דאנק

המושך בחוטים

הטירוף של פתיחת העונה, המעבר המפתיע של ג'יימס הארדן ליוסטון, 0 ניצחונות במשחקי ההכנה לחבורה הנוצצת של הלייקרס, הפיטורים של מייק בראון וסאגת המאמן הבא, האליפות של סן פרנסיסקו בבייסבול ואפילו הסופה במזרח ארה"ב ערפלו מעט את אחת הידיעות החשובות שהגיעו החודש מעבר לים: הודעת הפרישה של דיוויד סטרן מתפקיד בתחילת פברואר 2014, כאשר ימלאו לו שלושים שנים של כהונה כקומישינר ה-NBA.

זה אולי נשמע פשוט וכיף. מה כבר יש לקומישינר לעשות? להעניק את הגביע לאלופה ולבוא כאורח כבוד לאיזה משחק שהוא רק רוצה? בנוסף, לרבים מצטיירת דמותו של דיוויד סטרן לפי הסטריאוטיפ הקלאסי: יהודי, לבן, עורך דין ועשיר. הרבה רואים בו אדם קשוח וקשה שניסה ועדיין מנסה "לחנך" את שחקני ואוהדי הליגה. למרות ששמו אינו אהוד בקרב האוהדים – ביום שבו יסיים את תפקידו ב-2014 כולנו נרגיש בחסרונו ולשנים קדימה הוא ודאי ייזכר כאחת הדמויות הכי משפיעות בעולם הכדורסל, כמעט יותר מכל כוכב שדרך במהלך תקופתו כקומישינר על מרגש הכדורסל.

הרומן של דיוויד עם הליגה הטובה בעולם התחיל כבר בצעירותו. כשהיה בן 24 סיים את לימודי משפטים באוניברסיטת "קולומביה" שבניו יורק והחל לעבוד ב-NBA כנציג של חברת עורכי הדין שייצגה את הליגה. במרוצת השנים עבר דיוויד דרך עוד מספר תפקידים בליגה, עד שבשנת 1984 קיבל את תפקיד חייו כקומישינר מקודמו בתפקיד לארי אובריין (אותו לארי אובריין שעל שמו קרוי גביע האליפות של הליגה).

לא סתם זכה סטרן לסטריאוטיפ של היהודי בעל הראש העסקי, בראש ובראשונה הגוף שמר סטרן עומד בראשו הינו ארגון כלכלי, אם אינו היה רווחי לא הייתה לא זכות קיום. במהלך כהונתו הליגה הגיעה לשיאים כלכליים בזכות ניהול חכם והפצת מודעות ה-NBA ברחבי אמריקה הצפונית ובעולם כולו: הקמת קבוצות חדשות בליגה (7 במספר), שילוב ערים מקנדה, רילוקיישן של 6 קבוצות לערים שונות, משחקי ראווה באסיה ואירופה. אפשר לומר שסטרן ניצל את הגלובליזציה עד תום ונכון להיום העולם כולו מחובר ל-NBA מאסיה עד אמריקה ומועבר בשידור חי למעלה מ-200 מדינות ומפורשן מעל ל-40 שפות שונות.

אך לא רק כסף עומד לנגד עיניו, להפך נראה כי הערכים שניסה דיוויד סטרן להנחיל במהלך תקופת מושבו על כסא הקומישינר מבורכים הרבה יותר ומהווים יסודות למנהל בכל ארגון באשר הוא: כבר בתחילת דרכו נקף סטרן אצבע נגד השימוש בסמים בליגה ומאז אמצע שנות ה-80 נערכות בדיקות באופן מתמיד למציאת חומרים אסורים אצל שחקני הליגה. סטרן יצא בגלוי לא פעם נגד הימורים, הציב תקרת שכר שתשמור על איזון, הוא מעודד תחרותיות ומשחק הוגן. לאחרונה זכור לנו "קוד הלבוש" שחוקק סטרן בשנת 2005 ותוכנו היה ששחקני הליגה צריכים להגיע בלבוש הולם לאולם, למסיבת עיתונים וכל אירוע אחר שקשור לליגה. למרות תסכול השחקנים, זו היא עוד החלטה ניהולית שראויה לשבח. מדוע ששחקן NBA שזהו מקצוע מכובד, מרוויח משכורת נאה ומהווה מודל לחיקוי לילדי העולם יופיע בתקשורת בצורה מרושלת שלא מכבדת את הענף?

הערכים שמנסה להעביר סטרן דרך הכדורסל לא מסתיימים כאן. הוא קידם את רעיון ליגת הנשים ה-WNBA כסימן לשוויון בין המינים. מעל הכול סטרן החזיר את הכדורסל לקהילה בפרויקט המוצלח שנקרא NBA Cares בו כל קבוצות הליגה וכל השחקנים מחזירים לקהילה בכל מיני דרכים מגוונות משעת סיפור לילדים ועד עזרה לשיפוץ פני העיר. פה זה לא נגמר, סטרן ממשיך לקדם גם פרויקטים למען הסביבה, מניעת אלימות במגרש ומחוצה לו וקידום מודעות לחשיבות הכושר והספורט.

שחקנים באו והלכו, אגדות נוצרו, הכדורסל כמו העולם שינה את פניו ורק דבר אחד לא השתנה במהלך שלושה עשורים וזה דיוויד סטרן. לא רק דרך הישגיו הרבים אלא גם לפי מושגי עולם העסקים: מנהל ארגון שממשיך לעמוד בראשו לאורך כל כך הרבה שנים בוודאי מצביע על העובדה שדיוויד סטרן הינו מנהל גדול.
אנחנו עוד נתגעגע לאיש שמושך בחוטים של הליגה כולה!