דאנק

קל, אך מחשיד / אריאל ימיני

קשה לכתוב על משחקים כמו זה שנראה בשאלון. משחק שהתנהל כולו בגארבג' טיים ונראה שאילו היה תלוי בשחקנים היה מופסק ברבע השני במצב של תוצאת הסיום. מאידך, למכבי יש המון מה ללמוד מן המשחק הנ"ל, ולא רק דברים חיוביים. אין ספק שהביצוע של מכבי היה לא פחות ממעורר השתאות במרבית חלקי המשחק (לרבות הרבע הראשון והשני), אך עם זאת יש מספר נקודות שעדיין מעלות תהיות לגביי סגל זה של הצהובים.

בשבוע שעבר ביקרתי את הבעייתיות של הצמד לוגאן-היקמן ותהיתי לגביי יכולתם להוביל כדור. טענתי אז שלהערכתי צמד זה הוא שהוביל את מכבי למשחק כה מפוזר ולפרקים רבים אנוכי, ואף  כמעט גרם לאיבוד משחק שלכאורה נראה כמשחק קל.

הקרדיט על ניצחון זה שנרשם לזכותו של היקמן שכן קלע סל ניצחון באותו המשחק, נתפס בעיניי כמפוקפק שכן ריכוז המשחק של היקמן-לוגאן היה אחת הסיבות המרכזיות להסתבכות באותו משחק. אין ספק שיוגב אוחיון שבדקות שעדיין הייתה למשחק זה איזושהי משמעות, הבריק ביכולת ששמה אותו עם טובי היבשת בעמדת הפוינט גארד, סגר את הסיפור מבחינת שאילתת הרכז הפותח (8 נק', 9 אס' ו7 רב', מה עוד אפשר לבקש מרכז?).

עם זאת, שאלת הרכז המחליף עדיין מעלה תהיה שכן לאחר שירד אוחיון לנוח חלה נסיגה אמיתית ביכולתה של מכבי. כך למשל בתחילתו של הרבע הרביעי החלה סדרת טעויות של הצמד היקמן את לוגאן להביא לאיבודי כדור מיותרים. בעוד שבמשחק זה יותר מברור שלטעויות אלו אין משמעות אמיתית, הרי שככל שמכבי תתקדם העונה, היא תפגוש קבוצות שינצלו נקודת תורפה זו עד כלות. יש שבהיעדר אופציית רוט כרכז מחליף (ניכר שמבחינה אתלטית יהיה לו קשה להשתלב ברמת היורוליג), על מכבי להעביר את הובלת הכדור לדווין סמית' (11 נק', 4-8 מהשדה) שבינתיים משתלב נהדר בתלכיד החדש של בלאט והוכיח כבר בשנה שעברה שניתן לסמוך עליו.

לעומת היקמן שמשחק זה לבטח לא ימנה על הטובים שלו העונה, דייויד לוגאן מצא עצמו באופן מושלם לצד אוחיון, כשעול הובלת הכדור הוסר ממנו לגמרי. לוגאן פורח כשפעילותו מצטמצמת לייצור נקודות. מבחינתו של לוגאן, היה בין משחק זה למשחק בשבוע שעבר הבדל תהומי של ממש. לוגאן נמנע מלכפות על עצמו קליעות גרועות והמשיך את הנעת הכדור, וכך מצא עצמו לא פעם ניזון מכדורים שעברו בתוך הצבע לאחר שההגנה התכווצה והשאירו אותו לקליעה חופשית. לשם השוואה במשחק בשבוע שעבר זרק לוגאן 9 זריקות וקלע אחת, בעוד שבמשחק זה זרק 8 שמתוכן הוא קלע 7. לכאורה כששחקן כל כך חם מתבקש שהקבוצה תשחק יותר עליו, אך כפי שכבר תפסנו יכולתו זו של לוגאן התאפשרה דווקא בזכות המשחק הקבוצתי.

בנוסף לשאלת הגארד המחליף, בלתי אפשרי שלא לתהות כיצד בדיוק תצליח להתמודד מכבי עם קו קדמי אמיתי. בעוד שבשאלון ראינו את שון ג'יימס במשחק נפלא (15 נק', 7-8 מהשדה), קשה לראות את ג'יימס (2.08) הצנום יחסית מצליח להתמודד עם הרי האדם המחכים למכבי בהמשך הדרך. אילו יצליח לשמר ג'יימס את יכולתו ולהשתלב בתוך הרכב שבנוי על משחק מהיר, יצליח לפתור את קושיה זו. עם זאת, אינני בטוח כלל שיש ביכולתו לעשות זו, בוודאי ובוודאי כנגד סנטרים עבי בשר נוסח שחורציאנטיס או כנגד שרוכי אדם כמירזה בגיץ' מריאל מדריד. כך אף נתהה לגביי אפשרות שילובו של שרמדיני, הענק הגיאורגי שהובא כתקווה לסנטר רציני והראה לצד כמה מהלכי כדורסל סבירים ניצוצות של חוסר ביטחון. השיא הגיע כשאף זריקות העונשין הידועות שלו לא נכנסו (1 מ-5 בעונשין).

בעוד ששתי השאלות הנ"ל בוודאי ימשיכו להטריד את ראשם של בלאט וצוות המאמנים, קשה שלא לחבב את חבורת השחקנים שעלו לשחק כנגד שאלון. ההגנה הרצחנית שחיסלה את הובלת הכדור של שאלון עם תחילת המשחק כשבשיאה אנו עדים לאותה שמירת לחץ מפורסמת נוסח פרקינס-פארגו, ביחד עם התיאום המושלם בחילופים בהגנה, הצליחו לכפות על הצרפתים 24 איבודי כדור ומספר רב של נקודות קלות במתפרצות. שוב ניכר, בניגוד לאותו משחק נגד סיינה, שבלאט הצליח להנחיל לשחקניו את פילוסופיית המשחק שלו. זוהי קבוצה 'דיווידית' טיפוסית שמחפשת לאכול את היריבה חיה עם שריקת המשחק, תוך כדי מחויבות טוטאלית לכל מהלך (האיש משתולל על הקווים גם בשלושים הפרש). כמו כן, היינו עדים למשחק מוצלח של שאר הישראלים לצד אוחיון, אליהו (היחיד מבין הגבוהים שמבין כיצד לנצל את המהלכים שבנויים בשבילם) ופניני שסוף סוף איפס את הידית (5-7 מהשדה, 11 נק') אחריי תקופה ארוכה בה התקשה בלמצוא את הטבעת. עובדה זו, לבטח רק תעזור לפופולאריות של קבוצתו המחודשת של בלאט שבין אם תצליח להגיע רחוק באירופה ובין אם לא, לפחות מראה בינתיים כדורסל מלא מחוייבות שכיף לראות.