דאנק

דוח מהפרקט: סיכום סיבוב ראשון

עוד סיבוב עבר

כמיטב המסורת סיום הסיבוב הוא זמן טוב להביט לאחור ולסכם מה היו התופעות שבלטו בליגת ווינר אחרי שבערך שליש עונה מאחורינו.

טוענת ירוקה לכתר

אם חיפשנו אופוזיציה עם סיכוי להפריע לשלטון הצהוב היא הולכת ומתגבשת ברוממה, בראד גרינברג מוכיח שלא רק מאמנים ישראלים יכולים להצליח בליגה והוא בנה נבחרת מגובשת לוחמת קבוצתית ורבת כלים ועומק שיכולה ביום נתון לנצח כל קבוצה בליגה כולל מכבי. מבין 3 הצמודות למכבי בצמרת, הכוללת גם את אילת ונתניה, חיפה ובעיקר חיפה עם מקל היא המצ'אפ הטוב ביותר מול מכבי , יש לה קו אחורי (מקל את סטול) שמשלים איש את רעהו , עמדות 4,3 שמנפקות כמעט 40 נק' למשחק (קלאתיס,סמית  וקורי קאר) ו צמד שחקני פנים (עידו ותומאס) שיכולים להכות את הקו הקדמי הרך של דייויד בלאט. עם אכן יתממש הסיכוי שמשחק הגמר יתקיים ברוממה וחיפה גם תגיע אליו יקבל הקהל הירוק הזדמנות למלא את האולם החדש ואולי לחזות בהיסטוריה.

אתם זוכרים את הימים ? ימי הפיינל פור

3 סוגרות הטבלה השתתפו ב 2 הפיינלס פור האחרונים, 2 מהן הן גם היחידות שהוציאו אליפות מידי מכבי מאז 92  , חולון וגליל ,אשדוד זכתה בסגנות בעונתה השנייה בליגה, אם ללמוד מהסיבוב שהסתיים אחת מהן תיפרד מליגת העל בתום העונה . זה בהחלט מצער ומלמד מה קורה למי שמותש מהקרב מול הענק הצהוב. הפועל חולון עם 7 הפסדים רצופים היא האכזבה המרעישה של הסיבוב, הבור שנפער עם חסרונו של רוט לא מצליח להיסתם , את מקומו ממלאים לסירוגין זק רוזן מקום 26 בליגה באסיסטים , ג'רום דייסון שחקן מוכשר אך מחריב משחקים סידרתי ושלומי הרוש שהוא שחקן לוחם ומגן מצויין אבל רחוק מדמות המנהיג של רוט. גליל גלבוע היא סיפור של אסטרטגיה כושלת וניהול הפכפך שהחל בהחלטה תמוהה על אימוץ החוק הרוסי, המשך בזיגזג בין ישראלים צעירים וכאלה שפג תוקפם וכלה בהעלאת זרים מן האוב בדמות ברנדון האנטר, אשדוד בדומה לחולון לא הצליחה להתגבר על חסרונו של טפירו ומגישה מדי שבוע סרט בשם געגועים לטרום עונה או בשמה השני גביע ווינר.

כשהיינו קטנים אמרתם הבטחות צריך לקיים.

2 האכזבות המהדהדות של הסיבוב הן י"ם והרצליה אם בהימורי טרום העונה היו השתיים מועמדות בטוחות בפלייאוף העליון הרי שמאזנן על סף החיובי (,י"ם 5-6 הרצליה 7-4 ) הוא במילה אחת , אכזבה. י"ם עדיין אוחזת בתקציב כפול מזו של הבאה אחריה (מכבי חיפה) ושדרת הישראלים שלה היא הטובה בליגה על הנייר, בפועל אין עדין לדרוקר בעל בית על הפרקט , מאיר טפירו שהיה אמור לשאת בחלק של הנטל מתגעגע לימיו באשדוד וההבאה של ליאור ליפשיץ לעמדת הרכז בינתיים לא מוכיחה את עצמה. בהרצליה בנו השנה לא רק על דייג הזרים המוצלח של אקוניס אלה גם על הישראלים ברקוביץ בן רייס וגיא לביא , למרות עונת שיא של שני הראשונים בשורה הסטטיסטית זה עדיין לא מתרגם לשורת הנצחונות.

