרינברג שהפסיד את הגביע בגלל רוטציה קצרה ופול סטול אחד, לומד את הלקח ופועל באופן מיידי: מכניס את אלכס צ'וברוביץ וחנן קולמן לרוטציה, נותן את המפתחות וניהול המשחק לגל מקל, ומשאיר לפול סטול, לעשות את מה שהוא יודע, לקלוע שלשות ולחדור פנימה. מצד שני, שרון דרוקר, שמשחק לידיים של מכבי ת"א עם הרכבים ומצ'-אפ שלא מביא לידי ביטוי את היתרונות של ירושלים. ירושלים, צריכה, והגיע הזמן אחרי עונה שלמה, לקבל צורה של קבוצה עם רוטציה ברורה והתאמות ליריבה (ובסגל שיש לה אין לה שום בעיה לעשות זאת). ירושלים צריכה להיות מובילה ולא מובלת. המזל הוא שלדרוקר נותר עוד לתקן, הבעיה היא שקצת קשה ללמד מאמן דברים שהוא כנאה לא יודע…

3. סדרות חצי הגמר לאן ?

הבטיחו לנו שכל השינוי בשיטת השמחק מתמקדת בסדרות חצי הגמר שאמורות להיות אטרקטיביות, מושכות קהל, וסדרות גדולות. על הנייר ובקידום מכירות זה נכון, בפועל קיבלנו שני משחקים ראשונים משעממים, שבלוניים, נטולי קרבות, דם ותמרות עשן עם קרחות רבות ביציעים. דווקא סדרות רבע הגמר (לפחות שלושה מתוכם) היו הרבה יותר מרתקות, מעניינות עם יציעים מפוצצים. ולכן משחק מספר 2 בשתי הסדרות יכול להכריע עונה שלמה: האם נזכור מהעונה שתי סדרות אומללות שמסתיימות בסוויפ או סדרות ארוכות, מרתקות. וכן אנחנו רוצים אקשן, קרבות, ועניין…