ה מ פ ת י ע ו ת

לכאורה מצא דני פרנקו בנתניה נוסחה פשוטה, 4 זרים מוכחים שמכירים כל פיסת פרקט ברחבי ישראל עם תוספת ישראלית לוחמת ורעבה אבל לא תמיד נוסחה כזו מצליחה ראו למשל את י"ם של קטש מהעונה שעברה, ההימור האמיתי של פרנקו הוא על עמדת הרכז, אייל שולמן שראה יותר מידי ספסל בראשון בעונה שעברה קיבל את הבמה המרכזית והחזיר בגדול , הזרים עונים על הציפיות עם 54 נק' משותפות בממוצע למשחק נתניה ניצחה מספר משחקים צמודים העונה ועושה רושם שהיא בנויה להתמודד בצמרת הגבוהה.

באשקלון הקימו קבוצה בדקה ה41 ,אספו מן הגורן ומן היקב ועד למחזור ה 6 נראו בדרך הסלולה ללאומית , מאז 5 נצחונות ב 6 משחקים ממקמים את האשקלונים בעמדת מאבק על הפלייאוף העליון  השילוב של 4 זרים שמשחקים מעל 30 דקות בערב עם הותיקים שעשוע ומוסינזון והצעירים שמריז ובוקרה מעמיד את הקבוצה הדרומית של אזולאי הרבה מעל לציפיות של תחילת העונה.

ואף מילה על מכבי…

השילוב של חיכוכים מאחורי הקלעים – בלאט מול ההנהלה, שערוריות על הפרקט – אוחיון ופניני וזרים חסרי ברק , למעט אולי דווין סמית הם באופן מסורתי (עד כמה שפעמיים יכולה להיות מסורת) גורמי עידוד לערעור הביטחון של הצהובים בליגה וסיכוי להפילם במיוחד שמדובר במשחק אחד, אם כפי שראוי להיות השנה הביתיות במשחק הגמר לא תהיה של מכבי יש תקווה לתחרות בליגת ווינר .ככל שתעמיק העונה האירופאית ותשחוק את הענק הצהוב ייתכן ונראה את הפערים מצטמצים אם לא על הנייר אז לפחות על הפרקט.

בוחרים בספורט.

לראשונה אי פעם ככל הנראה עשוי להגיע איש כדורסל לבית הנבחרים הציוני, מועמדותו של עפר שלח בשם מפלגת יש עתיד של יאיר לפיד לבית הנבחרים כחול לבן היא אבדן גדול לעולם הכדורסל אבל הזדמנות בעולם הפוליטיקה.

מבלי להיכנס להעדפה למפלגה פוליטית כזו או אחרת, נוכחותו של עופר שלח בבית המחוקקים יכולה לקדם טיפול בכמה סוגיות בוערות בעולם הכדורסל בפרט והספורט בכלל. מצע הספורט של יש עתיד הוא הפעם הראשונה שמפלגה מעמידה את נושא הספורט בחזית היעדים שלה וגם אם את הפתק שלה לא תטילו בקלפי יש לברך על כך. אתר דאנק קורא לך עופר לא לבזבז זמן בוועדת החוץ והביטחון הנה כמה נושאים ששכחתם במצע שלכם ושיוכלו לאתגר אותך כשר הספורט למשל, כן יש דבר כזה ותפקידו הוא לא רק לעמוד על הפודיום פעם ב4 שנים (אם בכלל) .

הטבות המיסוי על זרים, כ 25 מיליון שקל בשנה מפסידה המדינה כתרומה לאזרחי חוץ שבאים לחזק לנו את הספורט,זה כסף שאפשר לעשות איתו הרבה לקידום הספורטאים הצעירים כחול לבן ומוטב שקל אחד קודם. יתרה מכך  חלק מהסכום הזה יצטרך לצאת מכיסם של שמעון מזרחי/פדרמן/רקנאטי את התמיכה של שלי יחימוביץ כבר יש לך.

חלוקת תקציבים לכדורסל ענף הכדורסל מקבל מהמדינה רק 8 מיליון שקלים בשנה מול 80 מיליון לכדורגל, נכון הוא קצת פחות פופולארי אבל בהתחשב בהישגי הענף בעיקר במישור הנבחרת הלאומית ראוי לחלק את העוגה קצת אחרת

פירוק מרכזי הספורט .אם אכן תוקם במהרה בימינו רשות ספורט לאומית שתרכז את סמכויות חלוקת התקציבים לענפים ולאגודות השונות.( כפי שכתוב במצע ), יוכל המהלך לייתר סוף סוף את הסרח הקרוי מרכזי הספורט, זה צריך להיות סעיף ברור בחוק המתרקם . הגופים המסואבים האלה במגוון תצורותיהם (מכבי,הפועל, בית"ר, אליצור) קשורים לספורט כמו מחט לתחת וסליחה על הביטוי אבל הם צריכים לבקש מאיתנו סליחה גדולה יותר.